בוסר

יש אנשים שנולדים בשלים. הם מוכנים למלא את הייעוד שלהם עלי אדמות. אפשר לראות את זה בדרך כלל מיד, וזה מרשים, וגם מפחיד קצת. וזה מעורר קנאה.

בין הכותבים אפשר למצוא לא מעט כאלה. בגיל עשרים וקצת הם כבר כותבים טקסטים חזקים, רבי משמעות. יש להם גישה בלתי אמצעית למשהו עמוק בנפש האדם, ויכולת מופלאה לנסח את זה באופן שבו גם אנשים אחרים יוכלו להתחבר, או להיפך, לחוש זעם וטינה. כך או כך, הם עושי אמנות טבעיים. כותבים מופלאים.

אני לא כזו.

ליד המילה בוסר במילון מופיעה עדיין תמונה שלי. לפעמים אני מתרצת תירוצים, ולפעמים אני עוצרת מול זה ויודעת: זו אני, פשוט מאוד. לא כי לא התאמצתי מספיק, לא כי לא רציתי די. זו פשוט אני, בנקודה הזו בזמן.

ובכל זאת, עשיתי משהו. כתבתי. תרגמתי. ערכתי.
היו המון המון פוסטים.
ולא מעט כתבות בעיתונות.
היו סיפורים קצרים רבים מאוד, שניים מהם התפרסמו בכתבי עת, אחד באנתולוגיה.
היה רומן אחד שנגנז. לאחרונה נתקלתי בקטע ממנו והודיתי לאל הטוב על שהוא לא יצא לאור.
והיה עוד חצי רומן שנקטע באיבו הודות להערה חריפה וקשה של עורך ראשי בהוצאת ספרים. "את יודעת לכתוב," הוא אמר לפני שלוש שנים, "אבל הספר הזה לא טוב. תכתבי משהו אחר."

ואז כתבתי את הספר הזה שעומד לצאת עכשיו, ושמו עדיין "סיפור קטן ומלוכלך", עד שנמצא שם טוב יותר (אם נמצא שם טוב יותר).
אני עורכת אותו ויודעת שלמרות כל הטקסטים שנכתבו, הסיפורים הקצרים והנובלות, ההתחלות והתקצירים, הכתבות והפוסטים, אני עדיין בתחילת הדרך. זה עדיין בוסר.

ואני נושמת עמוק, מתקנת, תוהה, מעזה, נסוגה. ואז עורכת שוב ושוב את הסיפור הזה, את הפסקה הזו, את הרגע. זה יהיה הכי טוב שאני יכולה כרגע, כך אני מבטיחה לעצמי, לקוראים העתידיים. הכי טוב שאני יכולה כרגע, ולא יותר.

לרגע אני חושבת שאולי צריך לגנוז וזהו, לחכות עד שיהיה מושלם. עד שיהיה מדויק וחד פעמי ובלתי נשכח…

אבל לא. הספר הזה יצא. אני חייבת לבטוח באחרים, בעורכת שלי, בסוכנת, באנשים בהוצאה. כי אצלי יש רק פחד.

אחר כך אני שוכבת לישון וחושבת שהרומן השני יהיה טוב יותר, והשלישי יהיה ממש בסדר, והרביעי? הרומן הרביעי שלי יהיה טוב.

ואני מאמינה לי. ומחייכת. ואז אני נרדמת.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו  On 29 במרץ 2010 at 00:19

    גם אני נתקלתי בדיוק באותה הרגשה תוך כדי עריכת הרומן הראשון. פתאום ידעתי שהתבגרתי כבר, ושאני כותב טוב יותר. זה עזר לי בעריכה – היינו פתאום שניים, אני ואני, ילד ואב, שמטפלים בו. זה מוכיח שאת הולכת קדימה, וזה תמיד חשוב. וזה הכול. זה לא אומר בוסר, ולא קשקושים.
    חג שמייח 🙂

  • שלומית  On 29 במרץ 2010 at 01:21

    והפחד מוכר כל כך.
    (אתמול ניהלתי שיחה דומה, שאין טעם במילים שלי ואנשים אחרים עושים זאת יותר טוב ובקלות רבה בין ידיים משוחררות ולא קפוצות)

    ותחשבי ככה – אם אנשים אחרים מאמינים בך, תפרגני גם את לעצמך, ותסמכי עליהם ולו לכמה דקות בלבד ותאמיני גם את בעצמך.

    ואם כבר סמכת עליהם ובטחת בהם לכמה דקות – תסמכי עליהם לשעה, לחצי יום.. ולאט לאט תגלי שהם צדקו.

    (ואשרי אדם מפחד תמיד)

  • עירית. כן כן, ההיא  On 29 במרץ 2010 at 01:31

    רוני'לה,
    חרדת השלמות הזו היא זו שתוקעת אותנו.
    את יודעת שאני יודעת על מה אני מדברת.
    את לא יכולה לערוך את הספר שלך כי את לא מסוגלת – וזה לגיטימי וברור וטבעי – לבוא אליו ממקום אוביקטיבי.
    אני יודעת שקל להגיד, אבל: רק אם תשחררי אותו הוא ייצא.
    ובכל מקרה, את יודעת שתמיד חשבתי שאת כותבת נהדר. ואני ביקורתית מדי מכדי לחשוב ככה על כל אחד.
    אוהבת אותך.

  • רזי בן-עזר  On 29 במרץ 2010 at 03:09

    כמו שאמרה עירית
    לא יכולתי לומר זאת טוב יותר.

    באלבום שהוציאו לו ריד וג'ון קייל לזכר אנדי וורהול, "דרלה"
    יש שיר שקוראים לו "עבודה"
    שבו לו ריד נזכר איך הוא היה מעלה בדיוק את אותם ספקות, ולא כותב מספיק, וורהול היה משיב לו בפשטות: עבודה. תעבוד. אל תתלוננן. תעבוד. הדבר החשוב ביותר הוא לעבוד.

    (תגובה זו מוגשת בחסות מפעלי "הסנדלר הולך יחף "בעמ(

  • א  On 29 במרץ 2010 at 03:55

    התגלגלתי לכאן דרך לינק שלך בפייסבוק שאליו הגעתי בעקיפין דרך מכרה משותפת בפייסבוק-
    חברה בעצם, כך זה נקרא במרחב ההוא. בכל אופן הבשלה איטית מבטיחה כנראה גם בישול משובח. בדיוק ראיתי בערוץ 8 את הסרט " המגירות של סטנלי קובריק" על הבישול האיטי מאד שלו של כל פרט בסרטיו. וסופר גם על סרט שבסופו של דבר לא הבשיל בגלל האיטיות , סרט על השואה, ששפילברג עשה באותה עת ובזמן קצר יותר.
    וכל זה אני כותבת באמצע הלילה כי גם הבישולים הממשיים של פסח מתבשלים אצלי לאט.
    בהצלחה.

  • שרון רז  On 29 במרץ 2010 at 05:02

    לא יודע לגבי הספר הגנוז ולגבי הספר שייצא לאור, והוא ייצא, אני מאחל לך, שהוא ייצא ויהיה מצויין, אבל כאן, באינטימיות, בקטנה, ככה בשקט, זה נהדר מה שכתבת, זה מקסים באמת, מרגש אפילו, ממש

  • אורית  On 29 במרץ 2010 at 06:43

    אבל לא את זה באתי לומר.
    יש מנטרת ניהול שטוענת שהאוייב הכי גרוע של הטוב-מאוד הוא המצויין.בנאלית וקלישאתית ככל שהאמרה הזו, יש משהו בוגר ובעיקר אמיץ להוציא מהידים לעולם משהו טוב אבל לא מושלם.
    חלק מכשרון, כל כשרון, היא היכולת לתרגם את מה שאתה טוב בו לתוצאה מעשית שתעמוד למבחן העולם, להפסיק להישאר פוטנציאל ולהתחיל לממש.
    המון בהצלחה עם הספר החדש.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29 במרץ 2010 at 06:52

    תחשבי מה שאת רוצה, זה לא ישנה את העובדה שאת כותבת טריוויאלית, בנאלית ונטולת כל כישרון, ושאלמלא עבדת בהוצאת ספרים, איש לא היה טורח להוציא לך ספר. ובתוכך את יודעת את זה. ולכן הרשימה האפולוגטית הפאתטית הזו.

    • חומוס_גרגירים  On 12 באפריל 2010 at 23:10

      וואו, אתה כל כך מקנא!!!!!?????!!!!!
      זה לא בריא

  • אהרן פ  On 29 במרץ 2010 at 08:19

    בוסר הוא מה שיפה בנו, הוא מה שאנושי.
    לא מכיר יצירה מושלמת. מכיר יצירות שהפילו אותי לקרשים- וזה לא קרה בגלל מושלמותן אלא בגלל שהן נגעו במשהו שהיה חשוף כנראה, שדרש נגיעה. לכן שלמות, מושלמות, כל אלה לא רלבנטיים באמת ליצירת אמנות. מה שחשוב זה מה שהן עושות בנו. אני מחכה לספר, ולבאים אחריו.
    חג שמח!

  • יואב  On 29 במרץ 2010 at 08:24

    תסמכי על כל מי שהזכרת, וגם על עצמך.
    ואני לא יודע למה, אבל פתאום נכנס לי לראש משפט טניס (אני לא משחק טניס. הכדור קטן מדי לטעמי) – הגישי ורוצי לרשת!
    בקיצור, יהיה טוב ומרגש.

  • יוסי דר  On 29 במרץ 2010 at 08:32

    במדינה הלא מפרגנת שלנו אפשר לשדרג את הכישרון אם שוכרים למשך שבוע שבועיים כמה חלונות ראווה בחנויות מרכזיות של סטמצקי.

  • רוני  On 29 במרץ 2010 at 09:10

    תודה לכל מי שהגיב. אני אקרא את זה שוב היום, בתשומת לב. טוב לשמוע דברי עידוד, למרות שאני לא באמת חושבת שהבוסריות הזו מפחידה אותי.
    ולאלמוני – בחרתי בכוונה להוציא את הספר בהוצאה שאין לי שום קשרי עבודה איתה.
    זה לא אומר שהכתיבה שלי לא בנאלית ולא טריוויאלית או שיש לי כשרון כלשהו, אבל זה אומר שהם רוצים את הספר, גרוע ככל שיהיה בעיניך ובעיני.

  • מיכל  On 29 במרץ 2010 at 10:04

    הכל יהיה טוב, את תראי..

    נשיקות וחג שמח!

  • דקלה  On 29 במרץ 2010 at 10:12

    ובהצלחה גדולה!

    אני לא חושבת שיש מישהו שמביט בטקסט שהוא כתב לאחור וחושב שהוא ממש ממש מעולה. הדינמיקה של החיים היא כזו שבערך כל יום אפשר לראות את הדברים קצת אחרת, לא ככה?

    וכבר אמרו לפני, צרה גדולה היא שביעות רצון, תחושת בשלות וכל זה. מה שיפה בחיים שאחרי הוצאה לאור של ספר, בעיני הוא מלבד המיליונים – הוא שאפשר לשים את הכתיבה במקום הרבה יותר משמעותי בחיים, וגם להתייחס לעצמך בקצת פחות בוסריות. ואגב, גם הסביבה מתחילה לצפות.

    השם מקסים בעיני. מסקרן ומפתיע. אני מיד הייתי אוספת לסל שלי.

  • טלי  On 29 במרץ 2010 at 13:11

    וחושבת שהפחד ורגשי הנחיתות וכל זה הם אמנם טבעיים אבל צריך לטאטא אותם החוצה ולעבור הלאה.

    את מה שאת כותבת פה אני אוהבת, ואני יודעת שאני מחכה מאוד לספר שלך. בטוחה שאת והוא עוד תפתיעו אותך (-:

  • עידית פארן  On 29 במרץ 2010 at 13:41

    את הספר

    בצהרי איזה יום, מוזיקה שאבחר תהיה בדבר הזה שמנגן בחדר שלי ואני אסדר את המצעים הוורודים שהכי אהובים עלי
    ואכנס לסיפור בהילוך ראשון
    שני ושלישי
    אני קוראת ממש לאט, ככה שכאשר יחשיך לא אשים לב
    רק לקול של השדרנית ברדיו שהופך פתאום איטי ורגוע
    אם אני אבכה, או אקח את אחת הדמויות לסטודיו שלי, גם את זה את לא תדעי

    אולי פעם, כמה זמן אחרי

    ואת הבוסריות הזאת אני ממש
    אבל ממש אוהבת
    (גם את הספר החמישי שלך, אגב, אותו אתן במתנה לכמה אנשים שאני מעריכה או אוהבת)

  • דבורית  On 29 במרץ 2010 at 14:20

    ומחכה לקרוא

  • מרק ק.  On 29 במרץ 2010 at 14:47

    במהלך היום נכתבו אך לא פורסמו שתי תגובות בגלל הבוסריות שלהן 🙂

    מאחר שהחלטתי שבהתחשב בכותבת לא צריך להתעלם מכל הרבדים ותתי הרבדים שיש לפוסט הזה, אבל זה ארוך מדי לתגובה, נראה לי שאני אסתפק בלאחל חג שמח.

  • קיקה  On 29 במרץ 2010 at 15:00

    נשמע לי טבעי להרגיש ככה כלפי יצירות של עצמך.

    עדיף שיופעל איזה חוש של ביקורת, משלא יופעל כלל.

    בהצלחה

  • אסתי  On 30 במרץ 2010 at 11:23

    רוני
    זהו, עשית את הצעד הזה שהוא יותר קשה מכל דבר – בחרת ללכת בדרך שלך ולתת לסיפור לראות אויר עולם, את כבר באמצע הכביש ואין דרך אחורה – רק קדימה. וזה מראה על אומץ וקבלת החלטות ובעיקר לא על בוסר.
    אז לנשום עמוק ולתת לדברים לקרות כי את את שלך עשית והרבה יותר מזה.

    בהצלחה גדולה וחג שמח.

  • כנרת  On 30 במרץ 2010 at 16:50

    נשמעת לי מבורכת. טריה. חדשה. מוכנה לטעות.

    אני דווקא לא מסכימה עם צפירות ההרגעה שמושמעות כאן, בסגנון 'המעולה הוא האויב של הטוב' או איך שלא הולך המשפט הזה. להבדיל מאוכל ביתי או אמהות, שיכולים להיות גוד אינאף, אני לא רואה סיבה להסתפק בזה בספרות או באמנות.

    אבל אני חושבת שאין קשר בין זה ובין בוסריות. למשל, בוסרי יכול להיות חד פעמי ובלתי נשכח. ועורך טוב יכול וצריך גם לדייק את זה.

    אני חושבת שיחסית קל להתמקצע, להעשות מיומן, לדעת לעשות את הדברים כמו שצריך. הרבה קריאה וכתיבה, וגם הדיבור עליהם, יכולים מאוד לשפר אותנו בטכניקה.

    אבל הבוסריות יכולה לאפשר איזו העזה, זווית אחרת, בלתי מתכונית.

    – – –

    אני מקווה בשבילך שאת נצמדת לבוסריות הזאת ולא מרפה ממנה. כי לפי הספירה שלי, זה הולך להיות הרומן השלישי, וזה כבר חתיכת ניסיון מקצועי (ועצות טובות שידעת לקבל מהאנשים הנכונים). וכמו שאמרת, הוא צריך להיות ממש בסדר, הספר השלישי. אבל אני מתארת לעצמי, ומאחלת לך, שהוא כבר יהיה טוב. ממש טוב.

  • רוני  On 31 במרץ 2010 at 02:05

    וחלק מהם מעוררים מחשבה ואולי עוד אחזור לזה.
    אבל הנה סיכום מעניין, היישר מערבות טוויטר:

    TipsForWriters:
    The Real Writing Process: 1. Idea 2. Procrastinate 3. Write 4. Self-Doubt 5. Edit 6. Self-Doubt 7. Edit 8. Send it out.

  • רוני השנייה  On 12 באפריל 2010 at 23:18

    ברוח הפסימיזם הסרקסטי השורה בי זה מכבר,
    רק אומר ש…
    אחרי הבוסר באים הביכורים ואז הבשלות העסיסית המענגת,
    אח"כ התסיסה המתוקה-חריפה ולבסוף הריקבון או היובש, תלוי במקום בו הונח הפרי.
    אז כדאי להנות מהרגע ולא לדחוק את הקץ!
    רוני (שכותבת תגובות מתחכמות במקום לעבוד)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: