כבר כמה שנים מחלחלת לאיטה אי הנחת הפרברית.
אנחנו גרים במודיעין, הפרבר האולטימטיבי. דירות מרווחות, שטחים ירוקים, אוכלוסיה צעירה.
ואכן, הבית נחמד, הגינה נהדרת, אבל מרגע שאני יוצאת מהחלל הפרטי אני חשה חוסר התאמה קיצוני. כמה אפשר לדבר על בתי הספר, הילדים, איכות החיים הנובעת מפארקי השעשועים ברחבי העיר? בלילות הם מתמלאים בבני נוער מתוסכלים וחרמנים והשכנים לא מעזים לרדת לשם עם הכלבים. איכות חיים זה מקום משחק לילדים? גם כשאבא ואמא מבלים מדי יום שעות בפקקים, זו עדיין איכות חיים?
אתמול הלכתי לקניון המקומי לקנות ספרים. רציתי שניים של עם עובד, אחד של רסלינג, חדש יחסית, ואולי איזה קומיקס שלא קראתי עדיין. בסטימצקי גיליתי חנות ריקה, נטולת אפשרויות של ממש. בצומת החנות מפוצצת, אבל אף אחד מהספרים שרציתי אינו מוכר אפילו לצוות. אפשר להזמין, הם אומרים.
להזמין אני יכולה גם באינטרנט. כל הקונים שנכנסו ויצאו ביקשו את גרישם החדש ואת אות לאבשלום.
יצאתי משם בתחושה שהעיר הזו פשוט לא מעוניינת בדברים שמעניינים אותי. היא פשוט לא מתאימה לי יותר.
ותל אביב?
אנחנו חושבים לעבור לתל אביב. ולמרות שכבר מצאנו איזורים שמוצאים חן בעינינו, שני מניינים פלורליסטיים במרכז העיר, בית ספר דתי טוב שמכיר אוכלוסיות שונות ומקבל אותן, זה מעורר המון חששות.
גרתי בתל אביב לפני עשרים שנה כמעט, ועכשיו אני מבקרת בה לפחות פעמיים או שלוש בשבוע. למדתי למצוא חניה ולא להיגרר, יש לי איזורים שאני אוהבת, בתי קפה מועדפים, אני מכירה את כל חנויות הספרים העצמאיות, הולכת לתיאטרון ולגלריות, עושה סיבוב במוזיאון מדי פעם, בקיץ יורדת לעלמה ביץ' החביב עלי. יש לי כבר מקומות משלי. אבל לגור שם? האם נסתדר עם המחירים והארנונה והבנייה והשיפוצים והרחובות הנסגרים והאירועים והשפע? מהי בכלל העיר הזו? איך חיים שם?
ואז מגיע רגע שבו אני מסתכלת שוב בציור של ירמי פינקוס המתבונן בשדרה, והלב מתמלא שמחה.
ואני רואה אותי, על האופניים, התינוקת יושבת במושב הפלסטיק מאחורי, בדרך לגן, ומשם לעבוד באיזה בית קפה, ואולי אחרי הצהריים עם הילדים למוזיאון. אולי פשוט לטייל יחד בשדרה ההיא, מהציור.
תל אביב!
(אנחנו עדיין מתלבטים)
—
עדכון:
התגובה של רועי המקסים, ושווה ללכת לשם ברמקולים פתוחים ולב פתוח.
אם תרצי 
תגובות
לפרוטוקול: הצבעתי "בעד".
האמת שמי שבוחר לגור במודיעין זה מלמד על שאיפותיו, כתל אביבי מלידע הייתי חייב למשך תקופה מסויימת ומוגבלת לעבור ולגור בפרבר כדי להבין איפה מתוגררת מרבית האוכלוסיה בישראל. הרשימה שלך פורסמה במועד מצוין כי אני עוד שעתיים בפגישה שתעסוק בעתידה של העיר אל מול הבעיות האלה שציינת (אני פסימי לגבי איתור פתרון היות והעיר תוכננה עד הפרט האחרון וקשה מאד יהיה לשלב בה מרכיבים נוספים או להעצים כאלה שקיימים בה).
אין כמו תל אביב בכל העולם כולו. אני פה כמעט 20 שנה,
ולשניה לא הייתי עוזבת. גרים בבית קטנטן, משלמים מחיר מסויים, אבל זה אחד המחירים הכי טובים ושווים שאני משלמת בחיים שלי, והילדים שלי מספיק גדולים כדי להבין שגם הם משלמים בשמחה. עם כל שנה שעוברת אני מבינה את זה יותר.
מעניין. האם כולם יוצאים מהעיר כשנולדים הילדים, ושואפים לחזור אליה כשהילד הגדול בן 10 בערך? אז מתחיל הצורך ביותר תרבות, גם להורים וגם לילדים, מרימים את הראש קצת מהחיתולים ונמאס מהדשא. אולי, אני רק מעלה השערות.
אני לא עזבתי את העיר כידוע, אבל תמיד משתוקקת לתת לילדים מקום ירוק להתרוצץ בו, ותמיד מתוסכלת שאין. גינות יש פה הרבה, עמוסות ומלאות הפרשות כלבים. התרבות נהדרת, הילדים סופגים מוזיאון וספרים יד שנייה וכל סוגי האנשים שיש. אבל דשא נקי לשבת עליו כמעט שאין להם. והתינוק, כשהוא פוגש איצטרובל בטבע, ממש נרעש. גם אני.
הבית האידיאלי בעיני מבחינת תנאי מגורים, הוא דירת גן ברחוב שקט בלב העיר, אבל כמה כאלה יש (ומה מחירן)?
תעברי. אין מקום אחר לגור בו בארץ הזאת. אני גר בצפון ומתעב כל רגע.
בגלל קומיקס לא עוברים עיר.
את 2 הספרים שאת רוצה תקני ב 1 מ 3 הימים שאת בתל אביב.
יואב, לפרוטוקול, יהיה כיף להיות שכנים 🙂
דרורית, תודה רבה על העידוד. עשית לי חשק.
אביבה, אנחנו עברנו למודיעין מניו יורק. כשחזרנו משם חשבתי שמיציתי את ענייניי עם הערים הגדולות באשר הן. מצד שני, עברו עשר שנים. בעניין הילדים הגדלים, אני חושבת שכן עלית על משהו. כשהכי קטן עובר את השנתיים, מגיע שוב תור ההורים. וזה נחמד מאוד.
עופר, ו? לא חושב לעבור בעצמך?
קצ'קה, צודק. קואוצ'ר זה בדיוק הפתרון. מעניין לציין שחצי מהחברים והשכנים והמכרים וההורים של סביבי עשו הסבה לקואוצ'ינג. כנראה שכולם באמת יודעים מה טוב בשבילי.
זה לא רק ספרים, כמובן. זה תרבות במובן הרחב יותר: עיר עם אופי והיסטוריה, עם מרחב ואפשרויות. אם לא הבנת, לא חשוב.
וקומיקס זה סיבה להכל. יש בו קסם עצום.
עיר נפלאה וכיפית ומרגשת. למי שאוהב את הבאז של חיים מסביב ודברים שקורים, גם אם הוא עצמו לא בהכרח משתתף בהם, אין מקום אחר.
+ בונוס: ניכור כבקשתך. תרצה תיקח לא תרצה תיפתח.
פספסתי, רציתי לשאול אותך – אתה יועץ לעיריית מודיעין?
אני כמעט לא מאמינה שאפשר לתקן את העיר הזו. יש בה משהו שמלכתחילה מכוון למקום אחר, לאנשי האיכות חיים בפארק העירוני. מצד שני, אני חייבת להגיד שיש פה אנשים מאוד מרוצים, וחלקם אנשים מצוינים. בקיצור, זו אני שלא מתאימה.
ואביגיל, בעניין הניכור, לא להאמין. מצאו את זה גם פה.
(הרסת אותי עם הערגונות שלך. פוסט משובח לאנשי מקצוע).
אל תפחדי מטעויות. אין דבר כזה (גילוי נאות: עשיתי את הכיוון ההפוך דווקא, בפחד מוות, ואני דווקא מאושר בעזיבת העיר) .
עברתי לתל אביב לפני כחמש שנים. הלוואי ואני אוכל להרשות לעצמי לגדל כאן את ילדי. העיר הזאת חיה.
לא. אשתי עובדת פה, הילדים לומדים פה. אני לא הולך לשום מקום.
ואז הבנתי מה ציטטת 🙂 משפט חשוב. וכן, גם אני שמחתי בעזיבת העיר. דברים משתנים לפעמים. גם אנשים.
רועי, יש לי תחושה כזו, שהעיר חיה. לפעמים אני חוששת שהיא חיה מדי בשבילי, אבל אני מניחה שזה יתפוגג כשפשוט נהיה שם.
ועופר, זה היה התירוץ שלי עד לאחרונה.
הכוונה שלי לא היתה לחיה במובן של "יש כל הזמן מה לעשות! בתי קפה! תיאטראות!! גלריות!!!", אלא לחיה במובן של "נושמת, בעלת דופק סדיר ולחץ דם פחות או יותר תקני". אבל אולי באמת כדאי שאני אפרט על זה יותר במסגרת המטלות שהוטלו עלי.
כל כך מבינה אותך
החיים האמיתיים תמיד יהיו בעיר שחיה ונושמת
שגורמת לך להרגיש כל הזמן שאת מפספסת אירוע כזה או אחר ושאת לא עומדת בקצב שלה
אני חיה בסין- בעיר כפרית לחלוטין
חולמת על תל-אביב יום ולילה
מתגעגעת אליה כאילו היתה החברה הכי טובה שלי
אין מקום אחר בארץ שבו תופתעי לפחות פעמיים ביום מהאינפוט שיגיע מאנשים אחרים. המגוון – זה הקסם, אין חדגוניות, אין דברים צפויים מדי, יש אספקה מתמדת של קטליזטורים למחשבה וליצירה.
אני לא יכול חיות בעיר שהיא חדשה ואין בה דברים ישנים, ותיקים, אמיתיים
מודיעין זה דיכאון אטומי נראה לי
הממוצע של הממוצע, פרבר רע, ולא כל הפרברים אותו הדבר, יש ויש, יש איזורים טובים ויותר עניין בגבעתיים, ברמת גן, בכפר סבא, ברעננה וכ"ו
אבל אין על תל אביב, זה ברור, זו עיר במלוא מובן המילה, עם כל הבעיות שלה והמחירים הבלתי אפשריים, זו לפחות עיר אמיתית שבה אתה יכול גם להיות אנונימי ולראות רחובות, בניינים ואנשים מכל הסוגים ויש התרחשויות, ממש לא רק לילדים
לגור בשכונה של יובל או בסביבה זה כל כל מה שאת/ם רוצה/יםוגם קצת דשא ותחושת שכונה….העיר עצמה…well
אתה מזכיר לי סיפור שכתבתי פעם על אשה שעוברת לכאן בעקבות ילדיה, ובכל יום שישי היא נוסעת לתל אביב ואוספת ארגזים של חפצים שאנשים זורקים ואז "נוטעת" אותם ביסודות של בניינים שנבנים במודיעין, כדי שתהיה קצת היסטוריה.
ואני לא עוברת בשביל הילדים. אני מקווה שיהיה טוב לכולנו, אבל אני רוצה לעבור בשבילי.
וחלי, השכונה של יובל אהובה עלי מאוד (מאוד!) אבל אנחנו דווקא רוצים בעיר עצמה, אי שם בין כיכרבין לירקון.
מה, לא אוהבת?
לעומת "נגד" 🙂
אין על תל אביב…?
אני מהצפון השקט הישן המשעמם החסר תרבות ועיניין… אני גרה על שפת הכנרת…
יש לילד מנוי להצגות נפלאות, אנחנו קוראים ספרים… ראיתי אין ספור מופעים… ואיפה את יכולה לתת לילדים בטחון לצאת ב- 5 אחרה"צ לשחק לבד!!! ולא להיות צמודים אלינו… בקייץ אנחנו כל שבת בחוף הכי יפה של הכנרת
החברים הכי טובים שלי גרים באיזורים שונים בגוש דן- וכן אני הכי מתגעגעת אליהם אבל אז איזה כייף לבוא לבקר לשבת על כוס קפה איכותי
כי הרבה זמן לא נפגשנו…
ותשאלי את עידית (פארן) היא בטח תגיד לך שאני קצת צודקת, היא מכירה…
שורה תחתונה איפה שטוב לך, זה המקום הכי טוב לגור בו..
אם זה היה משאל עם על המעבר, הייתי מתנדב לעמוד בראש המתנגדים. וואללה, את צודקת, בתל אביב יש יותר גלריות, מוזיאונים ובתי קפה מבכל מקום אחר בארץ. אבל זה בדיוק העניין, שמי שנהנה מהדברים האלה יכול להיות גם אורח שבא לזמן קצר ולאו דווקא תושב קבע.
כי הצד האחר של המשוואה מראה שהעיר הזו טובעת בערפיח, מחניקה מתחילת האביב ועד ראשית הסתיו מחום ומלחות (ועל זה תוסיפי את צחנת האשפה שעולה לשמיים בכל קיץ שעובדי התברואה מחליטים לשבות), את הפקקים בכבישים, את הרחובות הצרים, את חוסר החנייה המשווע, את הדירות המצומקות, את העובדה שבשביל להגיע לפארק נורמלי את צריכה לנסוע במיוחד לירקון או ללאומי ברמת גן, את זה שאף זוג אופניים אינו בטוח במקום שבו הוא חונה (גם אם הוא קשור). אני יכול להמשיך עוד, אבל את בטח מבינה את הכיוון.
וכי תמיד רוצים לחוות את הדשא של השכן. אז לשכן קראו פעם מודיעין (ועברת אליה) ועכשיו קוראים לו תל אביב (ואת חושבת לעבור אליה), אבל אין שכן מושלם, וכשמגיעים לדשא שלו מגלים הרבה פעמים שהוא לא בהכרח יותר טוב מזה שעזבנו. בדוק.
ואם לא השתכנעת ממני, תראי מה כתבה אביבה.
משהו באמצע. לא מלוקק והומוגני כמו מודיעין ולא צפוף והביל כתל אביב. מה עם הרצליה, רעננה, צפון ת"א?
מצד שני, אורי, ציינת הרבה בעיות תחבורה ונגישות, ואני רוצה להזכיר שאם גרים בלב העיר כמעט שאין צורך להזיז את האוטו (ולי בכלל אין אוטו). מקסימום זזים 3 תחנות באוטובוס, זה מספיק לנו לרדיוס המצומצם שבו אנו חיים, ובו אפשר למצוא ה-כל.
חוץ מפארק ירוק ופתוח, כמובן…
לגבי זיהום האוויר – לא יודעת איך זה במודיעין. אבל חברינו היקרים שנפלו אחד אחד על מזבח פרדס חנה, לטובת בית עם גינה, חיים בזיהום לא פחות חמור ואולי אף יותר.
אנחנו בגעגוע קשה מנשוא!
איך אפשר שלא???
אנחנו מפספסות אירועים כל כך משמעותיים
כמו לדוגמא פתיחת הפיצריה של קרן פלס
תעברו לעיר ותוכלו להנות גם מתרבות הסלבריטאים
המפותחת
בטח במודיעין אין צלמי פפראצי בכל פינה
וכוכבי הישרדות על המדרכות
ועכשיו ברצינות
כיף שאת מבקרת בבלוגנו הצנוע
והמלצתך נרשמה…
בקרוב חוזרות תל-אביבה
טובה, לי יש יותר בעד, הבעל מסתפק במזג האוויר בעיר בקיץ בתור לא רבתי נוראי.
אלה, אני מאוד אוהבת את האזור שאת גרה בו, אבל כבר חייתי בצפון, וקצת מיציתי.
אורי, יקירי, נמאס לי להיות אורחת. נמאס לי שללכת לכל פסטיבל משוררים או קולנוע זו הפקה, ושבדרך כלל אין לי כח בגלל הנסיעה הלוך ושוב. דרך אגב, גם במודיעין גונבים אופניים. פחות, בעיקר כי יש פה פחות זוגות אופניים ברחוב ואין תרבות הסתובבות דו גלגלית, מלבד שליחי הפיצה האובדניים כמובן.
ובעניין השטחים הירוקים, אנחנו חושבים על הצפון הישן בעיקר בגלל הקרבה לפארק הירקון. שמעתי מתושבי השכונה ששם יש גם אווירה שכונתית וגם ירוק.
אלון, הרצליה ורעננה לא מלוקקות???
ואביבה, לגבי זיהום אוויר במודיעין, הנה כותרת מהמקומון:
"מודיעין ניצבת במקום השלישי בטבלת הערים עם איכות האוויר הגרועה ביותר, אחרי גוש דן וירושלים." זה חוזר על עצמו כל שנה,
אבל איך נבין אותך, עכשיו שאת מדברת סינית גם בשעות הפנאי?!
יש לקרן פלס פיצריה? יש פפראצי בתל אביב? אכן, סיבות נכבדות להישאר ליד קברות המכבים! לפחות הסלבס – סלבס!
אלמד אותך כמה מילים
נוכל לקשקש קצת בסינית
המכבים הם הסלבס החדשים? אז עדיף באמת להשאר במודיעין, נשמע מעניין
זו שאלה מאוד מהותית איפה לגור. איפה שלהורים טוב? איפה שלילדים טוב? אנחנו גם מתלבטים קצת בשאלה הזו.
באופן אישי אני חושבת שצריך לגור איפה שלהורים טוב. הילדים יסתדרו עם מה שיש ואחר כך יחליטו בשביל עצמם, אבל זו באמת שאלה קשה.
נכון שיש נטייה לחשוב שיישובים קטנים או ערי שינה עם רחובות הולנדיים הם המקומות הכי טובים לגדל בהם ילדים, אבל מי שמאמין שגם לאנשים מתחת למטר וחצי מגיע להיות חשופים לקולנוע, אמנות, בתי ספר מגוונים בהתאם לנטיות לבם ועוד כהנה והכנה יתרונות שרק תל אביב יכולה לספק, יסתדר. כתל אביבית מלידה (כמה שנות ילדות בגבעתיים לא נחשבות) אני נושמת את העיר ונהנית על בסיס כמעט יום יומי ממה שיש לה להציע. הילדים שלי הולכים בעקבותיי, ומי שלא ראה ילד הולך שמח לבית ספר כי היום לומדים תסריטאות וקופצים לראות מש/הו בסינימטק, לא ראה אושר מימיו.
לא שיש משהו רע בזה.
זה סיוט לגור במרכז תל אביב אם משתמשים ברכב באופן קבוע ולגור במקומות כמו נוה שרת, יד אליהו, רמת אביב, לא שונה בהרבה מלגור במודיעין. מאחר שכולם יודעים את זה אז או שהדירות במרכז העיר הן חורבות שפשוט לבעלים אין בעיה להשכיר בגלל המיקום, או שהן יקרות מעבר לכל הגיון סביר.
מאחר שהייתי יחסית מראשוני מייבשי הביצות של מודיעין אני מבין לחלוטין על מה את מדברת, אבל נראה לי שהיום מודיעין הרבה יותר חייה ממה שהיא היתה כשעזבתי אותה. מודיעין לדעתי היום מקום הרבה יותר נחמד מגבעתיים לדוגמא.
היום אני גר בגבול רמת גן תל אביב ומבחינתי זה להיות בלי ולהרגיש עם. כשאני יוצא מהבית הכיוון הוא רק מערבה, ולא נראה לי שרק בשביל לחסוך 20 דקות הליכה,5 דקות אופניים או תפיסת מונית, המחיר שמשלמים על חיים בלב תל אביב מוצדק.
התל אביבים משוכנעים שהם חיים במקום הטוב ביותר עלי אדמות. הכי מצחיק זה שלדעתי חלק גדול מאלה שהגיבו כאן מעולם לא היו במודיעין, אבל יש להם דעה מאוד מוצקה עליה. אני גרתי עשרים שנה בתל אביב לפני שעזבתי למודיעין. אני לא מוכנה בשום אופן להחליף את מודיעין בעיר כמו תל אביב. במודיעין יש קולנועים, יש ריאות ירוקות ויש הרבה אוויר מרחבים פתוחים. תל אביב לא יכולה לספק לי את כל זה.
רוב החברים שלי מתגוררים בתל אביב ובירושלים. אנחנו מתראים המון, אבל זה לא אומר שאני צריכה לעבור לגור לידם. הרבה מהם רווקים או זוגות בלי ילדים, כך שצהרכים שלהם שונים משלי (אני אם לשלושה). חלק מהם מקנאים בנו ומתכננים לעבור לגור בסביבה שלנו.
ורוני, אני חושבת שאת לוקחת את הצרכים התרבותיים והחברתיים שלך ומשליכה אותם על הילדם. מודיעין היא באמת מקום מעולה לגדל בו ילדים שקצת יותר מחוברים למציאות.
אין לי שום בעיה עם זה שאת בעד מודיעין בדיוק כמו שאני בעד תל אביב. נפלא שאדם אוהב ומרוצה מהמקום בו הוא חי.
אבל מאין ההתנשאות שלך לקבוע שילדים במודיעין יותר מחוברים למציאות? פלצנות לשמה. סליחה.
שלושת ילדיי מחוברים היטב למציאות, ומי אמר שבתל אביב המציאות פחות טובה או "אמיתית" מהמציאות במודיעין, בראשון, או בחיפה?
לא אהבתי. וסליחה רוני.
🙂
תאמיני לי שכשאני מבקרת בתל אביב, בערך פעמיים בשבוע, ורואה ילדים מתנשאים על חבריהם בגלל שיש להם איזה מותג כזה או אחר שאבא או אמא קנו, אני מקבלת את הפרופרציות הנכונות. אחר כך, כשאני מסתכלת מסביב, אני רואה מאיפה הם מקבלים את זה: מהורים שמפנימים את בולמוס הצרכנות ואת הרצון להיות איניים בכל מחיר. בשום עיר משמעותית בארץ אין כזה מירדף אחרי סמלי סטטוס כמו בתל אביב. ואם את חושבת שזה בריא לחנך על כך, בין ילדים ובין מבוגרים, שיהיה לך לבריאות. זו לא הדרך שלי.
רק בריאות נעמה. באמת. לעשות הכללות על ציבור שלם, בין אם תל אביבי או אחר זה מעולה ואף מצויין ועושה טוב לעור הפנים.
שבת שלום.
וגם בתל אביב.
מודיעין כפרבר זה מוות מוחי.
זה לא כפר ולא עיר
זה ?<
תל אביב היא העיר היחידה בארץ
יש בה ים וירק בשפע. והיא מלאה הפתעות
היא לא מתאימה למי שצריך להריח רק עשב
איש באמונתו יחיה
טוב לי בעיר הזאת
נראה לי שהחלטה כזאת צריכה להיות שלכם ורק שלכם, עם כל הכבוד למשאל העם.
אישית, אני אוהבת לבקר בת"א מדי פעם ולגמרי לא הייתי רוצה לחיות בה- זה יותר מדי בשבילי.
מצד שני, גם לא הייתי רוצה לגור במקום כמו מודיעין, אבל זו אני, זה לא אומר שום דבר על אף אחד אחר בכלל.
אם טוב לכם ת"א- תעברו ותיהנו. מה שכן, למען הפרוטוקול לפחות, אני רוצה להזכיר שחוץ מהעיר הכי גדולה/תוססת בארץ או פרבר מודיעין יש עוד אפשרויות לא מעטות. לא שאני בהכרח ממליצה לכם להצפין לחיפה (מוזמנים בחום, אבל לא בטוח שזה מה שאתם מחפשים/צריכים), אבל כן ממליצה, אם כבר חושבים על שינוי, לבדוק כמה שיותר אפשרויות, לפחות במחשבה. זה יעזור לכם להיות יותר שלמים עם כל החלטה שתקבלו.
אפיסקה, לעומתך מצבי עוד טוב. אין ענייני שפה, מזג האוויר דומה. אבל אני מסכימה, צריך לבחור מקום מגורים להורים. עוד יגיע תורם של הילדים לבחור לעצמם.
שרון, אוף, איך שימחת אותי. אלה בדיוק התקוות והפנטזיות שאני מטפחת.
מרק, אתה די דיכאת אותי. אני מקווה שסיור הדירות יגלה שיש גם אופציות טובות. לגבי מודיעין, שוב, היא מתאימה לאנשים מסוימים, שאוהבים אותה. לי לא.
נעמה, אני עם דרורית בעניין החיבור למציאות. ולמה את חושבת שאני משליכה על הילדים? לא אמרתי לרגע שאני עושה את זה בשבילם. אני עושה את זה בשבילי, ומקווה שגם הם יצאו נשכרים. אני מכירה ילדים מקסימים ומאוזנים שגדלים בתל אביב, ומופרעים איומים במודיעין. העיר היא רק מרכיב אחת בסך הכל: בית, בי"ס, חינוך, חברים. אני לא חושבת שהילדים שלי יהפכו מתולעי ספרים מושבעות למפלצות צריכה רק כי עברנו מעיר אחת לאחרת.
סרנה, אני מסכימה. אני נורא משתדלת לא להעליב את השכנים, אבל גם בעיני המקום הזה בעייתי מאוד. אני אוהבת עשב, אבל אני אוהבת עוד דברים. ניסע מדי פעם לפארק, נתרגש מאצטרובלים, כמו אביבה. לא מפחיד אותי.
אז ככה: למרות שאני ממש לא מאוהב בתל אביב, בסופו של דבר הכי חשוב זה שתמצאי את עצמך מחדש ותהיי מאושרת. וגם התרנגול ושלושת האפרוחים, כמובן.
ואם תחליטי לעבור ואי פעם תרצי לחזור, נקלוט אותך כאן תמיד בזרועות פתוחות. ומודיעינים, את יודעת, יודעים לחבק ולחייך (אפילו אם הם לא חיים, כמאמר התל-אביביים המזלזלים, ב"עיר אמיתית שבה אפשר להיות אנונימיים" או משהו כזה).
ויום אחד, כשיימאס לך מרעש האוטובוסים והתנועה הבלתי-פוסקת, מהלחות המיוזעת, מענן העשן של רדינג ומהמים המעופשים של השפדן שכל שנה יוצאים לטייל בים הפתוח, דברי איתי ונטפח יחד את חלום הבית בכפר. כי אם יש אחד מכל החלומות שלך שאני חולק איתך, זה כנראה החלום הזה.
חיכיתי בסבלנות עד שהסערה תחלוף. 42 תגובות זו אכן סערה רצינית, אך כדרך הדברים כולם, חולפת.
אז כן, בודאי, תל אביב. לפני שזה יחלוף.
זה לא יחלוף כי ככה החלטתי. תהיה שנה בתל אביב, ואחר כך – נראה.
אני מחפשת בשכונה שלך, איתמר 🙂
באופן אישי מתבאסת, איך נוכל לא להתראות תוך ידיעה שאנחנו גרות כל כך קרוב… :P… אכן הבדל משמעותי…
אבל מותק, תעשי מה שטוב לכם. תל אביב בעיני הירושלמיות היא עיר מגניבה ברוב עונות השנה עם פוטנציאל רב. מודיעין לעומת זאת היא עיר בסדר במובן המשעמם של המילה. לצרכים שלי כרגע היא מספיקה.
כתבי אלי מה אתם מחפשים, אשמח אם אוכל לעזור.
אני נגד הדמוניזציה הגדולה שנעשתה למודיעין (לא את רוני). היא לא נוראית כפי שעושים אותה. למעשה, מרבית סביבתי נראית כנהנית מהחיים, שכיף להם. יש לזכור שמודיעין היא עיר חדשה ומתפתחת, "עיר העתיד" כהגדרתה השיווקית, וככזו – בהחלט יש לה עתיד, ועתיד לא רע. אנשים ממש נהנים כאן. חלקם הרב אנשים נהדרים. יש לי חברים כאן שלא מבינים בכלל מה אני רוצה.
אבל אני חייב להודות שאני לא מרוצה. עברתי למודיעין לפני כשנה וחצי, יש לי דירה נהדרת עם גינה, סביבה מצוינת שכנים טובים, מולי יש פארק (בלי ילדים שיכורים).
אבל איכשהו זה לא זה. אתה יוצא לרחוב ואין אף אחד בו. הסיבה לכך (לדעתי ההדיוטית) היא שהעיר המתוכננת בישראל, מתוכננת לא טוב. מישהו החליט להשקיע רק באיכות החיים אך לא בחיים עצמם. כך, אין לך בכלל רחוב הטרוגני של דירות/מסחר/בילוי. כל דבר מגודר בנפרד. אבל עיר שהיא רקמה חיה עושה דברים ביחד. מי שגר מעל לפאב סובל וערך הדירה יורד, אבל זה שגר ברחוב מאחורה נהנה מאד. כך עובדת עיר חיה. במודיעין אין רחוב עירוני. יש קניון גדול ומוצלח, אבל לי זה לא עושה את זה. בכלל.
וכן, יש מחסור בתרבות. אני לא בטוח שזה בעיה של מודיעין דווקא. עיר פרברית שמאכלסת 60,000 איש, מתוכם למעלה משליש דתיים, לא יכולה לספק תרבות חילונית בהיקף משמעותי. אף עיר. מבחינה זאת, "אין כוחות" בתחרות הזאת.
אז כן. גם אנחנו שוקלים לעבור. אולי לגבעתיים, אולי לרמת גן. יש לחלקנו רתיעה מסוימת מהעיר עצמה. בנתיים יש כמה שיקולים משמעותיים נגד (ריחוק מהמשפחה בעיקר), אבל זה מתבשל והולך, הולך ומתבשל…
אמן למילים.
מלבד עניין אחד – הציבור הדתי במודיעין רובו פלורליסטי למדי, ולא בגלל הנוכחות הזו אין פה מספיק תרבות. זו פשוט תרבות פרברית. בתל
העיר אכן מתוכננת רע, והמילה "עיר" מתעתעת בהקשר הזה. היא מתנהגת כמו יישוב קהילתי שעבר מתיחה לא טבעית.
משאל העם מרתק כשלעצמו, אני חייבת להודות. נחמד לשמוע שאנשים אוהבים את העיר שהם חיים בה. גם נעמה ואורי, שטוב להם במודיעין, מעניינים אותי.
חייבת להודות שהעיר הזו לא נכנסה לי ללב, אבל יש פה אנשים שבהחלט יחסרו לי.
ובעניין האופציות הנוספות – יום אחד, כשיהיה כסף, אני רוצה גם בית בכפר, אבל ממש בכפר, שאליו אלך מדי פעם כשארצה קצת שקט. לא סביר שזה יקרה, אבל לחלום מותר. אני נוטה לקצוות, כפר או עיר, ואם כבר עיר, שתהיה כזו עד הסוף, עם כל הקסם והאפשרויות שיש רק בעיר גדולה באמת.
אשתי היתה תל אביבית כל חייה, כשעברנו למודיעין ב2003 היא גרה לראשונה באיזור שבו רואים יותר מעשרים מטר קדימה בלי להיתקל בכביסה של השכנים או במרזב חלוד. היום היא פשוט לא מוכנה להידרדר חזרה להיות תל אביבית (או רמת גנית או לגור בגבעתיים), דווקא אני הירושלמי כן הייתי שוקל את העניין אבל היא פשוט מטילה וטו.
טרקבאקים
[…] 2009 רועי רוטמן כתיבת תגובה Go to comments רוני גלבפיש מתלבטת. מכיוון שנטלתי לעצמי חירות להביע באוזניה את דעתי ביחס […]