חורבן הבית השני

אני פותחת את הדלת ועוברת לעולם הזה, שכולו שלי וכולו טוב. גם הוא בית. והבית חרב. המבט שלי מתקטן אל תוכו, נפרש דרך הזגוגית. המסע בין עולם גדול לאוטו הקטן הזה משמח את עיני. האור מטביע אותי ברכות המושב. כל הדרך אני מביטה בחורבנו בשמחה.

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

עותק אחד מהספר. הולכים לפגישת עריכה. הבית החרב מחכה,

"מותק," הוא אומר, "את צריכה לקחת את האוטו לשטיפה, תיכף פסח."

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 4 במרץ 2010 בשעה 12:25

    משונה

  • עידית פארן  ביום 4 במרץ 2010 בשעה 13:33

    ועצרתי אותו…

    והלכידה הזאת של הרגע
    והמבט והחיוך
    והניתוק הזה שיכול להיות שעתיים אבל מכיל בתוכו חיים שלמים

    רוני זה יפה

  • הערה  ביום 4 במרץ 2010 בשעה 22:54

    הפוסטים שלך התחפשו למישהי אחרת. את מושפעת. השפה לא שלך, התוכן מתחנף מצד אחד כהרגלו ולא מוכח כשפתך.

  • רוני  ביום 4 במרץ 2010 בשעה 23:46

    ולשני האלמונים האמיצים, תעשו סיבוב פה: http://www.notes.co.il/roni/archive.asp?cat=3084
    ותעזבו אותי בשקט.
    אם כי, אם בכלל חייבים להתחפש למישהו, מתאים לי להתחפש לחלי. גם יפה, גם חכמה, גם מוכשרת.
    שלום ותודה.

  • עידית פארן  ביום 5 במרץ 2010 בשעה 19:55

    על שטיפת האוטו דילגתי
    (למרות שאני חייבת לציין שאיך שקראתי את זה אצלך ישר רצתי לבדוק את שלי, וצריך-ועוד איך צריך לשטוף אותו)

    ואת התכנון , הבלתי אפשרי לשבועיים הקרובים
    עשיתי בשיטת ה"להוריד את כל מה שבאמת אפשר בלעדיו פלוס שעות שינה"

    והגעתי למסקנה

    שאם אני אכנס מחר לסטודיו ואלכסנדר קלדר יהיה שם
    לא תהיה בחורה פחות מופתעת ממני בכל היקום כולו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: