שי לחג – ראיון עם סוכנת ספרותית (ארוך, אבל שימושי)

אחרי שקיבלתי את השי לחג שלי, איזכור קטן ונעים ברשימה הארוכה להדהים של ספרי השנה הבאה במוסף "ספרים" של הארץ, החלטתי להעביר הלאה קצת משפע הטוב שהועתר עלי השנה.

הזכרתי כאן בעבר את הדר מקוב-חסון, הסוכנת היקרה שלי. הדר עובדת בסוכנות הספרותית של דבורה האריס, במחלקה מיוחדת המטפלת בייצוג סופרים ישראלים מול ההוצאות בארץ. על דבר הקמתה של המחלקה הזו גיליתי כשמיה סלע כתבה עליה בהארץ.

בהיותי מוגבלת מאוד מבחינה עסקית, האפשרות להיות מיוצגת קסמה לי. היה ברור לי שגם אם יקרה הנס הגדול והספר שלי אכן יתקבל באחת ההוצאות, המשא ומתן הכלכלי הוא לחלוטין מעבר ליכולתי. אז התקשרתי.

לשמחתי הרבה הדר קראה את הספר והסכימה לייצג אותי, ומאז עברו עלינו חודשים נפלאים של עבודה משותפת. התהליך שעברנו עד כה היה תומך, קשוב, סבלני. בעוד הכתיבה היא המקום הבודד בעולם, בתהליך מול ההוצאות היתה לי שותפה חזקה וחכמה שליוותה אותי, ייעצה לי – וגם כיבדה את דעתי.

כל אזכור של "הסוכנת שלי" גורר מספר גדול של פניות והרבה שאלות. ועל כן, החלטתי להעניק שי קטן לחג לקוראי האתר הזה: ראיון עם הדר, שבו היא מספרת קצת על עבודתה, וגם מסבירה בדיוק למי כדאי לפנות אליה, ולמה אפשר לצפות מהתהליך כולו.

ספרי לי על הסוכנות שבמסגרתה את פועלת.

סוכנות דבורה האריס פועלת כבר כעשרים שנה. עד לפני כשנתיים, היו בסוכנות שתי מחלקות: האחת עוסקת בייצוג סופרים ישראלים בחו"ל, והיא כוללת את הסופרים דויד גרוסמן, מאיר שלו, יואל הופמן, רון לשם, אמיר גוטפרוינד, דורית רביניאן, תום שגב, סייד קשוע ואחרים.
המחלקה השנייה עוסקת במכירת זכויות של יצירות מחו"ל למו"לים בארץ, ומייצגת כ-120 מו"לים מחו"ל. המחלקה הזו אחראית לעובדה שהסוכנות עובדת כבר שנים רבות מול כל המו"לים בישראל.

לפני שנתיים הוחלט בסוכנות לפתוח מחלקה נוספת, שתייצג סופרים בישראל מול ההוצאות המקומיות. ההחלטה הזו היא תוצאה של דרישה שעלתה מהסופרים עצמם. חלקם פשוט מעדיפים לא להתעסק בקטע העסקי, והם חיפשו מישהו שיגן על הזכויות שלהם. סיבה נוספת שהוזכרה שוב ושוב היתה הרצון להפריד בין העבודה היצירתית והרגשית לבין ענייני הכספים, כדי לשפר את מערכת היחסים של הסופרים עצמם עם העורכים ועם ההוצאות.
כשהוצע לי להקים את המחלקה, זה נשמע לי מרתק, ואהבתי את ההזדמנות לבנות משהו חדש, מאפס.
אני גם מאמינה מאוד גדולה בייצוג, מפני שמדובר בתהליך שבו כולם מרוויחים. הרווח של הסופרים ברור, אבל גם מרבית המו"לים, ודאי שהגדולים מביניהם, קיבלו אותנו בשמחה.

השוק כיום רווי, יש ריבוי גדול של סופרים, והתחרות עצומה. אנחנו סוכנות בוטיק קטנה ואיכותית שמייצגת רשימה מצומצמת של סופרים, וההוצאות יודעות שמה שמגיע מאיתנו עבר קריאה מעמיקה. אנחנו מספקים להם בעצם עוד מערכת סינון. אני עצמי בעלת רקע בתחום (ד"ר לספרות עברית מאוניברסיטת ניו יורק), וההנחה היא שאנחנו מסוגלים לבצע מיון משמעותי.

בצד החוזי והכספי של העניין, גם להם קל יותר לעבוד עם סוכן, כשברור שהדיאלוג הוא עסקי ולא רגשי. אין ספק שחל כאן תהליך התמקצעות בדומה לשוק בחו"ל.

בשורה התחתונה, לכולנו יש אינטרס משותף: למצוא משהו טוב שיש לו סיכוי להצליח, בעיקר כשמדובר בספרי ביכורים.

מה בדיוק עושה סוכנת?

הבסיס של העבודה הוא החיפוש אחר קולות חדשים בתחום הספרות. המטרה שלי היא ללוות סופרים בתהליך ההתפתחות שלהם. אני מתמקדת בראייה לטווח ארוך, ומחפשת אנשים כותבים עם עתיד ופוטנציאל, ולא מישהו שיכתוב רק ספר אחד וייעלם. כשאני נפגשת עם סופרים, אחד הדברים שאני הכי רוצה לשמוע זה שהם כותבים ועובדים על הספר הבא.

אבל החוזה הוא רק לספר אחד.

אנחנו מתחילים לעבוד על ספר אחד אבל בהחלט מכוונים ליצירת מערכת יחסים ארוכת טווח, ואם טוב לשני הצדדים, אין סיבה שניפרד. אני משקיעה בכל אחד מהסופרים מתוך ציפייה שהם יישארו איתנו. ואכן, רוב הסופרים בסוכנות נשארים איתנו לאורך זמן. אנחנו מקום קטן ששם דגש על שירות מאוד מקצועי אבל גם אישי. אין לנו אינטרס להקיף שוק גדול, אלא לבחור את מה שטוב ושאנחנו חושבים שנוכל לייצג היטב.

מה קורה אחרי שמתקבלים לסוכנות?

אנחנו מייצגים את הסופר מול המו"ל. במידה שיש צורך בכך, אנחנו מסייעים לסופר בביצוע מקצה שיפורים, ואחר כך יושבים איתו ובוחרים ביחד את ההוצאות המתאימות לכתב היד. לפעמים אנחנו מדברים אפילו על העורך הספציפי שיתאים לספר.

אתם לא שולחים את הספרים לכל ההוצאות?

לא בהכרח. לפעמים אנחנו עובדים עם ספר שלגביו ברור שאין טעם לשלוח אותו להוצאות מסוימות. מבחינת ההוצאות זה מבטיח שלא נגיש להן כתבי יד לא מתאימים, ולסופרים זה חוסך חלק מהוויה דולורוזה של הדחיות.

קורה שספר שאתם מייצגים לא מתקבל?

זה קרה פעם אחת, עם ספר נסיוני, ובדיעבד לא מספיק בשל. באופן כללי יש תהליך בדיקה, אבל אין שום הבטחות.

איך נראה תהליך העבודה מול ההוצאות?

אני מדברת עם העורכים באופן אישי, ורק אחר כך מעבירה להם את כתבי היד. בהמשך אני גם זו שמקבלת את התשובות מההוצאות ומודיעה על כך לסופרים.

מאוד קשה להודיע לסופר שהספר שלו לא התקבל, זה מאכזב גם אותי, אבל אני מנסה לתמוך כמה שאני יכולה. בדרך כלל אני גם מנסה לקבל פידבק מהעורכים למה החליטו שלא לקבל את הספר, ולרוב הם עונים ברצינות. לפעמים זה עוזר לנו לקבל את הדחייה ברוח טובה יותר, או לזהות בעיות בכתב היד.

לעומת זאת, לתת לסופר תשובה חיובית זו אחת מההטבות המקצועיות הגדולות. זה הכי כיף בעולם.

בשלב החוזה אנחנו מבצעים את המשא ומתן עם ההוצאה ומייעצים לסופר באיזה שלב צריך לחתום ואיזו הצעה לקבל.

 

 

אחרי שהספר מתקבל, רוב הטיפול בו נעשה בהוצאה, אבל מערכת היחסים נמשכת. הסופרים מדברים איתי על הכתיבה, מראים לי טקסטים, מתייעצים. אני גם מתעניינת מיוזמתי ועוקבת אחרי התקדמות תהליך הכתיבה של הספר הבא. בתפקיד הזה אני צריכה להיות גם קצת פסיכולוגית, זה חלק מהעבודה. אני עובדת עם אנשים, לא עם חוזים.

מצד שני, יש כותבים שמבלבלים בין סוכן למנהל אישי המלווה אותך לכל אירוע או יוצר עבורך הזדמנויות לשיווק ויחסי ציבור. זה לא אפשרי כמובן, ועל אף שאני תמיד מוכנה לעשות הרבה מעבר לדרישות התפקיד, אני עדיין לא ארי גולד של עולם הספרות הישראלי.

העובדה שהסוכנות פועלת בחו"ל יוצרת תחושה שחתימה אצלכם היא הבטחה להתקרב קצת לחלום ההצלחה בעולם.

חשוב להזכיר שהחתימה היא על חוזה לייצוג בארץ. מובן שיש פוטנציאל לייצוג בחו"ל, אבל אין שום התחייבות על כך. לא כל מה שמתאים בארץ מתאים גם לחו"ל.
יש אנשים שמגיעים אלינו עם כתב יד ורוצים להפוך אותו מיד לספר באנגלית, והסיכויים שדבר כזה אכן יקרה קלושים מאוד.
אנחנו מטפלים בסופרים משלב מאוד מוקדם, שבו לא יודעים עדיין כלום על מידת ההצלחה העתידית של הספר.
המו"לים בחו"ל, לעומת זאת, רוצים לדעת איך הספר התקבל, הם מכירים את העיתונים בישראל ויודעים להבדיל בין ביקורת חשובה וטובה לעומת ביקורת סתמית ממקומון נידח.
אנחנו כמובן מעוניינים שהספרים שאנחנו מייצגים בארץ יצליחו גם בחו"ל ונעשה הכל על מנת לעזור להם לפרוץ גם לשווקים זרים.

טכנוקרטיה וטיפים (חשוב!):

הסוכנות מחפשת ספרי פרוזה ועיון, עם דגש על כתיבה איכותית, לא גימיקים שיווקיים.

הם לא מקבלים ספרי שירה וספרי ילדים (אלא אם אתם דויד גרוסמן או מאיר שלו), ו(לרוב) גם לא סיפורים קצרים.

(הדר לא פוסלת אותם על הסף, אבל רוב המו"לים, מלבד ידיעות ספרים, מודים בפירוש שהם מעדיפים שלא להתעסק עם סיפורים קצרים.)

FAQ:

  • אם שלחתם את כתב היד לשבע הוצאות וכולן דחו אותו, אין טעם לפנות לסוכנות, אין להם מגע קסמים והם לא יצליחו להפוך את ההחלטה.
  • אם כבר סגרתם עם הוצאה ואתם מחפשים רק ייצוג חוזי, פנו לעורך דין או לאחד משני סוכני השחקנים שמייצגים גם סופרים פה ושם (אילן צלר ואריק קנלר).
  • אם אתם סופרים שחתומים בהוצאה ושוקלים לפנות לייצוג, שאלו את עצמכם למה. אם אתם מעוניינים להישאר באותה הוצאה ורק לשפר מעט את התנאים, הסיכוי שהסוכנות תהיה מעוניינת לעשות זאת לא גדול (אם כי יש חריגים לעניין הזה).
  • אין טעם לפנות לסוכנות בלי כתב יד שלם, הם לא יתחייבו בשלב כזה על חוזה.
  • החוזה עם הסוכנות מתבסס על אחוזים מרווחי הספר.

ולסיכום, איך מגישים ספר לסוכנות:
אפשרות אחת היא לשלוח בדוא"ל חמישים עמודים מכתב היד. אפשרות שניה, לשלוח כתב יד שלם ומודפס באמצעות הדואר.
עוד פרטים אפשר למצוא באתר הסוכנות: www.thedeborahharrisagency.com

שתהיה שנה טובה. שנת יצירה וברכה.

תודה רבה להדר, על הראיון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתי בנר  On 17 בספטמבר 2009 at 22:54

    פוסט מרתק, שחושף טפח מההתנהלות של אחורי הקלעים בענף הספרות. תודה!

  • רזי בן-עזר  On 17 בספטמבר 2009 at 23:59

    כשאנשים עוד קנו מוזיקה, על גבי חתיכות פלסטיק
    היו דברים מקבילים למוזיקאים
    "סוכנים", "אחוזים ממכירות"….

    איזה מזל יש לכם, הסופרים, שעדיין לא קרה לשוק הספרים מה שקרה לשוק המוזיקה…

  • עידו  On 18 בספטמבר 2009 at 01:20

    אם את קוראת את זה:
    YOU ROCK.

    ורוני – תודה,
    ושנה טובה!

  • אייל גרוס  On 18 בספטמבר 2009 at 01:41

    וואו מזל טוב על ההופעה ברשימה! מרגש! ותודה על הראיון!

  • שולמית אפפל  On 18 בספטמבר 2009 at 03:39

    אז צ'כוב, ריימונד קרבר גרייס פיילי וקלריס ליספקטור, לא?! נו מילא

  • שולמית אפפל  On 18 בספטמבר 2009 at 04:04

    למען הסר ספק….
    ברכות מקרב לב ותודה על הראיון. אך כשוחרת סיפורים קצרים צר לי שהענף הספרותי הזה מוחרם על ידי הסוכנות החשובה הזו

  • רזי בן-עזר  On 18 בספטמבר 2009 at 04:24

    בלי לדעת את פרטי הפרטים, רק ניחוש על פי הכרותי משווקים אחרים:
    סוכנות לא "מחרימה" סוג ספרותי מסוים בגלל טעם, או דעה, או נטיית לב
    הם פשוט לא חושבים שניתן למכור את סוגי הסיפרות הללו לקהל…
    אם הקהל היה נוהר לקנות אוספי סיפורים, סוכנויות היו מעודדות סופרים לכתוב אותם.

    אולי אני טועה ויש כאן גורמים שאני לא מודע להם
    אבל אם להשליך מתחום המוזיקה , שבו יש לי מעט ניסיון
    חברות תקליטים היום, מתרחקות ו"מחרימות" מוזיקת רוק אינסטרומנטלית למשל, מהסוג שהיה כל כך פופולרי בשנות השבעים, כי פשוט לא ניתן למכור את זה. אין שם שום רגש, או רוע, או נסיון לכפות דעה- הם מחתימים רק מה שיש להם יסוד סביר להניח שיוכלו למכור.

  • מיכל  On 18 בספטמבר 2009 at 07:16

    פוסט מאוד מעניין, אם כי, הדובדבן שלו הוא האזכור שלך ברשימה – מה לעשות, אנחנו מאוד ילדותיים לפעמים 🙂 – made my day
    אוהבתותך (!)
    מיכל

  • שלומית  On 18 בספטמבר 2009 at 08:56

    הראיון הזה.

    לומדת ממך הרבה.

    כל יום קצת

  • עידית פארן  On 18 בספטמבר 2009 at 12:49

    ויפה האיזכור
    ומסקרן הספר

  • בועז  On 29 בספטמבר 2009 at 13:56

    אני אעשה שימוש במידע החשוב שהבאת לכאן

    (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: