מפגש, מגע

….

כבר המון שנים ביחד. אני כותבת, היא מצלמת. השיר הזה נולד ברגע מסוים, הצילום שלה ברגע אחר. בשיחה אקראית לא מזמן, הופיעו שניהם.
החלטנו לתת להם להפגש ולגעת.

***

הורד האדום שמול החלון שלי צוחק
שוב לא קמת הבוקר
שוב לא כתבת.
.
מלחשת לו בארס
ראה
עלי הכותרת שלך משחירים כבר בקצוות
עוד רגע
תמות.

….

….

טקסט: רוני גלבפיש

דימוי: אליסיה שחף

….

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עדנה  ביום 21 באפריל 2010 בשעה 14:16

    נהדר. שניהם.

  • רועי רוטמן  ביום 21 באפריל 2010 בשעה 15:02

    אכזרי, מדויק ומהפך את הקרביים.

  • חנוך גיסר  ביום 21 באפריל 2010 בשעה 15:26

    השיר והצילום יוצרים איזון יפה בין הארסיות של הפרח לבין ה"נקמה" שלך!

  • chellig  ביום 21 באפריל 2010 בשעה 18:01

    מקסים. גם השילוב של צילום/מילה וגם הארס שלך 🙂

  • טלי  ביום 21 באפריל 2010 בשעה 20:57

    איזה חיבור יפה!

    הם נולדו אחד בשביל השני, הטקסט והצילום.

    החזרת לו, לורד…(-:

  • deaklak  ביום 22 באפריל 2010 בשעה 10:06

    הצילום כל כך אירוטי!
    הסתכלתי סביבי לבדוק שאף אחד לא רואה איך אני בוהה.
    והמילים נפלאות.

    כיף לכן!

  • אורית עריף  ביום 22 באפריל 2010 בשעה 12:16

    השיר מקסים. אני אוהבת את ה"יללא סתום כבר" החבוי בבית השני.
    הצילום יפה גם הוא.

    אני יכולה לנחש את רגע הגילוי שלכן, החברות הטובות, שכתבתן/צילמתן אותו דימוי – "שיואו, איזה קטע, בואי נשים אותם יחד!" אלא שלטעמי היחד הזה דווקא מוריד מעוצמתם (בעיקר מעוצמתו של השיר) לו היו מופיעים בנפרד ונותנים לי לדמיין את מה שכאן טיפה מאכילים אותי בכפית.

    • רוני  ביום 22 באפריל 2010 בשעה 23:42

      חשבתי על זה, אורית. אבל האמת היא שכל אחד מהם כבר קיבל במה לבד, ויש כיף גדול בלתת להם גם יחד.
      יותר מהכל כתוב פה "אני אוהבת את אליסיה שחף". 🙂

  • יעלילה  ביום 23 באפריל 2010 בשעה 08:38

    הצילום באמת ארוטי ויפה מאוד, ואהבתי את השיר. הזכיר לי שיר של.. לא זוכרת מי. אולי בראונינג. המילים כך בערך:
    שושן, אתה חולה
    התולע הלא נגלה
    אשר עף בליל
    בסער המיילל
    גילה ערוגתך
    של שמחה ארגמנית
    ואהבתו הטמירה
    את חייך תשחית.

    זה אמנם שיר אחר לגמרי, איכשהו נזכרתי. אני חושבת על הארסיות ההדדית בשיר, ורמיזה שקיימת גם לכיוון השני, שחבויה איפשהו, מול חידלון הורד יש את החידלון האנושי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: