יום אחד בעיר גדולה אמא הפריחה עורכת יפה לאוויר!

בהופ יש סדרה בשם "פינקי דינקי דו". אין לנו כבר הופ, אבל זו התכנית היחידה שאני מתגעגעת אליה. פינקי היא אחותו הגדולה של טיילר, ובכל פרק הם נכנסים יחד לארגז חום ענק ושם פינקי מספרת לטיילר סיפורים, שמתחילים תמיד במילים: "יום אחד בעיר גדולה…"

 

פינקי וטיילר בארגז

הללי, בתי בת ה-2.5, אימצה את התבנית הסיפורית של פינקי, והיא מספרת: "יום אחד בעיר גדולה אמא זרקה את הרופאה של אוריה לשמיים!" (הילדה משרתת בתפקיד משחררת התת-מודע הקולקטיבי המודחק של כל המשפחה לפרקים)

היום אמא נסעה לעיר גדולה לגמרי לבדה. בבוקר היתה הפגישה עם העורכת הנהדרת (מי שמכיר אותה יודע שאני לא מגזימה), שביקשה פחות או יותר לכתוב מחדש שליש מהספר. למעשה, היא רוצה שאני אמחק המון המון שיחות מלומדות, ואחליף אותן בקצת יותר תנופה עלילתית. צודקת, אין מה להגיד, אבל אבל…

ואם לא יבינו את מה שאני רוצה להגיד? שאלתי. ואם יחשבו שלא חשבתי על זה?

ואז היא הסבירה לי בסבלנות רבה (שוב) שלהאכיל את הקוראים בכפית לא יעבוד. שהחשש שלי מוצדק. כל האנשים שאני חושבת שיתקפו אותי, כנראה יתקפו אותי. ושאין מה לעשות. עדיין צריך להרפות מהקוראים ולתת להם לצאת למסע שלהם.

ספר הוא קרחון, היא אמרה, והקורא הוא הטיטאניק.

אחרי שהתאוששתי מהדימוי ומהחרדות שהוא העלה (ובעיקר מהתקף צחוק גדול) קיבלתי עלי בלית ברירה את המשימה. (מסתבר שאין שום שותפות בחיי שבאה לי בקלות, ובכל אחת מהן אני שוקלת מדי פעם להרביץ למישהו.)

כדי להתאושש נכנסתי לאורבניקס, אחד המקומות הכי מאוששים בעיר, וקניתי לי שעון אדיוטי ומצחיק של tokidoki כפיצוי.

 

אוי, הפלסטרים!

ובדרך חזרה הלכתי בגשם ברחוב, הבטתי באחות הזו שטיפות מים זלגו מעליה וחשבתי, "יום אחד בעיר גדולה אמא תרביץ לעורכת שלה".

ונזכרתי בפינקי דינקי דו, שמספרת בטבעיות ובכיף, בלי להתחשב באף אחד ובשום רגישות (דברים מאוד מוזרים קורים לאבא ולאמא שלה לפעמים) ונזכרתי בהללי שיכולה בהינף משפט לספר סיפור מדויק לגמרי, וקצת קינאתי.

מצד שני, יש לי שעון חדש, אז מה אכפת לי?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 24 בנובמבר 2009 at 16:32

    תתחדשי! (-:

    ויום אחד, בעיר הגדולה, לאמא יהיה ספר נפלא.

  • עידית פארן  On 24 בנובמבר 2009 at 16:43

    מי אני שאגיד
    כי אני לא
    ויש משהו, שאני לא מצליחה להגיד במילים
    אבל כששולחים אותך לעבוד

    זה נפלא
    (אולי בכל זאת הצלחתי)

  • מורן  On 24 בנובמבר 2009 at 17:03

    שעון מדליק….תתחדשי

  • חדוה  On 24 בנובמבר 2009 at 17:16

    ושוב פספסנו זו את זו (בדיוק הייתי בסביבה).

  • ח ל י  On 24 בנובמבר 2009 at 17:35

    שליש ספר..? או לתחושתך שליש ובעצם…שמינית…?

    שעון מופלא 🙂

    פ'ם באה בתל אביב בלי קפה, זה פיטורים…

  • מיכל  On 24 בנובמבר 2009 at 18:55

    להנות מהשכתוב, ולזכור שבסופו של דבר, איך שלא תהפכי את זה, מה שרצית להגיד יצא איכשהו, אפילו לא בכוונה. ולכי תדעי: אולי יצא אפילו משהו שלא ידעת שרצית להגיד – ככה נראה לי לפחות.
    מאיזה חומר הרצועה של השעון?

  • רוני  On 24 בנובמבר 2009 at 19:16

    טלי, תודה וגם אמן 🙂
    עידית, ממש הצלחת, את רואה, כשאת מתאמצת את יכולה 🙂
    מורן, אני מסכימה.
    חדווה, יום אחד אנחנו נצליח,זה ברור, לא?
    חלי, אצלך במייל, לטיפולך.
    מיכלי, אין לי מושג מאיזה חומר זה. אני חושבת שזה משהו פלסטיקי.

  • יואב  On 24 בנובמבר 2009 at 21:59

    שיצפצף לתזכורת קצת לפני מתי שאמרנו!

  • עידית פארן  On 24 בנובמבר 2009 at 22:37

    כשאני לא מתאמצת

  • תמי  On 24 בנובמבר 2009 at 22:45

    זה מעצבן כששולחים אותך לתקן, אבל זה כל כך משתלם, כשיש לך אמון במי ששלח, ונראה לגמרי שיש לך :),
    שיהיה בכיף, ואני חושבת לאמץ את "יום אחד בעיר הגדולה"…. נראה לי מאד שימושי

  • עדה  On 27 בנובמבר 2009 at 17:28

    מסע הקוראים הוא רעיון יפה, אם כי הייתי מעדיפה שזה לא יהיה דווקא בטיטאניק 🙂
    בהצלחה! ותתחדשי על השעון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: