אנחנו יודעים שהכתבה הזו תגיע מזה זמן מה, אבל זה לא הוריד לרגע את ההתרגשות והשמחה של סבי וסבתי הלא בריאים בכלל, לראות את איתמר בשן, הבן שלהם והדוד המקסים שלי, מדבר ב"גלריה" על התפיסות הטיפוליות שלו ועל האופן שבו הן באות לידי ביטוי בעיצוב של הקליניקות שלו, נראה ונשמע עדין ומקסים כתמיד.
זה הדוד שלי
לפני חמש-עשרה שנים הגעתי אליו יום אחד, מבולבלת ומוטרדת. כבר הייתי מאוהבת ביואבי עד מעל הראש. אבל להתחתן? הוא צעיר ממני, הוא דתי, הוא אחר. הסביבה כולה נחרדה משמירת השבת והכשרות שהתחלתי לאמץ לי.
ישבנו על המרפסת בבית של איתמר ודיברנו ודיברנו. קבעתי עם יואב שיגיע לאסוף אותי בשלוש. בעשרה לשלוש ראינו את הסיטרואן הישנה והירקרקה שלו מגיעה וחונה מתחת לבית.
איתמר אמר, "גבר שמתייחס אלייך בכבוד, שמקדים לאסוף אותך, זה לא מובן מאליו. אף פעם אל תקחי אותו ואת ההתנהלות שלו כמובן מאליו. הוא מענטש."
היו עוד צמתים בחיים, ובכל פעם הוא הצביע בפני על משהו קטן, כאילו יומיומי, כאילו סתמי, ועזר לי לקבל החלטות – בדיעבד, ההחלטות הטובות בחיי.
לא יודעת איך הפסיכולוג שלכם. איתמר מענטש.
אם תרצי 
תגובות
הוא באמת מקסים, עוד לפני שידעתי שהוא דוד שלך
הוא באמת נראה בכתבה דוד מקסים ומיוחד ואהבתי את המשפט שהוא אמר לך על יואב, וגם את מה שאת כתבת כאן
כל כך טריוויאלי, כל כך לא מובן מאליו להרבה נשים.
וסליחה, על השמטת הקרדיט (המכוונת), לא רציתי להתפזר יותר מדי.
כתבת כתבה מרתקת, ולא רק בגלל איתמר.
(ולא אמרתי מילה על מחול החרדה והעונג כשחבר כל כך טוב כותב על הדוד שלי בעיתון ועל כמה התאפקתי לא לשאול ולא לבקש כלום.)
תודה, שרון. אכן, מיוחד במינו.
ומיכלי, גם לי זה לא היה מובן בכלל עד לרגע ההוא.
להיות מענטש – לא מובן מאליו בכלל, והאמת שלא מספיק מוערך במקומותינו..
והערת אגב: גם דודים צריך לבחור היטב, ואת זה אני יכולה להגיד מנסיון.
"בדרך הבודהיסטית אין מורה ותלמיד, או לצורך העניין מטפל ופציינט. יש מושג שנקרא 'קליאנהמיטה', שפירושו חבר טוב לדרך, נבון ומנוסה, זקן יותר."
בשביל עצה של חבר טוב אני אשלם 300 ש"ח לשעה?? כבר עדיף להתייעץ עם חבר טוב בחינם. האם התפיסה שלו נובעת מכך שהוא מפחד לקחת אחריות על עצותיו? אני מעדיף לקחת מישהו מקצועי ולא "חבר טוב וזקן".
אבי, אתה טרול. בעלי מקצוע צנועים הם נדירים וחבל שכך.
אני סתם מחפש בפנים של הדוד שלך את אבא שלי, מודה. מחפש ולא מוצא.
בסכומים אחרים למי שקשה וגם זה תענוג מעשיר ומטפל! אני תמיד חושבת עליו כעל הדוד של תומר, בגלל הקרבה בפרקטיקה, משמח לשמוע אותך בהקשר. כן ירבו דודים שכאלו.
אבל בטח ובטח כשנוגעים בנפש. אשרייך שזכית בדוד כזה.
איכשהו דילגתי על הכתבה בגלריה של הבוקר, אבל אחזור לשם לכבודך.
אדם מקסים. הגישה שלו מוצאת חן בעיני מאד.
מה שהוא אומר על ה"מורה והתלמיד" מזכיר לי מאד את מה שאני מנסה לעשות עם הסטודנטים שלי בקולג'. אני אומר להם: אתם צעירים יותר, המוח שלכם עובד יותר מהר ויעיל משלי, נחשפתם לטכנולוגיה אחוז הרבה יותר גבוה מחייכם ממני, מחשבים הרבה יותר טבעיים לכם מאשר לי. אז למה אני עומד פה בתפקיד המורה? מה לי יש, שלכם עוד אין? כל מה שיש לי זה שאני זקן יותר, מנוסה יותר, וחלק מהדרכים שאתם עוברים בפעם הראשונה, אני כבר עברתי כמה פעמים, ויכול להצביע על המהמורות ודרכי הקיצור.
(שאת יודעת)
שזאת זכות ענקית לדבר ככה על מישהו שהוא קרוב שלך ממש בגנים
שזה לא מובן מאליו
ושזאת מתנה
מענטש הוא תכונה די נדירה בימינו. שילוב של יושר וצניעות וכבוד לעצמך ולאחר.
משמח לדעת שעוד יש כאלה
(-: