על העריכה

לכתוב ספר זו משימה כל כך עצומה עד שאחריה נדמה שהכל אפשרי.

להדפיס ולכרוך את כל העותקים? פינאטס. למצוא סוכנת? פינאטס. להתרוצץ איתה בין ההוצאות? פינאטס. ללמוד להתמודד עם דחיות? פינאטס
(הא! כל דחייה היא מוות קטן, ולא במובן הצרפתי המענג. וזה לא משנה כמה דחיות קיבלתם – או כמה תשובות חיוביות! – זה עדיין כואב בכל פעם מחדש).

עריכה? הכי פינאטס! יש לי עורכת חכמה, מוכשרת וגם יפה, אנחנו יושבות לנו בבית קפה יפה בלב העיר ושותות קפה ומדברות בלהט על הסיפור. כל כך כיף! ואחר כך נשאר רק ללכת הביתה ולכתוב את זה.

הגעתי לפגישה הראשונה עם תכנית שינויים עצומה. עצומה. הצגתי אותה בהתלהבות בפני העורכת שלי. אני מוכנה לעבוד קשה! הבטחתי. לקרוע את עצמי! התלהמתי.

היא חייכה, הרימה גבה, הרטיטה את שפתה העליונה בסרקזם קל (בחיי שהיא יודעת לעשות את זה) ואמרה: "תרגעי מותק. זו עבודה שעושים בקטנות. לאט לאט."

לאט לאט. זה נשמע ממש קל. הרי כבר כתבתי רומן שלם!

טוב, אז זה לא עובד בדיוק כך.

החלטנו מה לשנות (בקטנות, בקטנות). אילו מערכות יחסים צריכות להתפתח בשלב מוקדם יותר. מה אנחנו עוד לא יודעים על רון? ומה פשר יחסיו המורכבים עם נעמי? ואיתן, באמת ככה הוא מגלה את יופיו? *

ואז צריך להתחיל להזיז את המילים מכאן לשם. פרקים שלמים נמחקים באבחה. מאות ואלפי מילים שטרחתי עליהן, שאני מאוהבת בהן ללא תקנה, מתפוגגות מהספר באחת.

וצריך לכתוב מחדש. אבל עבר זמן מה מאז שסיימתי לכתוב (כמעט שנה) וצריך לחזור למקום שכמעט שכחתי שהיה פעם ביתי.

בימי הכתיבה האחרונים חלמתי חלומות של איתן, הייתי הוא, הוא היה אני. איתן היה ממשי עבורי יותר מרוב האנשים האמיתיים שהקיפו אותי. עכשיו הוא שב להיות דמות, ואני נאבקת לאהוב אותו כמו פעם, לתת לו את הפרטים הנכונים, התיאור, המבט. מתחבטת על כל משפט, על כל החלטה.

אני פונה לשני הגברים בחיי, בעלי ובנזוגי המקצועי, מבקשת את עצתם. האם הם זוכרים איך זה להיות נער בגיל הזה? איך הרגשת? על מה חשבת?

הם נענים בהיסוס. משרטטים לי שתי מפות שונות כל כך. האחד גדל כנער דתי מסוגר וביישן ברמת גן. השני כהומו חברותי (ולגמרי בארון) בתל אביב. שניהם רחוקים שנות אור מאיתן שלי.

ורק אחרי שאני סוגרת את הסקייפ והמייל והטלפון אני נזכרת שפעם, לפני שנה, ידעתי על איתן הכל. לא נזקקתי לאיש.

ידעתי הכל על הספר הזה, ועתה איני יודעת עוד דבר.

* אסור לי לצטט כלום מהספר, אבל הנה התקציר ששחררה ההוצאה: סיפורו של איתן, איש יפה, מתכנת מחשבים, נשוי באושר לנעמי הציירת, אהובת נעוריו, ואב לעלמא הקטנה. בריצת ערב שגרתית הוא סוטה ממסלולו הקבוע וכמעט מועד על נערה צעירה המוטלת בין העצים. המפגש הזה וקווי השבר שיימתחו ממנו, מעמתים את איתן עם סיפור קטן ומלוכלך מעברו.