פרופורציה

 

ים סערות היומיום גועש. העומס מאיים להכריע, איזו מחלה מרגיזה מפילה אותי למיטה, הלב נדמה שבור מכאב בגלל שהעזתי לפתוח אותו קצת יותר מדי בפני אחר. אולי בגלל ציפיות יתר, מחלה ישנה ומוכרת.

ולתוך כל זה הם מתגנבים, אחד אחד, הכאבים המוזרים שלה. במקומות לא צפויים, לא אצל ילדה בת שמונה, ואיזו הבנה הדרגתית שיש פה משהו אחר, לא הווירוסים הרגילים. ופחד.

ופתאום כבר לא אכפת לי מכלום. שיעופו החלומות מהחלון, שילכו מכאן כל האנשים, שהעבודה תיעלם, שכולם ישתקו.

עכשיו זמן הפחד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יובל  On 5 בנובמבר 2009 at 10:41

    נשיקות וחיבוקים
    והרבה דגים בירקון…

  • מיכל  On 5 בנובמבר 2009 at 11:00

    המילים שלי אינן.
    מאחלת טוב

  • אילן  On 5 בנובמבר 2009 at 11:30

    חיבוק

  • טלי  On 5 בנובמבר 2009 at 13:57

    והבריאות והאמונה שהכל יהיה טוב והתפילות (לא חשוב איזה ומאיזה אסכולה).

    יהיה טוב. מוכרח!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    (-:

  • יולי  On 5 בנובמבר 2009 at 22:49

    הבודהיסטים אומרים שככל שנתמיד להתבונן במה שעולה בנו מבפנים, כך נכיר "אותו" אינטימי יותר וכך "זה" פחות ישלוט בנו. זה נכון גם לגבי "פחד". יש לתת לו מקום. לתת לו להיות נוכח, להכיר אותו. ואז הוא מתכווץ לגודלו האמיתי שהוא בעצם אשלייה ופרי המחשבות שלנו ולא של המציאות. הוא לא בהכרח קריאה אמיתית לחירום, למאבק על קיום. סליחה אם נסחפתי, אבל חשתי שיש לי אולי משהו קטן לתת ברגע שכזה…שבת שלום

  • חדוה  On 7 בנובמבר 2009 at 17:43

    ושהפחד יברח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: