ליצור זמירים (שלו, לשם, גוטפרוינד)

הייתי בחודשים האחרונים בשלושה מפגשים עם סופרים. תמיד מעניין לשמוע יוצר מדבר על עולמו ועל יצירתו, אבל לאחרונה אני מתייחסת למפגשים האלה כמו סיורים לימודיים, מתוך איזו תקווה מעורפלת שאצטרך לערוך כאלה בעצמי ביום מן הימים. אני מנסה להבין את האפשרויות העומדות בפני, את הגישות השונות, לזהות את הקשיים במפגש עם הקוראים, את הקסם.

מאיר שלו

המפגש עם שלו היה בספרייה העירונית במודיעין. הוא פורסם זמן רב מראש, בלוחות המודעות, בעיתונים המקומיים. לערב הגיעו כמה עשרות אנשים, רובם מעל גיל חמישים.

שלו הגיע מוכן מאוד. יש לו הרצאה מסודרת, נשמע שכבר ערך אותה במקומות רבים, פעמים רבות. הוא סיפר על המעבר שלו מטלוויזיה לספרות בגיל ארבעים, הרבה מאוד על תהליך הכתיבה והעריכה, על ספרי הילדים והאופן הכמעט אקראי בו נוצרו, על הקשר שלו לעמק, קצת על ספרי המבוגרים.

ההרצאה היתה מרתקת, ונראה ששלו מיומן מאוד בדיבור מול קהל. מצד שני, היה בו משהו קצת קר ומרוחק, והוא לא היה נחמד במיוחד לקוראים ולספרניות אחרי ההרצאה (ומדובר בצוות הספרניות הכי נחמד במדינה). אולי כבר קצרה רוחו מרוב מפגשים.

רון לשם

המפגש עם לשם היה בחנות של "צומת ספרים" במרכז ישפרו, מין אאוטלט בסוף העולם, עשר דקות ממודיעין. כאילו כאן, אבל לא לגמרי. קבעו אותו לשעה המשונה 7:30 בערב, שבה בכל רחבי מודיעין מנסים להשכיב את הילדים. לא היה כמעט שום פרסום מקדים לגבי המפגש (אני, לפחות, לא ראיתי פרסומים כאלה) ובעצם נודע לי עליו כי דורית הספרנית העלתה קישור בפייסבוק.

לחנות הגיעו מספר אנשים בודדים, ויחד עם המוכרים בחנות ישבנו מסביב לשולחן. לשם לקח את העניין ברוח טובה ואמר שיהיה מעניין לדבר ישירות עם הקוראים, לשם שינוי.

בהיותו רון לשם, הוא הגיע לחנות עם צוות של ערוץ 2: ציון נאנוס, צלם ומקליט. הנוכחות שלהם גרמה לקפאון קל אצל כולנו.

ההרצאה שלו התרכזה בסיפור שמאחורי הספר, המפגשים עם האירנים דרך פייסבוק, הנסיעה לחו"ל לפגוש בחור אירני. זה בעצם אותו סיפור שניתן לקרוא בעמודים האחרונים של "מגילת זכויות הירח" וגרסה אחרת שלו פורסמה במוסף הארץ עם צאת הספר. לשם בחור נעים, אבל מיעוט האנשים ונוכחות המדיה הפכו את המפגש לקצת לא נינוח. אחרי ההרצאה לשם השתהה קצת, דיבר עם מנהלת החנות וצוות המוכרים, היה נחמד מאוד לכולם, אבל בעיקר התראיין לערוץ 2.

אמיר גוטפרוינד

המפגש עם גוטפרוינד התקיים אף הוא בספרייה העירונית במודיעין. גם הפעם היה פרסום מוקדם בלוחות המודעות ובעיתונים המקומיים, ושוב היה הקהל מורכב בעיקר מאנשים מעל גיל חמישים.

גוטפרוינד התרכז בספר "בשבילה גיבורים עפים". מלכתחילה חשבתי שאני אוכל ללמוד ממנו פחות מאשר מהאחרים, משום שכבר הייתי בהרצאה שלו בעבר, וגוטפרוינד הוא הסטנדאפיסט שבין הסופרים, איש מצחיק ומקסים. אי אפשר להרצות כמוהו אם לא נחנת בחוש ההומור הזה באופן טבעי.

אבל דווקא ממנו למדתי יותר מאשר משני האחרים. הוא יוצר קשר באופן קצת מגושם וגמלוני אבל מלא שמחת חיים. כאילו חסר ביטחון, אבל בעצם ממש לא. הוא דיבר על בחירת השם לספר, על המגורים בגליל, ובעיקר על הבחירה לספר את סיפור ילדותו בלי למקם את עצמו בתוכו. קרוב מאוד לתחילת ההרצאה אמר שהיא מתאימה גם למי שלא קרא את הספר, וגם למי שלא יקרא אותו לעולם. נחמד מצידו.

היה קצת משעשע לשמוע שהוא לא אוהב שאנשים אומרים שהוא העלה בהם גל נוסטלגיה, בעיקר משום שנדמה שהוא עצמו – והספר – טובלים בנוסטלגיה הזו לא מעט. אבל הוא הסביר שהמטרה שלו היא ליצור קשר באמצעות הסיפורים הללו. הדוגמה היפה שלו היתה מתוך "אהבתה של תרזה די מון", של לאה גולדברג:

מול חלונך וגם מול חלוני
בלילה שר אותו זמיר עצמו,
ועת ירטיט ליבך בחלומו
אעור ואאזין לו גם אני.

אנחנו לא יכולים להכיר באמת זה את זה, אמר גוטפרוינד, אבל אפשר ליצור זמירים שישירו בחלונותינו, וכך ליצור משהו שיקשר בינינו, כבני אדם. יפה יפה.

 

עכשיו אני

מה למדתי? לכל אחד מהסופרים יש סגנון ייחודי ושונה לגמרי. מכולם, חיבבתי במיוחד את גוטפרוינד, שהגישה שלו חמה וידידותית.

הקהל שמגיע לערבים ספרותיים, לפחות כאן בפרבר, הוא אנשים מבוגרים בעיקר. מעניין, בהתחשב במוניטין של מודיעין כעיר של משפחות צעירות. בכל ההרצאות שלב השאלות היה מביך, ובכולן היתה תחושה שהשואלים קצת רוצים להתנגש בסופר, ללמד אותו משהו חדש על הספר שלו, להסביר לו איפה הוא טעה. אחרי כל שאלה כמעט עלה רחש מחאה משאר היושבים בקהל, כאילו הם כולם נוטרים לשואל על שאלתו – ולא משנה איזו שאלה זו היתה.

מאוד מפחיד, העניין הזה. מזל שיש לי עוד הרבה זמן.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתי  On 3 בדצמבר 2009 at 00:01

    אני ממש מתפלא על גוטרפרוינד, שני הספרים הראשונים שלו שקראתי היו כל כך יפים ואז בא הספר המוזר הזה, בשבילה גיבורים עפים, אולי אני פשוטו לא הצלחתי להבין אותו , אבל הוא היה לא טוב לי

  • עופר  On 3 בדצמבר 2009 at 02:48

    את סלחנית הרבה יותר מדי. בשבילך, בתור כותבת, זה הרבה יותר מחוג. זה להיות או לחדול. כל הסופרים האלו צריכים להרגיז אותך, לדרבן אותך. אם את לא יוצאת משם ורצה לכתוב, לא עשית כלום.

  • רוני  On 3 בדצמבר 2009 at 08:47

    גם אני חיבבתי את השניים הראשונים יותר, אבל ככה זה. לא תמיד מתחברים באותה מידה לכל ספר. גם לסופרים קשה עם זה, תציץ כאן:
    http://www.notes.co.il/roni/62413.asp

    עופר, זה ממש לא דומה לחוג. לא יודעת איך הגעת למסקנה הזו. מצד שני, אני לא מתרגזת בקלות, אבל כמו שאמרת, אני כותבת. הנה, ממש ברגע זה, יוצאת צפונה לשלושה ימי כתיבה.
    וזה לא כי שמעתי סופר זה או אחר מדבר. זה הצורך שלי.

  • דוד שליט  On 3 בדצמבר 2009 at 13:38

    רעיון יפה להשוות מפגשים עם סופרים. אם היית כתבת צעירה במקומון, כבר היו רותמים אותך ללוגו 'רוני והמפגשים' ומשלחים אותך לדרך

  • בן  On 3 בדצמבר 2009 at 21:23

    גם יראה יראה את תיירי הנרי באלף משחקים, ישאר מאור בוזגלו. מקסימום עם חתימה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: