שירה, ספרות, אוכל, פוליטיקה.

על אף החיבה הכללית שאני רוחשת לייצוג ההומואי הנרחב בתרבות הישראלית, רק עכשיו הזדמן לי תירוץ של ממש לכתוב על ההומו החביב על בני הבית*, הלא הוא הבשלן, הבדחן, הכותב, ובעיקר, הנין של בן יהודה, גיל חובב.

את תכניות האוכל שהנחה חובב בעבר בערוץ 2 ובערוץ 3 ראינו יחד, כל המשפחה, מחובקים ומתלטפים בסלון. לא היה ממש אכפת לנו מה הוא מבשל, העיקר שהילדים מוכנים להתכרבל איתנו. הרמיזות המיניות המשועשעות שלו עפו להם מעל הראש, בצוותא התעלמנו מהחסויות הכלכליות הקצת-אגרסיביות, העיקר שהאיש המצחיק בטלוויזיה (והנין של בן יהודה! בלי ספק הדמות ההיסטורית האהובה כאן בבית) ימשיך לדבר ולהכין אוכל משונה. האמת, יצאו לנו גם כמה מתכונים לא רעים מהסיפור הזה.

כשהחל שידור תכנית האוכל-וספרות של חובב בערוץ הראשון התבאסנו קצת שהיא משודרת בשישי אחר הצהריים, אחרי שעת הדלקת הנרות. אבל השבוע, אחרי שהתארח אצלו המשורר הנפלא דורי מנור, כבר טרחנו להכנס לאתר הטלוויזיה החינוכית ולצפות.

חובב הוא איש רב קסם ויש בו אהבה חושנית ממש לספרות ושירה. הוא שוחח עם מנור מתוך התעניינות אמיתית בבודלר ובמלארמה, בחיים הספרותיים בפאריז ובבחירה לחזור לארץ. ובעיקר, הם פשוט ישבו ודיברו על ספרות ושירה. אין לנו טלוויזיה כבר זמן מה, אבל הניחוש שלי הוא שעדיין לא משודרות בערוץ 2 ו-10 תכניות תרבות משמעותיות. מן הסתם אפילו במודיעין היינו שומעים על זה.

ומלבד ההזדמנות לשמוע שיחה מעניינת על ספרים ואנשים, הרוך של חובב מוציא משהו נחמד מהאנשים הישובים מולו. באחת התכניות מופיעה עירית לינור, ולראשונה מזה עשר שנים בערך משוחחת בנחמדות ובנועם, לא בועטת ולא מעליבה. דנה ספקטור הפכה מולו לשלולית ודיברה על ספרים בעיניים נוצצות ממש. את רוני סומק ושולמית אלוני עוד לא ראינו, אבל יש למה לצפות.

ובסוף כל תכנית חובב עושה את הלא ייאמן ומקריא שיר מתוך עמדה פוליטית.

זה נשמע סתמי, אולי, אבל הנה, עומד איש ומקריא בטלוויזיה שירה טובה בדיקציה מושלמת, ומביע עמדה פוליטית שמאלית חד משמעית. וזה לגמרי לא מובן מאליו.

בסוף אחת התכניות, רק לדוגמה, הוא הקדיש את השיר הבא של נתן אלתרמן, שנכתב בשנת 1948, לעובדים הזרים וללוחמי יחידת עוז.

שיר מצוין, לזכור ולפרסם שוב במצוד הבא, שוודאי יגיע הרבה יותר מהר מכפי שנדמה לנו.

(את כל התכניות ניתן לראות כאן.)

 

הלשון השוודית / נתן אלתרמן

מעטים הם יודעי הלשון השוודית,
מי דובר בה, אולי רק השוודים עצמם.
כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת
וקטן ומוצנע העם.

ועת שוודיה אמרה: "הנני מקבלת
מגבול דניה את כל היהודים הגולים",
נוכחו וראו כל עמי החלד
כמה דל הוא בשוודית אוצר המילים.

כי רבות מדינות כבר כהנה הכריזו,
אך הללו הראו את גינזי לשונן,
במילות "אינפליטרציה", ו"קווטה", ו"ויזה"…
רק בשוודית
מילים שכאלה אינן.

ועת נער נמלט אל גבול שוודיה מציד,
היא איננה פונה לעיין במפות.
היא פשוט מוליכה אותה פנימה לבית,
בלי לדעת כי זו שאלה של טרנספורט.

מדינות בעולם יש גדולות שבעתיים
ומקום בהן רב למחסה ומלון,
אך לפני הצילן איש טובע ממים
אוהבות הן תמיד להביט במילון.

יען שפת מילונן ססגונית כפרפר היא –
יש "קצה גבול של יכולת" או "כושר קליטה".
רק בשוודיה עוד חי המנהג הברברי,
להציע להלך כוס תה ומיטה.

ולכן הגדרות היא איננה בוררת
ואיננה מרבה דקדוקי מנגנון,
היא כותבת פשוט: "הכניסה מותרת",
ויסלח לה האל על דלות הסגנון.

ויאמר לה האל בדמעה: שוודיה, שוודיה, –
שתי מילים נשכחות את כתבת על פתחים
אך שוות הן טרקטטים ואנציקלופדיה,
כן… אפילו בריטניקה… כל הכרכים.

ואזי מלאכים בשירה ימללו
ואמרו זה לזה: מה רבה התהום,
אם שתי המילים הפשוטות האלו
הולידו דמעה בעיני מרום.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משה  On 30 בנובמבר 2009 at 16:42

    בקישור הבא אפשר להאזין לדורי מנור קורא שירה מקורית ומתורגמת. מתוך דיסק "הו!" – הופעה חיה בג'וז ולוז, עם שלומי שבן, אנה הרמן וסיון בסקין:
    http://www.frido.co.il/sakal/

  • רוני  On 30 בנובמבר 2009 at 16:46

    וגם את אנה הרמן המעולה!
    איזה כיף. תודה מושיק.

  • אורי  On 30 בנובמבר 2009 at 16:51

    השיר של אלתרמן פשוט נפלא. האיש הזה הוא וריטואוז לשוני מחודד ומדויק שאין כמותו.

    ורק תיקון קטנטן: גיל חובב הוא נינו של בן יהודה, לא נכדו. אמו היא דרורה בן אב"י, בתו של איתמר בן אב"י, בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה.

  • רוני  On 30 בנובמבר 2009 at 16:54

    תודה אורי.
    ואכן, השיר נפלא, כאלתרמן בכלל.

  • טלי  On 30 בנובמבר 2009 at 19:07

    גם לי יש חיבה גדולה מאוד לגיל חובב (ולספריו המפילים מצחוק שבהם הוא משלב מתכונים וסיפורים משפחתיים).

    את התכנית הראשונה ראיתי ואפילו הזכרתי אותה כאן (כולל ציטוט השיר הנהדר הזה של אלתרמן הגאון) – http://www.notes.co.il/tali/61204.asp

    איכשהו (השעה, כנראה) פספסתי את כל התכניות והשבוע, במקרה, ראיתי את התכנית עם דורי מנור, לא מההתחלה אבל בעונג גדול.

    עכשיו עשית לי חשק עז להכנס לאתר ולראות את שאר התכניות, זה יקרה ותודה (-:

  • יעל שכנאי  On 30 בנובמבר 2009 at 21:32

    יש משהו מאוד לא פוליטיקלי קורקטי בבידול הזה, לקרוא לגיל חובב "ההומו החביב על חברי הבית".
    אנחנו בשנת 2010 כמעט.

    מזל שהוא לא ערבי, דוס, צ'רקסי, או משהו כזה.
    אז היינו מקבלים כותרת:

    ההומו החביב על בני הבית*, הלא הוא הבשלן, הערבי, הבדחן, הכותב, ובעיקר, הנין של בן יהודה, גיל חובב.
    ——

    קצת צורם, הייתי אומרת.

  • חנה בית הלחמי  On 30 בנובמבר 2009 at 21:41

    ויש משהו בדבריה של יעל. הכינוי מזכיר לי קצת פמיניסטית אחת שמגדירה את עצמה כ- gay friendly. שאלתי פעם מישהו מקרוביי שנמצא בידידות עימה, האם היא זורקת לו בוטנים כשהם נפגשים.
    גיל חובב צמח מבאר עמוקה ומלאה של כשרונות, מגנטיקה מאוד מוכשרת. הכל רשום והרשות נתונה – ואכן הוא עשה בה שימוש למינוף המשאבים שנולד איתם. מאחר ושאר בני משפחתו הטביעו חותמם מתוך זהות מינית אחרת, אני מניחה שהקשר היחידי לזהותו המינית הוא סגנוני, לא מהותני.

  • רוני  On 30 בנובמבר 2009 at 21:52

    אני אסביר, כי זה באמת לא בסדר מצידי.

    יש שתי סיבות עיקריות לאזכור המשועשע של ההומואיות של חובב.
    הראשונה היא שבזכות ההומור המאוד הומואי שהוא שילב בתכניות הבישול שלו יצא לנו לדבר עם הילדים לראשונה על נטייה מינית. מבחינתם, הוא האיקונה שהיא הומואיות, וכל מי שהגיע אחריו, שכפול חיוור.
    השנייה, בדיחה קטנה על חשבון ידיד המשפחה. הכוכבית למטה היא במיוחד בשבילו.

    ואכן, אנחנו רואים בחובב הרבה יותר מזה, אבל זה ברור מתוך הטקסט כולו.

  • רועי שהגיע אחר-כך  On 30 בנובמבר 2009 at 23:13

    השיר של אלתרמן שכנע אותי שיש לחפש את התכניות של חובב ולצפות בהן.
    יצא לי להיתקל בגיל חובב כמה פעמים בחיים האמיתיים. התחושה שלי מההתקלויות האלה היא שיש בו דאגה אמיתית לרווחתם של חלשים, ושהוא איש מאוד נחמד ומצחיק, גם כשאין לו תסריט לעבוד על פיו.

  • אייל גרוס  On 1 בדצמבר 2009 at 02:20

    תודה על הפוסט ועל השיר לך ולגיל.
    גם אני נזכרתי בשיר הזה לאחרונה גם כאשר התנפלו על שבדיה ורצו להחרים אותה בגלל כתבה מפגרת של עיתונאי אחד. כאילו שכל השבדים והממשלה אחראים על זה.
    ולענין אזכור המיניות של גיל חובב, זה הרי מלכוד. מעבר לסיבות שהזכרת, אז מצד אחד אפשר לומר למה לתייג ולמה להזכיר ולמה לשכפל תוויות. מצד שני אפשר לומר שגיל חובב הוא אחד ההומואים שהכי הצליחו בתקשורת, בלי "לנפנף" בזה אך בלי להסתיר את זה, וכניסתו למסך טלביזיה וספרי בישול של בתים רבים תרמה לנראות של הומואים ובכך לקבלתם ולשווין שלהם בחברה הישראלית.
    לכן לדבר על הנטייה המינית שלו זה דווקא רלבנטי, ולהתעלם ממנה לגמרי זה מעין "עוורון צבעים" ליברלי שפמינסטיות אמורות להבין את הבעייתיות שבו.
    אבל אז שוב, לדבר עליה זה באמת כאמור לתייג מחדש ולחלק מחדש וזה גם בעייתי. בקיצור- אנו תקועים במלכוד. בכל מקרה לא נצא מזה טוב. וכבר כתבתי על זה כמה פוסטים בעצם 🙂

    ודש ליוד:)

  • רוני  On 1 בדצמבר 2009 at 08:19

    טלי, איזה קטע. ראיתי את זה אצלך לפני המון זמן ופשוט שכחתי. איך יכולתי לשכוח שיר מוצלח כל כך? וגם אצל מרית! פדיחה.

    רועי, אני כל כך לא מופתעת. יש טלנטים שברור שלעולם לא נרצה לפגוש, אבל כנראה שקשה לזייף מתיקות והומור כמו אלה של חובב.

    ואייל, תודה רבה רבה על התגובה. בזכותך אני מרשה לעצמי לנפנף באהדה הכוללת שלי להומואים (כשמגיע, רק כשמגיע).
    אני מתייחסת למלכוד הזה שאתה מדבר עליו כשפע של אפשרויות. אפשר לכתוב את כל זה בלי להזכיר את העובדה שגיל חובב הומו, ואפשר גם עם. איזה כיף.
    והעובדה שהוא עצמו מדבר על העניין בפתיחות בתכניות שלו, גם כשהן בפרה-פריים ועוסקות באוכל, מסייעת. הפעם סייעה לא פחות העובדה שהוא דיבר עם דורי מנור על הזוגיות שלו ושל מושיק סקאל באותו אופן בדיוק שבו היו משוחחים על העניין עם סטרייט. הוא שאל איך חיים שני אנשים יוצרים בבית אחד, האם הם מראים זה לזה את היצירות שלהם. שום שאלה על עצם הזוגיות, זה הלא מובן מאליו. בעיני השאלות האלה והאופן שבו הוצגו הם תרומה עצומה לקבלה החברתית של הנושא.

  • אסתי  On 1 בדצמבר 2009 at 13:13

    כוללת?
    הומואים מי אלו ההומאים האלו – גוף אחד ויחידה אחת?

    בדיוק כמו שאייל כותב – איך שלא נסובב את
    העניין זה לא נשמע טוב ולא נצא מזה טוב

    פשוט כי הכללות לא נשמעות טוב.
    בעיה.

    ואגב, גם אל תיסחפי עם עניין הקראת השיר כחומר למחשבה. במקרה דנן של אלתרמן ושבדיה זה היה חזק ומשמעותי ובעל אמירה, בפעמים האחרות זה היה מינורי עד כמעט לא קיים, אז כמו שמישהי שאני מכירה אוהבת להגיד: בואי…

  • רוני  On 1 בדצמבר 2009 at 13:19

    אסתי, אסתי, דווקא את חוטאת בציטוט לא מדויק שמשנה משמעות?
    אין לי אהדה כוללת להומואים. יש הומואים שאני מאוד אוהבת, יש גם כמה שממש ממש פחות.

    כתוב שם למעלה: "על אף החיבה הכללית שאני רוחשת לייצוג ההומואי הנרחב בתרבות הישראלית".

    שזה אומר שיש בתרבות הישראלית ייצוג ניכר להומואים מוכשרים, וחלק מהם אני מאוד אוהבת.

    ואת יודעת מה, בעניין השיר: אם זה יפגע רק בחלק מהפעמים, דיינו. ואם הוא צוטט פה, אצל מרית, אצל טלי, הרי שזה כבר עבר הלאה, ואיזשהו סוויץ' מוסט בתודעה.

  • אסתי  On 1 בדצמבר 2009 at 16:33

    למה אני חוטאת בציטוט לא מדוייק?
    ומה לגבי: "בזכותך אני מרשה לעצמי לנפנף באהדה הכוללת שלי להומואים "

    כאמור, לדעתי איך שאת לא הופכת את הדברים את יוצאת מהם לא טוב. לא רק את. גם אני. כולנו. מצאתי עצמי לא פעם במצבים מביכים ביותר עם כל מיני אמירות שלא היתה בהן כל כוונה אבל איך שיצאו לי מהפה הייתי עסוקה בנסיונות להראות שאני לא גזענית, ושחברי הטובים ביותר הם דתיים/מתנחלים/ערבים/מרוקאים/הומואים וכו'
    כי ההיפך בדיוק השתמע מאותן אמירות.

    ושוב בעניין השיר – התוכנית הראשונה שלו עם עירית לינור היתה דלוחה ביותר (וזה בלשון המעטה). אבל זה בגלל המרואיינת. אחר כך זה הלך והשתפר. נקודת האור באותה תוכנית היתה הקראת השיר של אלתרמן וכולנו הבנו שהוא מדבר על יחידת עוז ועל העובדים הזרים וילדיהם. אני נפלתי מהכורסא בהתלהבות אדירה.
    אחר התוכניות הלכו והשתבחו. איך לא. עם מראיין ומגיש אינטליגנטי, ידען, מצחיק, נחמד וקשוב כמוהו אל מול שולמית אלוני המדהימה, רוני סומק כובש הלב, נרי לבנה המשעשעת… פשוט היה נפלא. רק שאז קטעי הקריאה שבסוף אבדו כיוון והפכו חלשים יותר ויותר ופחות ופחות בעלי אמירה.
    מה לעשות.

  • טלי  On 1 בדצמבר 2009 at 18:29

    ואם כן, אז אנחנו שותפות לפאדיחה, כי אני, אז, הצלחתי לשכוח שמרית ציטטה את השיר הזה…

    בואי נראה מי הבא בתור שישכח את הציטוט הנוכחי שלך (וכל המרבה הרי זה משובח).

    אסתי – השיר של אלתרמן היה מופתי, אבל אני נהניתי מאוד מאוד גם מהשיר של רחל בסיום התכנית עם דורי מנור. את השאר אלך להשלים בהשראת רוני ברשת…(-:

  • רוני  On 2 בדצמבר 2009 at 22:55

    טוקבקים לא נחשב!
    טוב, נו, אסתי. תפסת אותי. אבל שימי לב שאייל אמר שגם להתעלם היה יוצא לא טוב. בקיצור, מהיום אני מדירה הומואים מכאן וזהו.

    אני הולכת לראות עכשיו את התכנית של רוני סומק, וגם אני חשבתי שהתכנית עם לינור היתה קצת פחות טובה, אבל היא היתה גם הראשונה, כך שצריך להתייחס אליה בהתאם.

    טלי, כן, גם רחל היה מקסים. אבל בעיקר דורי מנור היה מקסים 🙂

  • אייל גרוס  On 2 בדצמבר 2009 at 23:54

    אכן – אסתי, כפי שרוני כתבה, כתבתי על המלכוד, שיש ערך בלכתוב על היותו הומו, ויש ערך בלהתעלם מכך. ובשניהם יש מחיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: