יש דבר כזה, יותר מדי ספרים?

אחת הטענות הקבועות של מבקרי שוק הספרים היא שיוצאים יותר מדי ספרים. הרבה יותר מדי. הרף ירד, כל זב חוטם מוציא ספר, ומה יהיה עם זה באמת???

בדרך כלל אני מקשיבה ושותקת, אני נוטה להתייחס אל הסוגייה כולה דרך הפריזמה הקטנה של מי שעומדת להוציא ספר: לפעמים אני מתמלאת מיד בחרדה עמוקה שאני אחת מהרבים מדי האלה שאחראים להצפה, לפעמים אני חושבת שאני דווקא בסדר, אבל מי ישים לב לספר הקטן שלי בתוך ערימות הכתבים האינסופיות האלה. ובכלל, מי אני שאתווכח עם המומחים.

רגע של שמחה

היום הזדמן לי לשוחח על הנושא עם פרופ' ניסים קלדרון. השיחה שלנו עסקה בנושא אחר לגמרי, אבל איכשהו התגלגלנו גם לעניין הזה. כשהעליתי את טענת היותר-מדי-ספרים קלדרון ממש צחק. "מה רע בזה?" הוא שאל. "אלף פרחים יפרחו! זה נפלא. פריחה יצירתית זה דבר טוב, נכון שזה כופה על כולנו למצוא ערוצים חדשים למיון – ואכן כדאי שיקומו אתרי אינטרנט שיעסקו בספרות ומוסדות אחרים שיסמנו את מה שאיכותי ויעזרו לנו לבחור – אבל זו סיבה לסתום למישהו את הפה?"

אוי, איזו הקלה זו היתה, לשמוע אותו.

כי בתור עובדת בתעשייה, הריבוי הוא לא עניין תיאורטי שאני נתקלת בו בשיטוטי העונתי בחנות הספרים, אלא משהו שמונח על שולחני כל הזמן. אני מתרגמת, עורכת וקוראת מאות ספרים בשנה. ואכן, יוצאים המון ספרים, ובאמת, רבים מהם ממש לא טובים.

אבל יש גם לא מעט נחמדים, ויש ספרים ממש ממש נפלאים שאני אוהבת ונהנית מהם מאוד. כל שנה.

בידור ואמנות

המיון הבסיסי שלי לספרים הוא בין אלה שמשמשים לצורך בידור ואלה שהם אמנות. אני אוהבת לקרוא משני הסוגים, דרך אגב.

ז'אנרים שלמים נופלים אצלי בקטגוריית הבידור, אני יכולה ליהנות מהם יותר אם אני יודעת מראש מה אני הולכת לקבל. ויש בקטגורייה הזו מחלקה של ספרים שלא אקרא אפילו אם ישלמו לי על זה. פעם אחת שילמו לי לקרוא ספר של אילן הייטנר והסכמתי. זה לא יקרה שוב.

אבל האם יש בעיה עם העובדה שאילן הייטנר מוציא ספרים? וסמדר שיר? ועוד הרבה הרבה אנשים שהספרים שלהם לא מדברים אלי?

העובדה היא שהספרים האלה מדברים אל אנשים אחרים. אם יקחו להם את הייטנר, הם לא יעברו ליואל הופמן. אפילו לא לאמיר גוטפרוינד. התחליף שלהם יהיה מתחום הבידור, לא הספרות. אז טוב שיש להם ספרים.

כשמדובר בספרים שאפתניים ויומרניים יותר, אני נהיית הרבה יותר תובענית וביקורתית. הם דורשים ממני מאמץ, אז אני דורשת איכות. כאן אני מסתמכת הרבה בבחירה על הוצאות איכותיות (הספריה החדשה, בבל, סדרות איכות שמוציאות כל ההוצאות כמעט) או על המלצות של מבקרים שאני מעריכה – ובעיקר על החברים החכמים שלי.

ובטח שווה גם להזכיר את הספרים שקורא ידידי הדוקטורנט, שאותם אני לא מצליחה להבין, גם לא כשהוא יושב לידי ומסביר לי משפט אחרי משפט. וגם לו מגיע שיוציאו ספרים שמתאימים לו, ועל כן טוב שקיימת רסלינג בעולם.

המסקנה מכל זה היא שבאמת, מצידי שיצאו כאן עשרים אלף ספרים בשנה. זה לא משנה. זה אפילו טוב. אני לא מדברת פה על מדדים כלכליים. כל מה שמעניין אותי זה האדם הזה, שרוצה לקרוא.

בעניין האיכות, התשובה הישנה והטובה עדיין תקפה: מה שטוב ישרוד את מבחן הזמן. כל השאר – לא. לא נורא. גם אם הם שימשו בידור לרגע, שימחו נפש, נגעו בה, טוב שבאו לעולם. אלף פרחים יפרחו. אנחנו כבר נשבור את הראש איך למצוא את מה שמתאים לנו.

רגע

כשהייתי בגיל של שני הקוראים המתמידים שמופיעים כאן בתמונות אני זוכרת שגיליתי יום אחד שלעולם-לעולם-לעולם לא אספיק לקרוא את כל הספרים שבעולם. אפילו לא רק את כל הספרים הטובים שבעולם. אפילו לא את כל הספרים הטובים בעברית שבעולם. היגון שירד עלי באותו יום הוא בלתי נשכח.

לכן, אני מבינה את התחושה של אלה שנבהלים מכמות הספרים שיוצאים כל יום. ובכל זאת.

 

והערת אגב בעניין הספרים הישנים שנעלמו מהמדפים

התשובה של קלדרון לבעיית הבקליסט, הספרים שיצאו לפני שנתיים ויותר ונעלמים מהחנויות במהירות, היא כמובן הספר הדיגיטלי, והוא צודק. עוד מעט הבקליסט יהיה בכיס האחורי שלי, ועם כל הרומנטיקה הפטישיסטית שלי לספר מודפס עם ריח של בית דפוס, אני מוכנה להתפשר בשביל לקבל את כל נבוקוב וצ'כוב וקנז ואירווינג ומארקס זמינים בתיק שלי בכל רגע נתון.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה בית הלחמי  On 19 במרץ 2010 at 17:10

    כשמצאתי את עצמי נכנסת יותר ויותר פעמים עם הלפטופ למיטה "כי יש משהו שלא הספקתי לקרוא".
    כנראה שאנחנו בדרך לשם.
    לגבי בקליסט – זו הסיבה שאני שומרת בקנאות קמצנית על ספרים שאוהבת. מהר מאוד לא ניתן להשיג אותן (מה גם שרוב הספרות הפופולארית היום, איך לומר את זה…משעממת אותי, כך שאלו שאוהבת הם כנראה הראשונים להיזרק למגרסה מטעמי אי כדאיות כלכלית).
    לי אישית אין בעיה עם עצם עודף הכותרים, הלוואי וניתן היה להשיג גם ריבוי ספרים וגם רווחיות לכל העוסקים במלאכה.

  • טלי  On 19 במרץ 2010 at 17:19

    אבל לגבי כל השאר: ב-ד-י-ו-ק !

    כל מילה. אם זאת היתה עצומה, הייתי חותמת!
    ואני מזמן הבנתי שבניגוד לכל הגיון מתימטי (שממילא אין לי), ככל שאני קוראת יותר ספרים נולדים יותר ספרים שלא קראתי…ככה זה.

    והקוראים המתמידים שלך, סמאללה עליהם, גם עליהם הייתי חותמת, ככה בדיוק נכון (-:

  • כנרת  On 19 במרץ 2010 at 18:28

    הרבה הרבה הרבה מדי.

    הייתי רוצה שהוצאות הספרים יהיו בררניות יותר. גם בתחום הספרות הקלה, נגיד, יש טובים יותר וטובים פחות וגרועים ממש.

    הייתי רוצה שיהיה להן יותר כסף ויותר משאבי זמן, עריכה והגהה ועיצוב עטיפה ושיווק לכל ספר שהן מוציאות.

    וכן הלאה וכן הלאה.

    ואין בין זה ובין "אלף פרחים יפרחו" שום קשר. מכיוון שגם אם מעתה ועד עולם ייצאו בישראל רק מחצית מכמות הספרים, עדיין מדובר באלפים, עדיין מדובר בהרבה יותר לנפש מאשר מרבית המדינות המתוקנות, עדיין יש לך את הבקליסט ואת אלה משנה שעברה שלא הצליחו ואת המתורגמים ואת אלה שלא תורגמו.

    קצת איפוק, אני אומרת, ריכוז וצמצום, עוד לא הזיקו לאיש.

  • michaly  On 19 במרץ 2010 at 18:38

    סתם, לא רק, אבל הן מאוד מוצלחות, במיוחד תמונת הקוראת.

  • יעלילה  On 19 במרץ 2010 at 18:51

    לדעתי ב"דמוקרטיה" הספרותית יש מקום לכל, גם ל"ספרות זולה" (וכן אני חושבת גם על הסרט). אני זוכרת בילדותי ספרי קומיקס שאהבתי, תקופה מסוימת, אז מה? אם לא יהיה מקום לכל, לא יצמחו החדשנים.
    וחוץ מזה אהבתי מאד את הפוסט והצילומים – הזכירו לי את ילדותי – שעות הקריאה שמביאות אותך לתנוחות מוזרות ומשונות שמרגישות לך בדיוק לכמה דקות עד התנוחה הבאה 🙂

  • אסתי  On 19 במרץ 2010 at 19:12

    אני עם כנרת. בכל מילה ומילה שלה.
    כמה לא מפתיע.
    והתמונות… פשוט מופלאות.
    וככה גם קלדרון המקסים.

  • עדנה  On 19 במרץ 2010 at 20:36

    אני זוכרת את הרגע הזה שבו עמדתי בספרייה וחשבתי בייאוש, פשוט בייאוש, "אני לעולם לא אספיק לקרוא את כל זה".

  • רני  On 19 במרץ 2010 at 21:04

    אין שני אנשים שטעמם בספרים זהה. אם את או אתה לא תקראו ספר זה או אחר מישהו אחר יקרא בו. אתה, אני, הוא, אינו מדד לשום דבר.

  • ערן  On 19 במרץ 2010 at 22:03

    אולי לא הסכמתי עם כל מילה, אבל מרגישים שאת אוהבת ספרות.

  • ח ל י  On 19 במרץ 2010 at 22:08

    כנרת דייקה גם בשמי. הידוק ותשומת לב מצד כולם והיינו מרוויחים, כולנו.

    ואני אפילו מתעצבת לפעמים וחוששת שאת הערימה הלא פשוטה שהתערמה לה בערמומיות, שלה, וחמדנות, שלי כאן בחודשים האחרונים, אני לא ממש אצליח לקרוא …

    אני כבר חודש וקצת באיסור עצמי על קניה עד שאסיים את הערימות, חוץ מאחד שחיפשתי המון זמן ומצאתי סוף סוף, אז בטח שקניתי…

  • ימימה  On 19 במרץ 2010 at 22:29

    החשש שלי כשהתחלתי לקרוא היה מה יהיה כשאגמור את כל הספרים. 🙂

  • בועז  On 19 במרץ 2010 at 22:42

    קחו את הנתון הבא מהתאחדות המו"לים:
    ב-1998 יצאו בישראל 1200 כותרים.

    ב-2009 יצאו בישראל 6200 כותרים.

    נדמה לי, אם אני לא טועה, שרק "כנרת זמורה דביר" מוציאה בשנה כמות ספרים השווה למספר הספרים של השוק כולו, לפני עשר שנים…מדובר בנתונים מדהימים.

    מצד אחד, כנרת ואסתי צודקות. יש הרבה יותר מדי ספרים בינוניים ורעים, וההוצאות לא מפסיקות להפציץ מהאויר…

    ומצד שני, אני חושב על זה ככה. גם אם הרוב המכריע לא טוב, הרי מספיק לקרוא אחוז אחד – 1% – מכל הספרים שיוצאים בישראל.

    אחוז אחד, 62 ספרים, נפלאים(!) בשנה. זה לא מעט. זה יותר מספר לשבוע.

  • גיורא לשם  On 20 במרץ 2010 at 01:33

    מרוב ספרים אין רואים את היער.
    רואים אור ספרים שלא היו צריכים להיות מוצאים לאור.
    אנשים קוראים ספרים שמטנפים את הנשמה.
    את יתר הלכלוך גורמת היחצ"נות.
    הסיקורת העתונאית מתעסקת במרבית ההבל המתפרסם ואין לה יכולת, זמן ומקום לכתוב על ספרות רצינית.
    ראה, למשל, ספר חשוב בשם "המאה היהודית".
    מישהו ראה עליו חצי הערה בעתון?
    מישהו הבחין ברצינות באיכות שירתו של אריה סיון, חתן פרס ישראל לשירה, חוץ מראיון שגרה?

  • לי עברון-ועקנין  On 20 במרץ 2010 at 09:58

    ולכן הכמויות מתסכלות. כי כל כך נדיר להיכנס לחנות ולמצוא את מה שאני באמת רוצה לקרוא. ולכן הכמויות קצת מדכאות אותי. אבל לא הייתי חושבת על הספר שלך בהקשר הזה, יותר על כמויות מטורפות של ספרים שאנחנו מתרגמים מאנגלית למרות שהם סתמיים למדי

  • רוני  On 20 במרץ 2010 at 10:09

    ומעניין שכמעט כולם הצליחו להפתיע אותי
    (מלבד אסתי, שאת דעתה אני כבר מכירה.)
    אז תגידו לי, איך בסוף כל זה אני מסתובבת כל השבת בבית הזה, המלא בספרים חדשים וישנים, ולא מוצאת שום דבר שבא לי לקרוא???

  • גיל  On 20 במרץ 2010 at 17:39

    אני אישית לא חושב שיש יותר מדי ספרים. כמו שכתבו פה מגיבים יש טובים יותר ופחות. הבעייה היא כפולה: אחת ,כיצד לבחור מה לקרוא ומה לא. אנשים חושבים בטעות שיותר בחירה זה יותר טוב כי כביכול יש יותר אופציות, אבל לא נותנים את הדעת לצורה שבה אנשים בוחרים. זה מה שנקרא "פרדוקס הבחירה" וכתבתי על זה בזמנו פה:

    http://www.notes.co.il/greengross/35549.asp

    המוח שלנו לא בנוי לבחור מכל כך הרבה אופציות כי קשה באמת להשוות. יוצא שאנשים קונים מתוך דחף ולפעמים פשוט מרגישים רע עם עצמם מסיבות שונות (שלא בחרו משהו טוב יותר, שלא הספיקו לקרוא משהו אחר).

    בעייה נוספת היא כמו שציינת בסוף שספרים נעלמים מהר מדי מהמדפים וחבל. היה נחמד אם היו יותר חנויות ספרים גדולות כמו צומת ספרים בגעש. שם אפשר להשיג ספרים ישנים יחסית. גם לפני 20 שנה אני זוכר שהוצאות הספרים פתחו מחסנים שבהם מכרו ספרים ישנים שהעלו אבק במחסנים שלהם בזול. לא בטוח שהספר האלקטרוני יפתור את הבעייה הזו כי זה יעבוד רק על ספרים חדשים. לא כל כך זול להעביר ספרים ישנים לפורמט הזה.

  • אסתי  On 20 במרץ 2010 at 18:30

    לדעתי ענית לעצמך.
    בדיוק זו הנקודה.

    והוצאות הספרים היום (לבד אולי מעם עובד, אחוזת בית והספריה החדשה) בוחרים את הספרים שלהם עפ"י האפשרות שאולי יהיו רבי מכר. זה הקריטיריון היחיד שמכתיב להן את הבחירה וככה זה נראה וככה אין לך מה לקרוא בתוך אלפי הספרים המציפים אותנו.

  • אבנר  On 20 במרץ 2010 at 19:35

    קשה לי להאמין לטענתך שאנשי תרבות וספרות שכמותך או רבים כאן באתר, חסרי אינטליגנציה על מנת להבחין בספרות טובה.
    ובכן, אם עדיין לא שמת לב, את וחברייך אינכם
    מהווים ולו מאית מציבור קוראי הספרים.
    וטוב שכך, מפתיע בעיניי שעיתונאית בעיתון כלכלי בישראל, אינה מבחינה בעובדה שמקור פרנסתה נובע מכך שהוא פועל בשוק תחרותי שנבדק על ידי הרשות להגבלים עסקיים. ואני מניחה שגם כאן תטעני כי מדובר בגוף לא לגיטימי. כל ילד פיקח יודע היום שכדי לייצר ספרות טובה, ההוצאות, המהוות גוף כלכלי, צריכות הון על מנת להשקיע בכך.
    הגישה היהירה שלך אינה ראויה להיכתב בעיתון המצדד בחופש הביטוי, בדיוק כפי שאת מתעלמת מהזכות לחופש קניין. אחת כמוך החיה בעולם אידיאי כנראה שמעולם לא התפנתה לעניינים ארציים כגון חוק ומשפט. ובכן כבודה, את חיה באלף השני לספריב, במדינת ישראל, בה חיים למעלה משישה מיליון ישראלים, תחת משטר דמוקרטי וכלכלה חופשית. במדינה זו לכל אדם הזכות להביע דעתו לכתוב אותה ולפרסם אותה גם אם אינה תמיד לרוחך.

  • אהרן פ  On 21 במרץ 2010 at 09:24

    אני בהפסקה קלה מהאינטרנט אבל טוב שעליתי על הפוסט הזה שלך.
    אני חושב שהספרות הטובה- האיכותית, תמצא את דרכה, דרך הוצאות קטנות, והסיפור הזה של הספר הדיגיטלי עוד יוציא את המרצע מן השק ויאפשר גם הדפסה לפי בקשה. אנחנו עומדים לפני עולם חדש ושוק חדש לגמרי. נראה מה יהיה.
    אני נגד ההגבלות על מבצעים. זה שוק פתוח, וכדאי שיתנהל ככה. ונכון מה שעוד כתבת בפעם אחרת לגבי הרווחים של סופרים. אנחנו הכותבים נסתדר בדרכים אחרות. שיתנו לנו להוציא את ספרינו.

  • עופר לנדא  On 21 במרץ 2010 at 14:21

    יש כל כך הרבה ספרים מדהימים לקרוא, וכל כך מעט זמן… שבת זה היום היחיד שאני באמת מצליח להתפנות לקריאה, אבל העובדה הזו הופכת את הספרים הדיגיטליים לחסרי תועלת מבחינתי, וחבל, כי ספר דיגיטלי זה הפיתרון האופטימלי לשאלת הסלקטיביות.

    קנית ספר "אמיתי" – אתה תקוע איתו (או שתתרום אותו, ובכל מקרה, הספר כבר הודפס). הורדת/קנית אותו והוא לא משהו – מקסימום תמחק ותמשיך לבא בתור…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: