עשר עמומות

מהבוקר הוויכוח נמשך. בטלפונים, באימיילים, בצ'אטים. אז מתי הוא מת? היום לפני עשר שנים? או מחר? ואיפה? זה היה בהילטון? או בעצם בהייאט? לא, במקום אחר. מישהו זוכר שזה היה מקום אחר לגמרי. איפה? לא ברור.

היום מלאו עשר שנים להיעלמו של אבי, גבי בשן ז"ל. מחר עשר שנים ליום שבו נמצאה גופתו במלון כלשהו בירושלים. הוא התאבד אי שם בין לבין. המשטרה אמרה לנו בדיוק מתי, וגם איפה, אבל הגרסאות מרובות. בערב, באמצע הלילה, בבוקר. לפחות שלושה שמות בתי מלון הוזכרו, אבל איש אינו יודע את העובדות לאשורן.

אני אוהבת את הערפול הזה. חייו היו מעורפלים, וכך גם מותו.

הוא ביקש שנכתוב על קברו:

Here lies a journalist who never missed a deadline.

בכל פעם אמר בחיוך הממזרי, הנפלא שלו: "מעולם לא איחר, אבל מעולם גם לא הקדים."

בסופו של דבר את הדדליין של חייו הוא קבע, ואנחנו לא יודעים מה הוא היה. סבתא התעקשה שנכתוב על קברו "אהוב ליבנו". אחרי שילכו לעולמם סבא והיא, אני מקווה להחליף את הכיתוב. למרות שאני יודעת היטב שהוא היה חושב שזה בזבוז זמן מוחלט. למרות שכך גם אני חושבת.

הנה מצבה קטנה:

האיש הווירטואלי נפטר

איך הפכתי בטעות לכהניסטית (על העבודה העיתונאית שלו)

מדוברות משפחות המתאבדים נמסר בתגובה (תיאור נאמן מדי למקור של יום מותו)

על ההתאבדות, מקרים פרטיים

הי, הי גבי (אטיוד)

עשר שנים אחרי, ואני זוכרת אותו בחיוך, לא בכאב. הגעגוע מתוק וכבר אינו צורב. איזו מתנה.

נוח בשלום על משכבך, אבא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה בית הלחמי  On 26 באוקטובר 2009 at 20:05

    נכנסת לרשימת הטקסטים שמוגדרים אצלי כ"אגרוף בבטן". בבטן הרכה שלי, לפחות. אם יש לי מחשבה על מוות, היא נוגעת ל"מי יסגור אחרי את הקצוות הוירטואליים". השאר לא חשובים, כי הם טכניים, הם לא החיים (אז יגלו שיש לי אובר בבנק? אז?). אולי הילדים יצטרכו לעשות את זה? לא ימצאו אותי לכן בשום מקום שיכול להעלות סומק על לחייהם, למשל. המחשבה הזו של סגירת הקצוות הוירטואלים שלי, יש לה השפעה עצומה על אריגת החוטים עצמם. תודה על הרשימה ההיא.

  • נועה אסטרייכר  On 26 באוקטובר 2009 at 21:10

    רוני. לא ידעתי

    לגלות דבר כזה על אדם, אפילו אם האדם הזה (את) לא חבר קרוב שלי אלא 'רק' נקודה קבועה בשגרת הקריאה האינטרנטית היומית- מרגיש כאילו זה קרה היום

  • רוני  On 26 באוקטובר 2009 at 22:39

    חנה, אני מאוד מבינה על מה את מדברת. אני עושה נקיונות תקופתיים בהיסטוריה ברשת מהסיבה הזו בדיוק.

    ונועה, כן, אני מבינה. יש ברשת משהו מיידי, נדמה שהכל בהווה מתמשך. הכל קורה עכשיו. יש בזה יופי וגם כאב פוטנציאלי גדול.

  • דפנה לוי  On 27 באוקטובר 2009 at 06:20

    העובדה שהכאב מתעמעם ואפשר לזכור את הדברים הטובים מבלי לרצות למחוק הכול כדי לא לכאוב.
    נוגע ללב מאוד מאוד מאד

  • רזי  On 27 באוקטובר 2009 at 06:39

    רוני
    זה כל כך
    אין לי מילים.

  • דבורית  On 27 באוקטובר 2009 at 06:59

    זוכרת.
    יש איזו תשובה ל"למה" שהיית יכולה לכתוב?

  • עידית פארן  On 27 באוקטובר 2009 at 08:04

    "הגעגוע מתוק וכבר אינו צורב"
    "ומעליו "החיוך הממזרי
    ועוד כל הדברים שכתבת עליו.
    אם היתה מילה לאיך שאת אוספת את הכל ומסדרת, הייתי כותבת אותה כאן

  • שועי  On 27 באוקטובר 2009 at 08:44

    לפעמים נדמה כי לי מגוון הרגשות הטמון בחיוך כזה, חיוך של אלו שאיבדו אדם יקר לפני שנים, מכיל את כל הגוונים גם יחד, ולעתים ההדגשים תלויים ביום נתון

    חיוך שלוח.

  • מיכל  On 27 באוקטובר 2009 at 10:22

    המילים המודגשות בסוף הן מה שרציתי לקרוא לאורך כל הפוסט.

    חיבוק גדול
    מיכל

  • שרון רז  On 27 באוקטובר 2009 at 11:37

    איזה מילים, הלמת בי, בעדינות
    אני עם מה שדפנה כתבה, ורזי, ומיכל, ונועה ועידית

  • איתמר  On 27 באוקטובר 2009 at 14:15

    לא ידעתי שהעיתונאי גבי בשן היה אבא שלך

  • טלי  On 27 באוקטובר 2009 at 15:15

    למעשה קראתי והתרגשתי כבר אתמול אבל לא העזתי להגיב כל עוד היה פה ריק ונקי.

    אין מילים אף פעם, אבל אני שולחת לך מילה טובה בכל זאת, וגם, כמו שמיכל כתבה, ההדגשה בסוף- זכית שזה ככה.

  • אורה  On 27 באוקטובר 2009 at 16:44

    קבלי חיבוק

  • רוני  On 27 באוקטובר 2009 at 23:10

    ביומיים האלה, שהיה בהם ערפל קל, נכנסתי לכאן מדי פעם, ובכל פעם היתה תגובה חדשה, או שתיים, וכל כך עדינות ויפות.
    לקחתי את כל החיבוקים והחיוכים והדימויים האלה והתנחמתי בהם מאוד.
    תודה רבה.

    דבורית – יש כמה סיפורים גם בעניין הזה. שלי לא טוב משל אחרים. אין תשובה אמיתית לשאלה שלך.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: