הצד האפל של "בתים ביער"

פוסט קריזה

אתמול נפלנו על הפקקים ב-443. ככה זה, מדי שנה בפסח פוקדים המוני בית ישראל את "נאות קדומים", השמורה התנ"כית היפהפייה על הכביש, ואנחנו בפקקים.

בדרך כלל בין מבקרי החג יש המון משפחות חרדיות שמגיעות עם גדודי ילדים עצמאיים במידה מבהילה, חוצות את הכביש (הבין-עירוני-דו-מסלולי-מהיר-מאוד) בהתגנבות יחידים שמזכירה את השיר המופלא ההוא של אלתרמן, "מרים בת ניסים". התרגלנו לנסוע בזהירות.

השנה לא ראינו חרדים. הפעם היו רק חילונים וכיפות סרוגות, אבל באמת, המונים. תהינו למה עד שראינו את השלטים ונזכרנו – פסטיבל "בתים ביער" של תנובה השתלט על המתחם.

הפרטי

לא נרשמנו לבקר שם, למרות שזה היה בחינם. האמת היא שברגע הראשון התפתיתי. היה ברור שהילדים ישתגעו על זה. אבל למרות שאין לנו טלוויזיה, נתקלתי בפרסומת (המצוינת) ההיא של תנובה עם הבתים, ובמחשבה שניה החלטתי שאני לא מוכנה להכניס את הילדים שלי לגרסה החיה של פרסומת.

זה פרויקט יצירתי ומרשים, בטח, אבל כשמאחוריו עומד אינטרס עסקי ציני וחסר לב, זה כבר פחות מקסים. ברור שבמשרדי הפרסום יושבים כמה מהאנשים הכי יצירתיים בעולם, ושזו בחירה מקצועית לגיטימית, אם גם מעציבה. ככה זה היום, ואכן, הפרסומות מספרות סיפורים מעולים לפעמים, בכשרון ובלהט. אני רק לא מוכנה להפוך לסוכנת של תנובה ולמכור את הקוטג' הזה לילדים שלי.

כי להבדיל ממני, שמבינה את המניפולציה, הם חווים. גם כשהם יודעים שזה בית מפרסומת, ושכל הטררם הזה מיועד למכור קוטג', הם מתמכרים לחוויה והיא נחרטת בהם באופן רגשי, בצמוד ללוגו.

לפני כמה שנים ינאי יצא עם הכיתה לביקור במחלבה של תנובה ברחובות. כשחזר משם הוא התעקש שהוא רוצה שנקנה חלב רק בקרטון קטן. מסתבר שהטיול הודרך בסיוע בובה או סרטון של יצור – תנובי, או משהו כזה – והוא נקשר אליו. בהתחלה איפשרנו את זה, ואז התחלנו לזגזג בין טרה ליוטבתה, לנקות לו את המערכת מהרעל.

פסטיבל בתים ביער מוסיף חטא על פשע והופך את ההורים לשותפים פעילים בתהליך שבו יוצרים קשר רגשי בין הילדים לבין מותגים. זה קורה במילא בעולם, נכון. אבל אף חברה לא תהפוך אותי לסוכנת המכירות שלה בביתי, מול ילדי.

הכללי

תמר הירדני, ויקיפדיה העברית, רשיון-השימוש

שמורת נאות קדומים היא אחד המקומות הכי מיוחדים בארץ. אתר שיש מאחוריו חזון משמעותי, אדיר מימדים, והגשמה מדוקדקת, קפדנית ומרשימה ביותר. "טבע הארץ במקורות ישראל" הם קוראים לזה. האמת היא שזה אחד המקומות האחרונים בתחומי הקו הירוק שבהם אפשר לראות איך הארץ הזו נראתה פעם. זה מקום לא מבריק ולא נוצץ, אבל היצירתיות שהושקעה בהקמתו עולה על כל הפרסומות האלה שהתפעלתי מהן לפני רגע. המסירות של חתן פרס ישראל נגה הראובני, מייסד נאות קדומים, לחזון שלו, הובילה למימוש מפואר ממש. במקרה של הראובני, המיתוס כנראה קרוב למציאות.

ובפסח הזה נאות קדומים נעלמה. היא הסתתרה מאחורי בית הנעליים ובית הכדורסל ובית המה-שלא-יהיה-של-תנובה. הפכה להערת אגב בפרוייקט מסחרי ברוטלי.

בהתחלה כעסתי, אבל אז נזכרתי בכותרות שסיפרו בשנים האחרונות על הקשיים הכלכליים בפניהם עמד הגן הלאומי נאות קדומים, והבנתי. כי אם צריך לבחור בין לסגור את נאות קדומים לבין הפתרון העקום והעצוב הזה, אני מניחה שהייתי עושה את אותה בחירה בדיוק. פרקטיקה.

אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להביט בזה. לשים לב איך אנחנו מממנים את התקציב של "בתים ביער" בשמחה על ידי צרכנות אינסופית, אבל לא מצליחים ליצור מדינה שבה נאות קדומים תזכה לתקציב הולם. והתוצאה עלולה להיות שנישאר עם בתים מפיברגלס ואטרקציות פלסטיק במקום תרבות, היסטוריה, זכרון.

 

אריאל הירשפלד ברשימה מרגשת ומאירת עיניים על נגה הראובני ונאות קדומים, למי שרוצה לדעת מה היה לפני "בתים ביער".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית  On 2 באפריל 2010 at 06:11

    עצוב הניצול המסחרי של מקום פשוט ותמים , וכמו שדייקת, אם זה יאפשר לו להתקיים בעידן הנוכחי אולי אין ברירה.

    אבל האם נאות קדומים תוכל להשאר נאות קדומים לאחר המיזם כזה?

    (ועל עריצות הפרסומות כבר אמרת הכל)

  • מורן  On 2 באפריל 2010 at 12:59

    רוני,
    תודה רבה גם על הסיפור וגם על המסקנות המאוזנות.

    אנחנו בוחרים לטייל בנאות קדומים אחרי החג וליהנות מהצמחיה המגוונת והפעילויות המרתקות במקום.

    מצאנו לנו שני מדריכים מצוינים:
    http://www.mazon-izun.com/?page_id=2062

    סמכימה עם כל מילה, בעיקר בפיסקה האחרונה שלך.

  • טלי  On 2 באפריל 2010 at 18:24

    ראיתי את הפרסומת, הבאמת מדהימה ביופיה, וחשבתי שלו היו לי ילדים לא הייתי לוקחת אותם לשם, בדיוק מהסיבות שציינת.

    ואם כבר כן, אז רק תוך חיסון נגדי כמו להתנזר לגמרי ממוצרי חלב איזה כמה שבועות אחרי זה – דווקא ובכוונה ובמודע, כקונטרה, שלא ישטפו לנו את המוח…

  • אסתי  On 2 באפריל 2010 at 18:34

    אשמח לצרף את הכתבה שעשיתי בזמנו על נאות קדומים (פנינת הסטוריה עכשווית עם חיבור חד פעמי ומיוחד בין תרבות, עבר וחברה) ועל נגה ראובני המופלא:
    http://digital.globes.co.il/Repository/ml.asp?Ref=R0hOLzIwMDkvMDMvMTcjQXIwNTAwMA==&Mode=Gif&Locale=hebrew-skin

  • מירי  On 4 באפריל 2010 at 10:49

    כל הכבוד.
    סוף סוף יש היכן לקחת את הילדים להינות באמת ים של אטרקציות ועוד הכל בחינם,
    ככה זה עם ישראל גם מקבלים חינם וגם מקטרים, אולי תסתכלו על העיקר ולא על הטפל,
    למה שבנק פועלים מיחצן את עצמו כל הזמן באתרים שפתוחים ללא כסף לקהל זה לא פרסומת, אין מה לעשות הכל בגדר פרסומות במדינתו, אז תהינו ותפרגנו.

  • רוני  On 4 באפריל 2010 at 11:17

    יש הבדל עצום בין הפרויקט של בנק הפועלים לזה של תנובה. חמש דקות הגמד של דן חסכן בכניסה ואז את במוזיאון או באתר. בנק הפועלים מכבד בפרויקט שלו את המרחב שהוא מאפשר לציבור, לא מעלים אותו.
    לא מפרגנת לתנובה בשום אופן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: