יש רב אחר

אהרן פוירשטיין המצוין תמיד פרסם אתמול פניה מרגשת לרבנים, לקבוע בבתי הכנסת, כמו שנהוג בעת צרה, לומר בסוף כל תפילה פרק תהילים לעילוי נשמת הנרצחים ולשלומם של כל הפצועים.

בתגובה למאמר כתבה אביגיל שפרבר כך:

אבא שלי ביקש להפיץ תגובה שלו –

נזדעזעתי לשמוע על ההריגות והפגיעות המתועבות שאירעו בת"א במוצ"ש.
במקום להתקרב לט"ו באב יום שמאופיין בשמחה ו"אהבת חינם" נסוג אחור לתשעה באב בסימן של שנאת חינם.
כל מי שקורטוב של מוסר בנפשו חובה עליו להוקיע בקול הנשמע ברמה מעשה נורא זה.
ויהי רצון שתשרה ביננו הבנה לכבודם של כל הבריות, ונוכל כולנו לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

הרב פרופ' דניאל שפרבר

הרב שפרבר הוא אחד ההוגים החשובים כיום בתחום היהדות, ועל בסיס מאמרו החשוב "כבוד הציבור וכבוד הבריות – נשים וקריאת התורה" מתקיימים בישראל לא מעט מניינים שבהם נשים קוראות ועולות לתורה. באחד מהם, "דרכי נועם", אני מתפללת לפעמים.

למרות ששמו פחות מוכר בציבור הרחב, לא מדובר בדמות שולית או חתרנית, שפרבר הוא חתן פרס ישראל במדעי היהדות, נשיא המכון הגבוה ליהדות של אוניברסיטת בר אילן ובעברו היה דיקן הפקולטה למדעי היהדות בבר אילן.

חשוב להציף את הקריאה שלו דווקא משום שרבים כל כך מעמיתיו שכחו מזמן שדרך ארץ קדמה לתורה, ושאהבת לרעך כמוך הוא אכן כלל גדול בתורה, ולא הערת שוליים בסיום האיסורים על משכב זכר ובהמה והטלת זרע לבטלה ושאר פשעים שאיש אינו חוטא בהם אף פעם בקהילה הקדושה שלנו.

 

והערת אגב באותו עניין: ההמתנה התקשורתית והציבורית הדרוכה לגילוי זהותו של הרוצח מעידה על השטחיות של העיסוק בנושא. האם משנה אם מדובר בחרדי חרד או בהומו שבור לב?

בעקבות הרצח הוצפה העוצמה המבהילה של הומופוביה בחברה הישראלית, וגילינו שאנחנו חיים במדמנה של שנאה והתנשאות כלפי האחר. זהותו של הרוצח לא תשנה דבר בהקשר הזה. הוא את שלו עשה, יהיה מה שיהיה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 13:13

    הרב פרופ' שפרבר הוא אכן תלמיד חכמים ראשון במעלה.עם זאת, באין הוא מכהן בתפקידים צבוריים ו/או כדיין במערכת הרבנית יכולת השפעתו על העולם הרבנית מצומצמת, והוא נתפס לדעתי כאיש גדוש-ידע, אך לא כמי שיש לו מהלכים בעולם ההיררכי-הלכתי. חשוב גם לזכור כי פרופ' שפרבר הגיע למקומו ביחס לקהילה ההומו-לסבית, בין היתר, לעדות פיו, כתוצאה מכך שביתו הצטרפה לקהילה ההומו-לסבית
    מה שכמדומני הצריך אותו להתמודדות לא פשוטה.
    ואגב, ספרו של שפרבר על קריאת נשים בתורה הוא חיבור עיוני המתבסס רובו ככולו על מקורות ידועים. שפרבר רק שב וחושף מנהגים ידועים למשל בקהילות אשכנז בימי הביניים ובראשית העת החדשה. אין פה מהפכה וחידוש, כי אם עיגונם של מנהגים במנהג קדמונים.

    כמובן שפעילותו של שפרבר ודבריו חשובים מאוד
    יחד עם זאת רוני, אנו עדיין קומץ, ודאי בקרב
    ההטרוסקסואלים-הדתיים, הרואים בהומוסקסואלים ולסביות תופעה נורמטיבית (אצלי זה ודאי קשור ברקע התל-אביבי שלי). דומני כי שנינו יודעים היטב כי לא זאת תפישת העולם השגורה בקרב ציבורים דתיים אורתודוכסיים נרחבים מאוד

    עוד דבר בהקשר להומוסקסואלים ולסביות דתיים/ות ראוי להזכיר את הפוסט החשוב של זאב שביידל כאן ברשימות לפני חודשים מספר, ואת התגובות בעקבותיו. יושם אל לב, כי הפוסט מעלה תמונה לפיה גורמים מסוימים בעולם הרבני הציוני דתי אסרו מלחמה "בדרכי-נועם" כנגד נטיותיהם המיניות "האסורות" כביכול, של כמה מצעירי המחנה:
    http://www.notes.co.il/zeev/55976.asp

    אני דווקא הבנתי את מגמתו רודפת השלום והמקרבת של זאב שם. מה שלא הבנתי הוא מדוע בר פלוגתו שם משתמש שוב ושוב בנימוקים דתיים, כאשר ברור שלא הם שורש מה שמחריד אותו כל-כך

  • אהרן  On 3 באוגוסט 2009 at 13:34

    הרב שפרבר הוא איש אמיץ וישר
    מן הבודדים ששומרים על הציווי מן התורה"לא תגורו מפני איש", ובעל יכולת להכיל מורכבות הלכתית.
    רוב הרבנים פקוחי העיניים נופלים בזה, או בזה, או גם בזה וגם בזה.

  • VTOX  On 3 באוגוסט 2009 at 13:40

    וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה–תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם. (ויקרא, כ', 13)

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 14:15

    אם בשיטת הפסוקים עסקינן אז/י לך עד הסוף:

    כִּי-אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ. י וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת
    (ויקרא כ, 9-8)

    שים לב, חומרת המעשה זהה, העונש מורה, אליבא דחוק התורה, דין אחד לכולם.

    אסוף גם את כל מי שקללו אי פעם את הוריהם
    ואת אשר שכבו פעם עם אשת איש
    נראה לי כי תישאר בחשבון אחרון
    עם מעט מאוד יהודים

  • ההוא מלמעלה  On 3 באוגוסט 2009 at 14:39

    האם לדעתך העובדה שאנשים רבים עוברים על מצוות התורה

    מורידה במשהו בחובתם לעונש

    והאם העובדה שנשאר עם מעט יהודים מורידה במשהו בחוק התורה

  • ההוא ההוא מלמעלה  On 3 באוגוסט 2009 at 14:46

    האם העובדה שעומדים למות צעירים רבים בחורף ממחלת הפה הטלפיים והחזירים שייכת לעובדה שהם אכלו חזירים? או שאולי הם חזירים בעצמם?
    והאם אתה יודע שחזירים נדבקים גם מבני אדם בשפעת, האם הם גם אכלו בני אדם?

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 15:10

    לטעמי, ההלכה מגדירה אותנו (באין לנו פרה אדומה) בימים כתיקונם כטמאי מתים, המפיצים את טומאתם בכל מקום

    להווי ידוע לך ודאי, כמה הקפידו עבודתינו אבותינו התנאים על תפלה בטהרה ועל אכילה בטהרה
    ועל כן כינו איש את רעהו חבר
    להבדיל מעמי הארצות שלא אכלו ולא התפללו בטהרה
    ודאי ידועים לך גם דבריה הקשים של מסכת פסחים בגנות עמי הארצות האלה, כי מבחינת טהרה– כולנו היום שם.

    וגם טבילה במִקוֶה, נכבדי, אינו מוציא מידי טומאה זו
    גם לא תיקון הכללי, באם אתה מתלמידי ר' נחמן
    ובכל זאת, אני מניח, מר סועד את לבו ומברך לאלהיו בסיום סעודתו, אולי אפילו נהנה מאיזו זמירה פה ושם, מבלי שהוא מתפלץ על מעשה נואל, שעשה, ביושבו לקדש ולסעוד בטומאה, ומבלי שליבו נצבט על כל נגיסה ונגיסה

    בדוק היטב מה עונש קצבה תורתינו הקדושה לעבריינים אשר כמונו
    בדוק מה חשבו חז"ל על המתפלל טמא
    ולך תור, אחר כך, טומאות קלות מאלה בהרבה

    באשר יודע אתה כי טומאת מתים בוקעת ועולה…

    ואם כולנו כבר ענושים בה, מה תהיה רפואתנו

    א"ר עקיבא (סוף מסכת יומא): מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל
    וכיוון אל יום הכיפורים

    ועל עבירות כרת (מסכת כריתות) כבר הנהיגו חז"ל כי העבריינים לוקים ארבעים חסר אחת ויוצאים מידי כריתותן

    שמענה ואתה דע לך, כי על עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר ועל עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר

    ואתה, אפוא, מה ראית לתלות לך כפרתך, בפוגעך בדברים בציבורים שלימים שלא הוסמכת לא לדון ולא לשפוט?

    לא מוטב שתכלול עצמך בין תלמידי משה (כך ראו עצמם למשל רמב"ן והמהר"ל) אשר היה ענו מכל איש על פני האדמה?

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 15:15

    טרם ענית באופן ענייני על השאלה:
    האם היית קופץ כנשוך נחש על כל בן נוער שהיית שומע אותו מקלל את הוריו או על כל בן משפחה שאירע ובגד באשתו, ומוציאו להורג?

    לא חרבה ירושלים אלא בגלל שהעמידו בה על הדין
    אומרת מסכת סנהדרין

    אין פה רק סיפור של שנאת חינם, כאשר רווח בציבור
    אלא של העמדה על הדין, קרי: משפט דוגמטי, לא יצירתי, נוקשה, הנהנה להרחיק קרובים, ולהשניא עצמו עוד על רחוקים.

    לא אני המצאתי זאת. כך שודאי תוכל לקחת דברי חכמים, לתשומת לבך

  • רוני  On 3 באוגוסט 2009 at 15:18

    (שועי, אני כאן, מקשיבה ונהנית מכל רגע. אין כמוך)

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 15:47

    לכבוד התורה ולכבוד המקום.

  • ההוא וההוא  On 3 באוגוסט 2009 at 16:59

    ענית תשובותיך בכלליות שיום הכיפורים לא מכפר.
    ואת כל התשובות שאינן מענה לדבר ענית מתוך אתרי ישיבות ההסדר המפרסמות באינטרנט תשובות לכל מענה בבלבול הדעת ובנפש חפצה.

    ועדיין לא ענית לדבר. ולא אמרת כלום.

    השאלה הנוספת היא

    האם העובדה שעומדים למות צעירים רבים בחורף ממחלת הפה הטלפיים והחזירים שייכת לעובדה שהם אכלו חזירים? או שמא אולי הם חזירים בעצמם?
    והאם אתה יודע שהחזירים נדבקים גם מבני אדם בשפעת, אך האם הם גם אכלו בני אדם?

  • אייל גרוס  On 3 באוגוסט 2009 at 17:25

    ועוד דבר אם יורשה לי
    אותו ציטוט מהתורה הרי הבעיה היא גם כפי שהצביע שועי שיש אסורים רבים בתורה שלא עושים מהם כזה עניין, אלא גם שעל פי הפרשנות ההלכתית המקובלת מתייחס למעשים מסוימים מאוד.
    אני לא רוצה לומר שאני תומך באיסור על המעשים האלו.
    אבל המשפט בתורה לא אומר שום דבר על הומוסקסואליות, על הומואים, על גייז.
    לא אומר שום דבר על שני גברים שמחזיקים ידים, חיים ביחד, אוהבים, מתנשקים, ועושים עוד כמה דברים שלא אתאר אותם כאן מטעמי צנעת הפרט.

    הוא אומר משהו על אקט מסוים שיכולים לעשות כל מיני אנשים, לא על אנשים מסוימים.

    וכבר כתבתי על כך שכל ההומופוביה שכביכול בשם הדת לא באה משם זה רק תרוץ
    http://www.notes.co.il/gross/24580.asp

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 17:44

    למגינת לבי, מעולם לא ביקרתי באתר שאליו הפנית אליי, ואת כל הדברים שהבאתי
    העליתי בהילוך אחד מתוך מחשבתי
    ביושבי אצל מקלדתי
    על אף שספרייתי עשירה בדברי תורה

    הואיל ולמדתי מעט תורה בנגלה, בין היתר, אצל תלמידים אישיים של הגרי"ד סולובייצ'יק ושל הרב דוד הכהן (הרב הנזיר). אבל את עיקר לימודיי רכשתי בכוחות עצמי, שאלותיך מעידות שאינך נמנה על תלמידי החכמים שבדור וגם לא על צאן מרעיתם.

    צא ולמד מה כתב הרמב"ם על עמי הארץ העוסקים במצוות (ביטוי יחידאי), קח ושים על לוח לבך.

    אפשר גם, כי לא קראת היטב את הדברים באשר לתחולתו של יום הכיפורים בפרק בתרא ממסכת יומא
    כי אז היית מבין עד כמה אתה נותן לפיך, לאין הפוגות, להחטיא את בשרך. אני מקווה כי ימי אלול יעלו לך סליחה ואחרית טובה
    נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה

    וכל טוב לך

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 17:57

    תודה על החידוד

    אכן דומה מן ההקשר, כי האיסור בתורה לצד איסורי עריות אחרים נאסרו מאחר שהיו מנהגים בהם נהגו עובדי עבודה זרה לצורך פולחניהם
    שכן נהגו לקיים יחסי מין על מזבחות ודומיהם
    כסוג של טקסי פריון ודומיהם, חיקוי אנושי של זווג בין אלים שונים (Heiros Gamos)

    אכן בהקשרו של הפסוק,לכאורה, לא ניכר איסור על מערכת יחסים בין בני זוג בני אותו מין, אלא על האקט המיני בלבד ולצורך ריטואלי פגאני בלבד

    אבל דומני כי לא מעטים הם מקיימי תורה ומצוות שיתחלחלו מאוד, ויחושו זעזוע עמוק, לנוכח פירוש הגיוני כל כך

  • אייל גרוס  On 3 באוגוסט 2009 at 18:05

    שועי
    וזה מה שאני אומר, שמקיימי התורה ומצוות האלו כלל לא הולכים כאן לפי דרכה של תורה, אלא שדרך זו משמשת כתרוץ בלבד להומפוביה, וזה קשור ליחס המורכב של אקט/זהות שממצב את ההגדרה החילונית לחלוטין של הומוסקסואליות כפי שמתפתחת במאה ה 19, וזו הדרך להבין מדוע לעבירות האחרות שציטטת אין את היחס העוין הזה שמקשרים למבצעיהם.
    הנושא עולה בסרט "לפניך ברעדה" כאשר באחד הקטעים הנפלאים אחד הגיבורים אומר לרב שלו שהוא למד את הנושא והבין שהאיסור הוא רק על מין אנאלי, והוא כלל לא מבצע את זה, ולכן הוא לא רואה שיש לו שום בעיה הלכתית. (אני יודע שיש כמו שאתה אומר פירושים שגם את האסור הנל מצמצים ושמים בהקשר מסוים). אז הרב שואל אותו אז מה הבעיה, ובכלל מה הסיפור, מה הוא כן עושה. אז הוא אומר שלמשל הוא עושה עם בן זוגו מין אוראלי. הרב שואל מה זה וכשהוא מסביר הרב שואל מדוע אדם ירצה לעשות דבר כזה, לשים את אבר מינו בפה של אדם אחר. ואז הוא משיב לרב בשאלה – "מדוע שגבר ירצה לשים את אבר מינו באבר מינה של אשה". אז עורות אני הרב והוא מבין, שמדובר בתאווה.

    בכל מקרה הסצנה הנפלאה הזו חשובה בעיני כי הגיבור שלה פירק את הקשר אקט/זהות והבין שההלכה לא אומרת כלום על הזהות שלו ועל חייו וכל ה"נידוי" שכיבוכל עושים לו לא מעוגן בה. עבורו, כך נראה, זה פתר קונפלקיט והראה לו שאין סתירה בין היותו דתי להיותו הומו.

  • עירא  On 3 באוגוסט 2009 at 18:45

    לא רק שהפירוש והמשקל לפסוק הבזוי הזה מוטלים בספק, והעובדה שיש עוד להביא הוכחות לחטא לפני שמוסיאים פסק וגזר דין – מי נתן כוח ביד אדם רעול פנים ואנונימי להיות מאשים, שופט ואף תלין? ומה פשעו הבנות במקום?

    בקיצור, יש לנו טרול, ואין להאכילו. אנא הפסיקו לענות לו.

  • ההוא מלמעלה  On 3 באוגוסט 2009 at 18:57

    אני מסכים איתך עם כל מילה ולכן הדברים המצוטטים של שועי לא עושים עליי רושם כלשהו.

    "
    בכל מקרה הסצנה הנפלאה הזו חשובה בעיני כי הגיבור שלה פירק את הקשר אקט/זהות והבין שההלכה לא אומרת כלום על הזהות שלו ועל חייו וכל ה"נידוי" שכביכול עושים לו לא מעוגן בה. עבורו, כך נראה, זה פתר קונפלקיט והראה לו שאין סתירה בין היותו דתי להיותו הומו."

    תודה על דבריך אייל.

  • שועי  On 3 באוגוסט 2009 at 19:29

    ראה את הפוסט ואת התכתובת אליה הפניתי בתגובותי הראשונה כאן (האתר של זאב שביידל)

    גם שם הסבתי את תשומת לב המתפלמס-הנזעק כנגד זאב
    כי מקור הזדעקותו אינה דווקא נובעת מגוף האיסור התורני אלא מהנומוס החברתי בו התחנך
    ומן הרצון להיות 'כמו כולם' כלומר, כפי שמכתיב הקונצנסוס הרבני.

    אפשר כי לו הייתי נולד דתי וגדל בחִברוּת דתי
    היו תגובותיי שונות בתכלית, אולי אף דומות לשלו, איני יודע.

    אבל גדלתי בשנות השמונים,בין היתר, על מוריסי וגו'ני מאר, וסאמרוויל
    וסופט סל, ופט שופ בויס, ולו ריד ב'טרנספורמר', וג'ון קייל, ובואי, והוולווט אנדרגראונד ועוד כמה וכמה וקראתי 'העיר' וגם חזי לסקלי, ובאשר גרתי בגבעתיים ותל אביב, הכרתי, מטבע הדברים, כמה הומוסקסואלים ולסביות, וחלקם הפכו לידידים טובים, ולמדתי כי גם בין שני אנשים בני אותו מין שוררת אהבה זוגית שאינה שונה במתכונתה מזו השוררת בין איש ואשה ולמדתי לראות בזה דבר רגיל ונעים, כי יש נעימוּת מלראות גם זוג מאוהב האוהבים זו את זו או זה את זה

    כמי שמאז ומעולם הרבה לקרוא ולהתבונן דומני כי הייתי צריך למחות חלק ניכר מן הספרות הקלאסיקונית העולמית כל שכן מן האמנויות בכלל באם הייתי מחליט להתעלם מתרומתם המכרעת של יוצרים הומוסקסואלים

    ועל כן כנראה שכאשר הגעתי אל המקורות היהודיים והפחדותיהם עשו אלה עליי בסוגיות אלה רושם קטן ומוגבל

    עם זאת, אפשר להבין היטב את התיסרויותיהם של הומוסקסואליים דתיים או לסביות, במיוחד אלה ששייכים לעולם הישיבות ולחיברות רבני, ששם עובדים על 'הבניית' תלמידי החכמים באופן כזה, שכל מה שאינו נתפס כנורמה נתפס כמאיים, הרסני ופוגע. וכל מי שאינו שוחה עם הזרם נתפס
    כהורס, כופר ומקצץ בנטיעות.

    אדם שהמטען האינטלקטואלי שלו נושא מקורות רבניים יהודיים מסוימים ומצומצמים בלבד, ולא זאת אלא שלמד לקרוא אותם כאמת מוחלטת, וציית באוםו עיוור לרבניו, כיצד תצפה שיגיב ויתייחס לבני הקהילה ההומו-לסבית?

    אני שמח כי אט-אט הולכים ומשתנים כמה מן הדוגמוֹת האלו. ומקווה כי מכתבים ותגובות כגון אלה של הרב פרופ' שפרבר ילכו וייעשו מצויים ונפוצים במקומותינו יותר ויותר.

    שלא נדע עוד מעשי עוולה כאשר שמענו וראינו.

  • אייל גרוס  On 3 באוגוסט 2009 at 19:45

    שועי תודה
    כן אני גם בכמה דיונים עם זאב העלתי טיעונים דומים לאלו שהעלתי כאן היום ותהיתי האם לא כדאי לפרק את הדיון שהוא מנהל על הומוסקסואליות ודת יותר ולבחון בצורה ביקורתית את סוגיית האקט/זהות

    ולמגיב שציטט אותי, תודה על הציטוט, אם כי לא הבנתי מדוע אני משמש בי לנגח את שועי, שלא חושב שדברי היו רחוקים מדבריו ושכתב דברי טעם

  • אייל גרוס  On 3 באוגוסט 2009 at 19:52

    נ.ב. לינק לדיון שהיה לי פעם, או שמא תגובה שלי, לזאב
    http://www.notes.co.il/zeev/33900.asp
    בתחתית הפוסט שלו

  • יצחק  On 4 באוגוסט 2009 at 08:42

    חבל על הויכוח בכלל. אף אחד מכם לא מתמודד עם העובדה שמדובר בציווי אלוקי. שום פירוש או משקל לפסוק הזה אינו מוטל בספק, ולא יעזרו כל התפלפלויותיו של חבר קהילה כזה או אחר. ההוראה ברורה ואין כל אפשרות לפרש אותה אחרת.

  • אייל גרוס  On 4 באוגוסט 2009 at 12:27

    יצחק גם לשיטת מי שמאמין שמדובר בציווי אלוקי הציווי אוסר על פי הפירוש ההלכתי המקובל על מין אנלי בין גברים, וזה עוד לפני פירושים שמצמצים את זה להקשר מסוים. הוא לא אומר כלום כפי שכתבתי על הומואים, לסביות, על שני גברים שמתנשקים מחזיקים ידיים מתחבקים ועושים עוד הרבה צורות של מין, אז או שלא קראת מה שכתבתי או שקשה לך להבין את זה או שאתה מתמם.

  • שועי  On 4 באוגוסט 2009 at 15:49

    ראשית, אבהיר, אני יהודי דתי מקיים מצוות, נשוי באושר, ואב לילדים
    ועל אף שמקומי בשולי שוליו של העולם הדתי, ואיני מחזיק מעצמי ומידיעותיי באופן מיוחד, אני מכיר כמה וכמה רבנים ותלמידי חכמים שהם חבריי, ציוניים, כמו גם חרדים (חלקם בוגרי ישיבת 'חברון' האליטיסטית), השמחים כנראה ללמוד במחיצתי תורה, כאחד מן החבורה.
    כך שתוכל להניח כי שמעתי מעודי על רצון ה' במשמעו הרבני, ואין זה מונח שהתחדש לי כתוצאה מתגובתך הבוקר לראשונה

    עתה: לשיטתך, רוצה אלהים, במוות שכול רצח
    והרס
    ואני לתומי חשבתי עד כאן כי איתא אליבא דרחמנא בדברי הנביא: 'כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה '.
    וכי כבר הנהיגו חז"ל כי אפילו ענושי כרת לוקים ארבעים חסר אחת ויוצאים מידי כריתותן

    דבר נוסף, גם לשיטתך, אליבא דרבנן ואליבא דהלכתא אין גוזרים על דיני נפשות אלא בפני סנהדרין
    וגם אז חייבים לבוא שני עדים שראו כיצד מקיימין את האקט המיני (משכב זכר) האמור לנגד עיניהם (כלומר את החדירה ואת האמור בה) ולהעיד שכך נעשה (אם הם משקרים הריי הם עדים זוממים, ואז כאשר בקשו לעשות ייעשה להם)
    ולהזכירך, בדיני נפשות אין עונשין על פי שמועה או על פי דיבור וגם לא על פי מה שמסתבר
    אם תרצה לענוש בפועל כדין דאורייתא בתקופתנו תצטרך להעמיד משגיחים אצל חדרי משכבם של אחינו ההומוסקסואלים, ולהשגיח בכניסתם ובצאתם ולכל אורך האקט כולו…
    והיזהר שמא תחשוד בכשרים… או שתפיץ אבק לשון הרע לחינם על אדם… אזיי, אליבא דהלכתא הנך שופך דמים לכל דבר ועניין… ולא רק שאז יצא שכרך בהפסדך, אלא שמה לך אז ולרצון האלהי אותו הזכרת, כלל?

    וראה למשל, תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד' הלכה ט' ריש גמרא שם אודות מעשה בר' שמעון בן שטח שראה אדם רץ אחר אדם נכנס לחורבה ויוצא ממנה והחרב מליאה דם והנרדף בתוכה הרוג, ובכל זאת לא יכול היה להעיד על רצח, כי לא ראה את
    הדקירה עצמה, ועל כן לא יכול היה להעיד על סמך הסברא. כל שכן, גם אם היה רואה את הדקירה, צריך היה אליבא דאורייתא בכדי להרשיע עד נוסף שראה בבירור את הדקירה

    אם לסכם, מכובדי, אזיי:א] באין סנהדרין אין דנים דיני נפשות, ובזמנינו אין סנהדרין מוסכמת, ועל כן אין אפשרות לדון בדיני נפשות האמורים בתורה
    ב] על פי שני עדים יקום דבר אומרת תורתינו וכך קיבלו חז"ל
    ג] בדיני נפשות החמירו מאוד שיהו העדים רואים בבירור את העבירה במה עינייהם עצמם ולא מפי השמועה או הסברה והחמירו מאוד בבדיקת העדים, על כן סנהדרין קטלנית היתה מוציאה להורג רק אחת לשבעים שנה כך שבפועל לא רווחו הוצאות להורג ולא נמנתה אלא אחת בלבד במשך כשבעים שנה לכל היותר!.

    דומני כי כבר אפשר להניח כי אליבא דהלכתא לא הוצאו להורג הומוסקסואלים שקיימו את אהבתם במקום מוצנע ופרטי, לא בפרהסיה, מעולם
    ואכן לא מצאתי, ככל שהעלה זכרוני, ולו אגדתא מדבי תנאים או אמוראים על הוצאתו להורג של מקיים משכב זכר. יש להניח אפוא כי החכמים לא רק שמיעטו בכך, אלא שקרוב לודאי שהוצאה להורג כזאת לא יצאה תחת ידי הסנהדרין מעולם

    מכל הדברים שהעליתי עולה כי גם אם תקום סנהדרין ספק הוא, לאור דיני העדויות בדיני נפשות הנוהגות בישראל, האם יוכלו להרשיע את העוסקים במשכב זכר

    אם כך, איך תוכל אליבא דדין תורה אפוא להרשיע מישהו מבני הקהלה ההומו-לסבית בימינו, בדיוק?

    אתמהה

  • שועי  On 5 באוגוסט 2009 at 01:57

    ישיבת 'חברון' שהזכרתי בתגובתי הקודמת היא ישיבה ליטאית ירושלמית ותיקה. אין לה קשר ליישוב היהודי בחברון ולאידיאולוגיה הניצית והלאומנית המאפיינת את יושביו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: