שיחת חצות

בחצות יצאתי משם, עם שקית מלאה ספרים ועייפות גדולה.

מעבר לכביש הקטן עמד איש זר. אולי בגילי, אולי מעט פחות. הוא הביט בפני. לא, הוא הביט בעיני ממש. השבתי לו מבט. זה דורש ממני מאמץ גדול, להביט ישירות בעיניו של אדם.

"שוב נשארת עד מאוחר," אמר.

"כן." אמרתי.

"ולקחת הרבה ספרים." אמר.

"כן."

הוא נשען על גדר המתכת. "אני עייף." אמר.

"גם אני," אמרתי. "ועצוב לי."

"למה?"

"כי סיפרתי משהו על עצמי שלא ידעתי."

"לא רצית לדעת," אמר.

"כן."

הדלקתי סיגריה. הוא שיחק במפתחות שלו.

"ישתמשו בזה נגדך?" הוא שאל.

"לא." אמרתי.

"בגלל זה את באה לפה."

"אולי."

"אני פגעתי באשה שלי," אמר.

שתקתי.

"אני חושב שאני אלך לבקש סליחה." אמר.

"טוב," אמרתי.

נשארנו שם עוד כמה דקות. אחר כך הוא הלך ואני נסעתי הביתה, להתכרבל בפוך וביואבי. ובשכחה.

Trackbacks are closed, but you can post a comment.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: