כל ההומואים והלסביות האלה

עצרת ההזדהות עם הקהילה הלהט"בית אתמול היתה חשובה, בוודאי בעקבות הרגע הקשה שחוותה הקהילה וחווינו כולנו כחברה בעקבות הרצח בברנוער בשבת שעברה.

הסתובבתי שם ושוחחתי עם המון אנשים שאני לא מכירה. הדברים ששמעתי היו ברובם מעודדים, חלקם מצחיקים, חלקם מטרידים.
לא רחוק מהבמה פגשתי שלוש נערות צעירות בתלבושת אחידה: מכנסונים קצרצרים, גופיות היפר צמודות. הן פטפטו כל הזמן, והקהל סביבן היסה אותן.

שרון בן עזר נשאה מילים עזות רגש ואז שרה שיר חדש. כשהוא נגמר אחת מהן שאלה אותי "מי זו בכלל?"
"זו פחות או יותר הלסבית הראשונה שיצאה מהארון בישראל," אמרתי.
אחת מהן אמרה, "איכס."
קצת הופתעתי. "מה איכס?" שאלתי.

הו, תמימותי הקדושה.

"כל ההומואים והלסביות האלה פה, איכס. שלא יגעו בי, שאני לא אחטוף משהו."
התאפקתי לא להחטיף לה משהו בעצמי. מעניין שדווקא רזי בן עזר, האח של שרון, לימד אותי להתאפק לנוכח אמירות כאלה.
"זו עצרת הזדהות עם הקהילה. למה בכלל באתן לכאן?"
"אה, ברור, בגלל נינט!" אמרה אחת.
"היא מהממת!" אמרה השנייה. "כזאת יפה! ונהיה לה גוף מהמם."
"מהמם." הסכימה השלישית.

בקושי התאפקתי שלא להצביע בפניהן על הלסבו-ארוטיות שלהן, ופשוט ברחתי משם. ולו רק כדי שלא אצטרך להסביר לרזי למה חוללתי מהומה אלימה באמצע עצרת נגד האלימות.

אני תמיד תוהה למה מביאים אמנים לעצרות כאלה. זה מביא קהל, נכון, אבל האם זה הקהל שאנחנו רוצים להביא? מדובר בשוליים כמובן, ורוב המפגינים היו מעורבים רגשית, הקשיבו, מחאו כפיים. אבל אולי זה לא מקרי שהאלילה היפהפייה של שלוש הטפשות הקטנות בחרה לצטט על הבמה דווקא מדברי מאיר אריאל, שלא הגיע לו הכבוד להיות נוכח על הבמה במילותיו בערב הזה.

(ואני בהחלט אוהבת את המוזיקה שלו. רק לא שם. לא אתמול).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  On 9 באוגוסט 2009 at 15:56

    מסכים עם כל מלה
    פרטים בקרוב

  • אייל  On 9 באוגוסט 2009 at 16:05

    אני שמח שנינט באה. זה לא פשוט להופיע בעצרת כזו, הרבה יותר מעצרת שלום או עצרת "פוליטית" אחרת. מתמיכה בקהילה אי אפשר לסגת אי אפשר "לשנות את דעתך" ולכן זה דבר טוב. גם אם המחיר הוא כמה ילדות שלא הפנימו. אני רוצה להאמין שבחסות הילדות האלו באו עוד כמה ילדים, שיכלו לספר לחברים שלהם שהם שם בגלל נינט, כי זה עוד מוקדם בשבילהם לעשות את הצעד האמיתי וזה איפשר להם להיות עם הקהילה ברגעים האלה, ואולי גם לקחת את אחד מכרטיסי הביקור האלו, עם מספר הטלפון הזה, ולהתקשר כשיהיה אפשר

  • יובל  On 9 באוגוסט 2009 at 16:33

    למעט כמה מילים אותנטיות וכנות שנאמרו בגמגום פה ושם, מה היה לנו?
    ספק עצרת אבל,ספק מסיבה, שירה בציבור עם נינט ומרגול, דאחקות עם אוחובסקי, וכדי שחלילה לא נבריח מצביעי ימין ונישאר עם קומץ הזויים מהשמאל, דאגו להביא לנו ייצוג הולם של הליכוד – לימור וסער (האחת אם אני לא טועה סטרה פעם למפגין הומו והשני הוציא לא מזמן את הנכבה מספרי הלימוד).
    כי זו מידת ההומואיות שהקונצנזוס מוכן לקבל -קצת דנה והרבה פליטי ומנחי כוכב נולד.

    לפעמים חבל לי שאנחנו לא איראן – שם לפחות יודעים למחות.

  • ינאי  On 9 באוגוסט 2009 at 16:46

    יש לך איזה סעיף עם אירוטיות של מתבגרות, אה? כל פעם שאת מגיעה למקומות האלה את מתפייטת. אבל העיקר שאת בעד הומואים ולסביות.

  • טלילה  On 9 באוגוסט 2009 at 18:00

    [אם כי לי היתה שם תקרית עם שלושת טיפשות, דווקא. להלן]

    ינאי – מה אוכל אותך?

    יובל – אני דווקא לא מסכימה. זה היה רגע היסטורי, לא משנה כמה צביעות ועיוורון הוא הכיל בתוכו, לא משנה שחלק מהאנשים שדיברו על הבמה ואמרו מלים כ"כ יפות ונאורות לכאורה הם אנשים שהתבטאו בצורה מאוד הומופובית בעבר ו/או לא עשו דבר עם הכוח הפוליטי שלהם עד כה כדי לקדם שיוויון זכויות וחקיקה מתקדמת. זה רגע היסטורי כי מדובר בעצרת ממלכתית, שמשודרת בטלוויזיה, שבה שמעון פרס ונורה גרינברג נואמים מעל במה אחת, מול 100 אלף איש. הנאום של גרינברג היה אמנם הרבה יותר אינטליגנטי ומתקדם מזה של פרס (לא סובלנות ל"אחר" אלא הכרה בכך שכולם שונים וצריך להפסיק את החלוקה ל"אנחנו" ו"אחרים") אבל מספיק שפרס, ושרים וח"כ, באים ואומרים – אנחנו מתנגדים להומופוביה, תחבקו ותקבלו את הילדים שלהם כפי שהם – זה עושה הרבה. צריך לזכור שהעצרת הזאת לא מנסה לייצג את ההומואים והלסביות אלא היא עצרת של הקונצנזוס שבה להביע הזדהות, לטפוח לעצמו קצת על השכם וגם להכריז שהוא מוקיע את הרצח. זה אולי לא הרבה, אבל זה לא מעט.
    על רקע זה נסב גם הדיון – המינימלי – שניסיתי לנהל עם שלושת טיפשות (אולי קצת יותר משלושת) שצרחו לי במגאפון כמה דקות ליד האוזן: "לסביות לבמה! טראנסיות לבמה!" בזמן שלימור לבנת, שאני רחוקה מלחבב, דיברה (ואמרה דווקא דברים יפים).

  • דניאלה  On 9 באוגוסט 2009 at 18:32

    הייתי שם והרגשתי קצת פסטיבל..
    כתבתי ב http://cafe.themarker.com/view.php?t=1167662

  • ג'וליאנה  On 9 באוגוסט 2009 at 19:01

    נכון, הומופוביה זה לא דבר מצחיק בכלל אבל הסיטואציה הזאת נשמעת לי כמו מערכון של החמישיה הקאמרית.אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

  • ריקי כהן  On 9 באוגוסט 2009 at 19:07

    וזה אחלה פוסט והסכמתי איתו מאוד.

  • כרמל  On 9 באוגוסט 2009 at 21:46

    דווקא מה זה התאים לי לפגוש אותך. הייתי עם הכלב אז הייתי קצת יותר על הכביש איפה שעוד אפשר היה לנשום. והייתה אחלה הבדלה רפורמית באמצע הדואט של עברי וריטה לידי.

  • נודניקית  On 9 באוגוסט 2009 at 21:54

    לא "שלושת הטפשות הקטנות"
    אלא שלוש הטפשות הקטנות. כן, כן… ככה זה עם לשון נקבה בעברית.

    ואחלה פוסט!

  • עידית פארן  On 9 באוגוסט 2009 at 21:59

    שכל המילים בשלוש שפות שאני מדברת
    לא מספיקות.
    אולי חיבוק?

  • הצועד בנעליו  On 9 באוגוסט 2009 at 23:15

    יכולים לחכות, אבל מברוכ לקהילה.

  • עינת  On 10 באוגוסט 2009 at 00:12

    את מדברת על נואמים שדיברו בערב מילים יפות ונאורות רק לכאורה ומדגימה הלכה למעשה בהודעתך השנייה, שבה את מצפצפת על בחירתם הפרטית של מי שבחרו להישאר בארון ובהוד נאורותך עושה להם אאוטינג בלי מיצמוץ או טיפת כבוד לאחר. מקסימה, פשוט מקסימה.

  • רוני  On 10 באוגוסט 2009 at 00:14

    שאכן תוקן.

  • רוני  On 10 באוגוסט 2009 at 00:27

    טלילה, מתנצלת על המחיקה. אני הכי מכבדת אותך בעולם, אבל למרות איתן פוקס אני לא רוצה לשחק את משחק האאוטינג. לא עובר לי טוב.

  • רזי בן-עזר  On 10 באוגוסט 2009 at 02:35

    שאומר את זה, אבל גם לי נמאס מהביטוי ה"כאילו" נאור,
    "לקבל את האחר/השונה"
    כי זה כביכול משהו מאד נאור ומתקדם להגיד, אבל בעצם, זה מסתיר מאחוריו את ההנחה שהדובר הוא "הנורמלי", והוא/היא ברוב טובו ונאורותו מוכן לקבל את אילו שאינם "נורמליים" כמוהו.
    זה מתחבר יופי לטוקבק המצוי שאפשר היה למצוא לעשרות ומאות בתגובה לכל הכתבות:
    "אין לי שום דבר נגד הומואים, אבל למה הם צריכים לעשות/לצעוד/להתחבק/להתנשק בפומבי,"

    או

    "אני בעד לתת להם שוויון, אבל למה הם דוחפים לי את ההומואיות שלהם בפנים"

    וכיוצא באלו אימרות שהאומרים אותן בטוחים שהם מה-זה-נאורים, ולא רואים את החושך וצרות האופקים שמסתתרים מילימטר מתחת לפני השטח.

    משל למה הדבר דומה? לאם הפולניה שאומרת: "אני? בכלל לא איכפת לי שהבן שלי יתחתן עם תימניה, לי אין דעות קדומות, להיפך, הלא ידוע שהן חרוצות ונקיות"

  • טלילה  On 10 באוגוסט 2009 at 09:03

    חבל, מדובר בשלג דאשתקד. במקרה הזה אתן מטפסות על עץ מאוד פורמלי או שסתם מאוד לא מעורות בשטח. זה לא כ"כ מפתיע אותי לגבי עינת שמתגובתה לי משתמע שלא ממש הבינה (או טרחה לקרוא ממש) מה שכתבתי גם בתגובתי הראשונה, אבל כן קצת מפתיע אותי לגבי רוני.
    ניחא.

  • טלילה  On 10 באוגוסט 2009 at 09:20

    נינט לסבית? מרגול לסבית? זו עצרת הזדהות ותמיכה, להזכירכן. זה לא קשור. מדובר כאן על אמנים שהקהילה מזדהה איתם, רואה בהם חלק ממנה – בלי קשר למידת הזיהוי והזיקה שלהם אליה – ולכן נראה לי שיש להם מחויבות ציבורית ברגע כזה. העובדה שהם בחרו להדיר רגליהם מהעצרת המרכזית הזאת מאכזבת קצת אותי אישית. לא פחות ולא יותר מזה.
    זהו, גמרתי, מבטיחה לא להוסיף עוד תגובות בנידון.

  • הזוייה  On 10 באוגוסט 2009 at 11:33

    סביב נושא ההומופוביה. ומצד שני לא הצלחתי להביע אמפתיה. למה. כי אולי התרגלתי בעצמי לנִידּוּי החברתי הזה.
    השורה התחתונה בעצרת היא המסר השנאה לחריג, לשונה ושזה שלא נורמטיבי.
    ואני רוצה להזדעק איך החֲרִיגוּת הלא מובנת קורסת בחברה הישראלית ואיך אפשר להאשים אנשים בדברים שלא בשליטתם.
    ואז אני נזכרת ביַלְדוּת שלמה שחוויתי, כמו אותה דאחקה שעשו בלינק המצ"ב על ילד בן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שצילם את עצמו במעבדה, וחבריו מצאו את הקלטת והפיצו אותה תפוצת נטו שהפכה ללהיט באינטרנט. הילד הזה תבע את בית הספר כי הוא נאלץ להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית.

    http://video.google.com/videoplay?docid=-2477898783142768112

    ואותי תמיד מתְמִיהַּ מי אותם נורמאלים שמחליטים מי חריג.

  • רוני  On 10 באוגוסט 2009 at 11:51

    טלילה, בחיי שאני לא מיתממת וגם אני יודעת שנים.
    ובכל זאת, נראה לי שמתייחסים פה מעט מדי לרצונות של האנשים האלה, לבחירות שלהם.
    אני מקבלת את הפוליטיקה של הקהילה לפיה יציאה מהארון היא אקט פוליטי ואי יציאה היא אקט שפוגע בקהילה כולה. ברמה הפרטנית קשה לי עם זה. יש מאחורי זה מחשבה, אבל אני לא בהכרח צודקת. רק בוחרת לא להשתתף. לא לגיטימי?

    הזויה, אין לי אלא להצטרף לתמיהה ולצער.

  • עידית פארן  On 10 באוגוסט 2009 at 15:10

    אותם ה"נורמלים "
    הם בהרבה מקרים חריגים שהחריגות שלהם הינה
    בלתי נראית
    כמו איזה תסכול, כזה שמצליח לא לבוא לידי ביטוי
    (ואז נורא קל להצביע על מישהו אחר ולהגיד שהוא שונה או חריג…)
    או, וזה יותר גרוע בינוניים שלא מסוגלים להכיל מישהו שהוא יותר במשהו מהם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: