אף מילה על הילדים

לפני שבועיים ביליתי ארבע שעות בחברתו של איש מקסים וחכם. נסענו יחד לאחד מקצות הארץ. זה היה המפגש הראשון שלנו, ולשמחתי הוא היה נהדר. השיחה זרמה, נהנינו ללכת לאיבוד בדרך, לאכול צהריים במסעדת דרכים, היה פשוט מעולה.
אי שם באזור השעה השלישית האיש התחיל לספר לי על בנו. זה התחיל מעניין – לילד יש תחביב בהחלט יוצא דופן, והאב סיפר על האופן שבו הוא מאותגר על ידי בנו לדעת יותר, לחקור, להתמסר לרעיון.
ההמשך היה פחות טוב. הילד מדהים, הוא אמר. מבריק. יוצא דופן. וזה לא רק אני שאומר, אנשים אחרים שפוגשים אותו מסכימים איתי. מדובר בפנומן.
בשלב הזה הפסקתי להקשיב. שמעתי את הנאום הזה כל כך הרבה פעמים, מכל כך הרבה הורים, ותמיד אני מתאפקת. סופרת עד מאה, זוכרת שזה אנושי, מבטיחה לעצמי שהשלב הזה של השיחה תיכף יעבור, ומחכה.
זה נמשך עוד חצי שעה לערך, שאחריה עברנו, סוף סוף, לנושאים אחרים, וקסמו של האיש זקף את ראשו שוב והמבוכה שלי התפוגגה לה אל הנוף היפהפה שהקיף את המכונית לאורך כל הדרך.

כשבכורי נולד, אי שם בשלהי המילניום הקודם, אמא שלי נתנה לי את אחת העצות הכי שוות שקיבלתי מעודי. "את לא צריכה לספר לכל העולם כמה הילד נפלא," היא אמרה. "הם יודעים שככה את חושבת. הם לא חושבים כמוך, וזה בסדר. הם חושבים ככה על הילדים שלהם, אם יש להם. חלק מהאנשים בכלל לא מחבבים ילדים, וגם זה בסדר."

"אבל הוא מדהים!" הבטתי בבן היומיים שבזרועותי בהתפעלות.

"ברור!" היא אמרה. "אבל מספיק שאת יודעת את זה."

 

 

פשוט נחמדים

היא צדקה. עד היום, כששואלים אותי על הילדים שלי, אני אומרת שהם נחמדים מאוד. רוב האנשים מסתפקים בזה, כי הילדים שלי לא באמת מעניינים אותם. זה בסדר, גם הילדים שלכם לא מעניינים אותי. אני מקווה שאתם לא כועסים, אה? אני מבינה שהם כתר תפארתכם, מקור גאוותכם, הסיבה לקיומכם בעולם. הכל בסדר. זה רק לא מעניין אותי.

מה לעשות, אני אדם מבוגר ואני מתעניינת באנשים בני גילי. ספרו לי על עצמכם, אני אקשיב. מבטיחה. עזבו אותי מהילדים. קרה משהו מעניין בחיים שלהם שמשפיע על רווחתכם ושמחתכם? אני אשמע בשמחה. הם אמרו משהו מצחיק? יאללה, ספרו לי. סיפור אחד, בבקשה. לא את כל החוכמות המדהימות שלהם מאז שנולדו.

והכי חשוב – תמונות? לא לא. אל תעשו לי את זה. אני אשמח להציץ בגלריה קטנה בפייסבוק, ולחלוק מחמאה כנה. בכל ילד יש לפחות דבר אחד מקסים – עיניים מלאות הבעה, חיוך ממזרי, משהו. אל תושיבו אותי לדפדף בגלריה בנייד שלכם או באלבום התמונות המעוצב בקפידה. אתם מכריחים אותי להתפעל, וזה פשוט לא עובד. מה לעשות, אני עסוקה מדי בלהתפעל מהילדים שלי.

אבל זה רק כי הם ממש ממש נחמדים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עופר  On 19 בינואר 2010 at 11:18

    אני אתך!

  • מרמיט  On 19 בינואר 2010 at 11:21

    הילדים *שלי* *באמת* מדהימים.

  • דרורית  On 19 בינואר 2010 at 11:25

    כתבת נפלא. ואיש אחד נחמד, שהוא גם סופר ושתינו מכירות ומחבבות אותו אמר לי פעם גם לא לכתוב יותר מידי על ילדים כי למי שיש ילדים זה לא ממש מעניין וגם למי שאין ילדים זה לא ממש מעניין.
    נ.ב.
    ושמתי תמונות נהדרות בפייסבוק של הילדים שלי! הם מאממים! את חייבת להכנס!
    🙂

  • גדי שמשון  On 19 בינואר 2010 at 11:39

    כלומר, יש בעולם היום כמה מאות מיליוני ילדים בשכבת הגיל של בתי. מה כבר הסיכוי שהמדהימה מכולן תהיה דווקא היא? ובכל זאת, עובדה.

    (רעיון: דבירסקי)

  • ג'וליאנה  On 19 בינואר 2010 at 11:42

    אני מסכימה שיש אנשים שמגזימים בדיבור על ילדיהםוזה מעיק ומצד שני הפוסטים שלך על הילדים כשכבר כתבת היו נהדרים.
    אני נהנית לקרוא על ילדים כשאני מצליחה לראות דפוסי הורות שונים ולפעמים ללמוד מהם או לאמץ חלקים מהם

  • רוני  On 19 בינואר 2010 at 11:53

    שם, שם
    אין לי את הספר תחת היד.

  • גילי  On 19 בינואר 2010 at 11:55

    הילדים שלי מהממים במיוחד, ומי שלא מתעניין בהם, זה מום שלו. אני חייבת להגיד שגם בית הספר שלהם איכזב אותי: ציפיתי שלפחות פעם בשבוע מישהו יגיד לי תודה על כך שהענקתי להם את הזכות לשהות במחיצתם של ילדים כל כך נפלאים. אבל לא, זה כמעט לא קרה.

  • michaly  On 19 בינואר 2010 at 12:11

    לשמוע עליהם סיפורים אני דווקא אוהבת. תמונות לא, כי אני לא מסוגלת לראות את הדבר המקסים שיש בכל ילד וחלקם סתם מכוערים בעיניי.

    אבל בעיקר אני לא אוהבת להימצא בחברתם של ילדים מתחת לגיל עשר, ואם הם ילדים שרגילים לסחוט קריאות התפעלות מכל מי שפוגש אותם, אני חוששת שאני אהיה הטראומה הראשונה שלהם. האכזבה הראשונה מכך שמישהו מעז להתעלם מהם.

  • נעמה  On 19 בינואר 2010 at 13:06

    הרבה יותר משעממים אותי. וגם על האח הגדול. ויש עוד.
    רוצה לומר: לא כל דבר שאנשים מספרים לך מעניין. אבל חוץ מזה הזדהיתי עם הרוב. אני רק מקווה שהאיש המקסים לא קורא כאן.

  • נבט חיטה  On 19 בינואר 2010 at 13:26

    סיפורים ודברי רהב על ילדים של אחרים, עד כמה הם מדהימים ומבריקים.
    אבל מה שכן יפריע לי ומפריע לי מאוד הם אותם הורים שעושים זאת *ליד* הילדים שלהם. ועוד אומרים להם "נו, אביתר, תגיד את הדבר החכם הזה שאמרת לי בבוקר, איזה ילד מבריק אתה!" ועוד מכריחים אותי להגיב: "נכון שהוא מדהים?"
    זה מעורר בי תחושת קבס וישר אני מאבדת עניין, בעיקר בהורה עצמו. ורוצה ללכת משם.
    אני כל הזמן בבקרה עצמית לא לדבר על ילדיי ולא להציג אותם ואת בינתם לראווה.
    רק בפייסבוק לטובת משפחה רחוקה וחברים קרובים ביותר. ורק פנינה אחת או שתיים בבלוג של מיכל. 🙂

  • שרון רז  On 19 בינואר 2010 at 13:35

    השוס האמיתי הוא איך סבתות מדברות לסבתות אחרות, כלומר אם חשבת שאת צריכה לשמוע את כל האימהות חכי עד שתהיי סבתא ושיהיו לך חברות סבתות, אז הן באמת רק חופרות במוח על הנכדים המושלמים שלהן, כל סבתא מדברת על שלה ולא מקשיבה לשניה, סבתות זו מכה…

  • ג'וני  On 19 בינואר 2010 at 14:21

    לא יודע איפה שמעת שהורה קורא לבן שלו אביתר, אבל רק לפי זה מגיע לו כל הכבוד ממני. אחלה שם. חבל שרק מעטים קוראים בו לבניהם.

  • מיכל  On 19 בינואר 2010 at 15:42

    אבל אני יודעת שהיתה תמיד (!) מאוד גאה בי.

    הכל, אבל הכל הכל , הוא עניין של דרך ומינון. אופן ההגשה וסינון החומר הוא קריטי, כמו בכתיבה ובהרבה אומנויות (עם וו) אחרות.

    הקיצר: זה לא רק המה, אלא גם האיך והכמה.

  • מיכל  On 19 בינואר 2010 at 16:14

    זה בוטה ודוחה אבל נכון,
    אבא שלי אומר שילדים הם כמו פלוצים.
    אנחנו אוהבים רק את שלנו!

  • עידית פארן  On 19 בינואר 2010 at 16:30

    נזכרתי נזכרתי
    שפעם
    כשבאמת עוד היינו ילדים
    ואני הייתי היחידה שכבר היתה אמא
    אז חבר נורא נורא טוב
    (הם היו בני 4 ו6 כאלה, האמת? לא יכולתי ללכת איתם לשום מקום וכשהיינו מגיעים לביקורים בישראל מחול הייתי מחביאה אותם אצל ההורים שלי)

    אז הוא שאל אותי למה אני לא מספרת עליהם
    וזה גם היה המון שנים לפני שהוא בעצמו היה אבא
    ואמרתי לו, שמי שיש לו כאלה
    זה סבבה אבל אשכרה (כתבתי אשכרה) לי זה נראה כמו תחביב ואם הוא לא מרגיש צורך בתחביב הזה של להביא ילדים הוא לא צריך לשמוע על התחביב הזה אצל אחרים

    אבל קורה לי שאני נסחפת
    (את יודעת… מפקד צוות, מחר השבעה איך אני לא אשוויץ???????)

  • טלי  On 19 בינואר 2010 at 16:44

    שאני דווקא שייכת לאנשים שתמיד נהנים לשמוע על ילדים וגם לפגוש ילדים וגם בכלל.

    וגילי, זה באמת מחדל חמור ביותר של ביה"ס, את צודקת…

    (-:

  • דן  On 19 בינואר 2010 at 16:55

    צחוק צחוק
    אם אספר לך על ילד אומלל שנוזלת לו נזלת מהאזניים מבטיח לך שלא תאטמי את אוזנייך!

  • ח ל י  On 19 בינואר 2010 at 19:02

    אני חושבת ורוצה להאמין – 🙂 – שזה גם תלוי ילד ראשון ובעיקר גילו. מה שנראה כנס הבריאה – הילדה ציירה כפות ידיים לדמות !! – בגיל תשע עשר כבר הפנמת שהילד עושה דברים כמו שאר העולם, ונרגעת

    🙂

  • צפריר  On 19 בינואר 2010 at 19:31

    מה שממש מרגש זה כמה למדת מאמא שלך. איזה אשה חכמה, נעימה ורגישה לזולת. מעורר קנאה.

    אתי את יכולה לדבר על הילדים שלך כמה שאת רוצה, ואני מוכן גם לקחת אותם.

  • ימימה  On 19 בינואר 2010 at 22:54

    ובכל זאת,משתדלת לחסוך את סיפורי הילדות שלי לפורומים שבהם נראה לי שיש מי שרוצה להקשיב. שיחותי היומיומיות עם אמא, למשל

  • צפריר  On 19 בינואר 2010 at 23:17

    הכי אני אוהב בשיחותי היומיות עם אמא, שהן נגמרות

  • רוני  On 20 בינואר 2010 at 07:26

    נהניתי מכל רגע, תודה חברים.
    (והילדים שלכם, כמובן כמובן, מהממים!)

    מצד שני, איך לא ראיתם בתמונה כמה שלי מהממים? איך?! מחדל.

  • עידית פארן  On 25 בינואר 2010 at 12:02

    על הדברים האלה שכתבת
    כן כן , גם התמונה

    הגעתי למסקנה
    ש
    כשאנחנו מדברים על הילדים
    אנחנו מדברים על עצמינו
    את רוני, שכותבת ורואה כל כך הרבה שכבות בכל דבר
    תסתכלי על זה ככה
    אם מישהו מספר לך על הילדים שלו
    הוא בעצם
    מראה לך איזה צד שלו עצמו
    אולי בדיוק אותו צד בחיתוך של היהלום
    שמונח ככה שהעין לא רואה

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: