סערה בפרברים (ומשהו טעים לשבת)

שימו לב שימו לב, למטה למטה יש מתכון שווה

מאתמול בערב אני סטוקרית. עוקבת בתדהמה אחרי חיים של אנשים אחרים, קרוב קרוב אלי.
שתי משפחות מהשכונה שלנו, לא חשוב בדיוק איפה, אבל ממש קרוב, פתחו את חייהן אל הרחוב בעקבות בני נוער סוערים (וגם קרבת יתר של בניינים) ועושות הצגה שקשה להתיק ממנה את המבט.

זה התחיל אתמול, ומרוב תדהמה ממה ששמעתי כתבתי בטוויטר (הטקסט המודגש הוא הטוויטים שכתבתי):
ליד חלון הבית שלי עומדת נערה – שאני מכירה – ואומרת לבחור בגילה: אם אתה רוצה מציצה לא חייבים ללכת עד הפארק. אפשר ללכת מאחורי חדר האשפה.

חזרתי לחצר, וניסיתי לקרוא קצת בספר שלי ("דמאסקוס", ריצ'רד בירד. מומלץ מאוד, עד כה) אבל הפריעו לי.
אוקיי. קולות מטרידים עולים מאיזור חדר האשפה. הוא קיבל את ההצעה, כנראה..

עוד פרק. שני ילדים מתוקים, בני 12, מתאהבים, הוא חושב ברצינות לתת לה נשיקה על הלחי. זה ישנה הכל, לעד, הוא חושב.
השכן מלמעלה יוצא לחדר האשפה עם פח ענק ושני ארגזים. הוא עבר לגור כאן השבוע.
yyy.

אחרי שנים הילדים (בספר) נפגשים שוב ושוכבים זה עם זו. הוא שואל אותה, את מאמינה בדמאסקוס? ברגע אחד שבו משתנה הכל באופן מוחלט?
ורגע אחר כך:
אוי, איזה סרט. הוא תפס אותם. הנמצץ זה הבן שלו. אמא! איזה צעקות. חסר אחריות, תתבייש לך. תוקע את הזין שלך לחור של הפרחה הזאת. אני לא מאמינה.

טוב, יסלח לי ריצ'רד בירד, בשלב זה נטשתי אותו לטובת פול טיים סטוקינג אנד טוויטינג.
מסתבר שילד יש חברה ושהיא ישנה עכשיו בדירה למעלה. נו נו. שובביקו. "תזיין אותה תוך כדי שהיא ישנה, היא מטומטמת, אבל לפחות היא נקייה!"

הילד לא נותר חייב.
אבא, כולה זיון, אני אמרתי לך משהו כשאתה בגדת באמא עם המפגרת הזו מראשון? אני פירגנתי לך! אמרתי אבא שלי גבר גבר! מה כואב לך? אתה מקנא?

עכשיו כבר לא הייתי לבד.
כל השכונה מציצה מהחלונות. "מי מקנא? למה, חסר לי זיונים? אני בן ארבעים ושבע ואני נראה פי אלף יותר טוב ממך, אדיוט." (זה נכון, האבא חתיך הורס)

לא נתנו לי להישאר בעמדת המציצנית. הו לא.
אוי ואבוי לי. הילד הלך בעצבים. האבא עומד מול הגדר שלי ומסתכל פנימה לחצר. הילדה ההיא, מההתחלה, מסתובבת פה בשקט, כמו חתול שחור.

אחרי רגע הוא דיבר איתי.
הוא שואל אותי מה אני עושה ברשת. אמרתי לו שאני כותבת מייל, אז הוא שאל, מייל זה אינטרנט? הוא עובד במעצ. הוא רוצה לדבר איתי על הילד.

והוא דיבר. איזה ילד, עושה צרות. מתעסק עם ילדות של השכנים. עושה לו פדיחות, אנחנו אנשים רגילים, הוא הבטיח לי. ואז ראיתי אותה.
החתולה השחורה חייכה אלי והתגנבה מאחוריו. ממזרתא. היא הולכת אחרי הבן שלו. כנראה שבכל זאת תהיה מציצה בפארק.

גם אבא'לה שובב לא קטן בעצמו:
אוקיי. איש גנוב. הוא התחיל איתי. את לבד כל הבוקר? אפשר לקפוץ לקפה? בחיי שראיתי את החברה שלו עולה לפני שעתיים לדירה שלו.

רוב השכנים התקפלו חזרה לבתים כשנרגעו הרוחות. השכנות ממול (זה רחוב הולנדי צר) עוד עמדו ודיברו על איזה גועל נפש כל זה ושיתביישו, די בקול. אישה אחת נותרה בחלון.
האמא של הילדה קוראת לה מלמעלה. סורי ליידי, הילדה עסוקה. אני שוקלת לקחת את הכלב של השכנים ממול לסיבוב בפארק רק כדי לגלות איך זה נגמר. המממ.

נו, הודיתי כבר שהייתי סטוקרית. מה לעשות, אני בחורה סקרנית. לקחתי את ספייקי ויצאתי לפארק.
טוב, זה יותר גרוע ממה שחשבתי. יש שם כמה חבר'ה, שיכורים לגמרי, שפחות או יותר עושים אורגיה על ספינת הפיראטים מהעץ שעליה הילדים שלי משחקים אחה"צ.

(אני אשאיר את התיאור לדמיונכם הפרוע. שלוש בנות, ארבעה בנים. שתי מגלשות וסירת עץ קטנה).
בבית העניינים היו כרגיל.
והאמא של החתולה מייללת לה מהקומה השלישית עדיין.

הסתכלתי עליה ותהיתי.
להגיד לה שהילדה שוכבת על הגב על המגלשה הצהובה בארגז החול?

החלטתי לרדת לאנשים בטוויטר מהווריד. קצת יותר מדי.
אין ספק שייקח לי כמה ימים עד שאוכל לחזור לפארק. לילה טוב בינתיים. סליחה על ההצפה.

אבל שמחתי היתה מוקדמת. באחת וחצי בלילה כתבתי:
אי אפשר לישון. מר מע"צ, זוגתו, בנו והחברה שישנה קודם כולם ערים ושואגים בו זמנית מזה חצי שעה. חבר'ה, זה לא ראשון פה. בורגניות צריכות לישון.

בסוף נרדמתי, עם הצעקות.
הבוקר ראיתי אותה שוב.
החתולונת מסתובבת מסביב לבניין ושורקת חזק. הממ. מישהי התאהבה אתמול בלילה? למעלה דממה. צודקים, בוקר. צריך לשמור על שקט. (גררר)

וגם:
שורקת. שורקת. היא ממש מיאו, הילדה הזו. יש לה מבט אבוד והיא מעשנת ללא הפסקה.

גם הילד שמע אותה.
הוא ירד אליה, בתחתוני בוקסר, והם מתנשקים בלהט מתחת לעץ שליד חדר האשפה. לשניהם יש סיגריות בוערות ביד. איזה טעם יש לנשיקה הזו?

טוב, די. מאז התחילו שוב הצעקות למעלה. לפני שעה שתי החברות, של האבא ושל הבן, יצאו בסערה, כולל צעקות בחדר המדרגות. אחר כך האבא יצא לקניות. הוא ראה אותי בחוץ ושאל, שנקנה לך משהו? אולי משהו מתוק ללקק?
רגע אחר כך החתולונת עלתה למעלה, ומאז – שקט. נחמד, שהם עושים מדי פעם משהו בפרטיות.

ובינתיים אצלי בבית:
אני מכינה את הבראוניז הכי טובים בעולם לשבת. שוקלת להכין תבנית נוספת לאבא ולילד ולחתולונת. אם החזקתם עד כאן, הרי פיצוי:

חומרים:
225 ג' סוכר
120 ג' שוקולד מריר
90 ג' חמאה
2 ביצים טרופות
90 ג' קמח
50 ג' אגוזי לוז או מקדמיה קלויים וקצוצים, או אגוזי פקאן קצוצים

מחממים תנור ל-180 מעלות.
משמנים בחמאה תבנית ריבועים באורך של כ-20 ס"מ או תבנית מלבנית בעלת תכולה דומה.
ממיסים את החמאה יחד עם השוקולד במיקרו או באמבט מרים ומצננים מעט. מוסיפים את הביצים הטרופות ולאחר מכן את הסוכר ואת הקמח.
מערבבים במהירות אך בעדינות, ולבסוף מוסיפים את האגוזים (לא חובה, הילדים שלי מעדיפים בלי).
מעבירים לתבנית ואופים במשך חצי שעה בערך. החלק העליון צריך להיות פריך, והפנים רך.
מצננים מעט לפני שמוציאים מהתבנית.
להגיש חמים, עם גלידת וניל או קרם פרש.

(אנחנו אוכלים את זה קר, ישר מהתבנית. זה נעלם במהירות)

ברוכים הבאים לשכונה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 17 ביולי 2009 at 12:53

    זה פוסט קורע בהחלט – בכל רמה שבה אפשר להתיחס למונח קורע..

    והמתכון – תודה – בא בזמן. אולי יגיע מחר למחנ"ק צופים, אי שם בצפון ארצנו הקטנה אך מגוונת כל כך – בכל רמה שבה אפשר להתיחס למונח מגוונת..

    שבת טובה מותק

  • אליסיה  On 17 ביולי 2009 at 13:05

    הרגת אותי עכשיו
    טלנבולה בחדר האשפה…
    נהדר

  • איילת  On 17 ביולי 2009 at 13:09

    עטפי את התבנית במגבת פסים ובארשת ברי ון-דה-קמפ רשרשי בשמלתך עד לפתח דלתם. לחצי על הפעמון וחייכי.
    היי מוכנה להראות להם היכן סניף הדואר המקומי, קופת חולים והפלאפל של עופר.
    את תמיד יכולה להטמין בתחתית התבנית חבילת דורקס אחת. שיהיה.

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 13:14

    מזל שאת לא השכנה שלי. פוסט ינטעי, ואני לא מבינה את חדוות הינטע'ס בתגובות האחרות
    ילדה בת 16 באורגיית שעשועים עם נערים שיכורים, ואת חושבת שזה עד כדי כך משעשע שאת עומדת ומקלידה לכל המנויים שלך בלהט?
    דוחה.
    שבת שלום

  • עידית פארן  On 17 ביולי 2009 at 13:18

    אני רצה להכין אותם
    ע"פ החמישיה הקאמרית, עכשיו זה רמי הויברגר בפנים מאוד מרוכזות בבגדי פולניה שואל את מנשה נוי אף הוא בבגדי פולניה (כולל השרשרת על הצואר:

    "איפה קנית את הגלדיולות?…"
    מנשה עונה לו אצל רוזנבאום, אבל זה כבר לא חשוב

    (ולמיכל, הילדים כבר מטפטפים הביתה מהמחנ"ק הזה אז הבראוניז יחכו להם בבית…:)

  • אסתי  On 17 ביולי 2009 at 13:23

    ומפחיד.

    ואני מנסה להחליט ביני לביני האם הסגנון מלא העליצות שהפוסט נכתב בו עושה טוב למסר או מפריע לו.
    עוד לא החלטתי. נראה כשאחזור אחרי ההקאה שדוחפת ובאה לי לגרון.

  • רוני  On 17 ביולי 2009 at 13:24

    בעניין השכנות – makes two of us.

    אני טורחת להגיב לך בכלל כי כבר שלושה אנשים שונים אמרו לי כמה זה נורא ש"ילדות" בנות 16 עושות סקס. קודם כל, איך היא הפכה לילדה בעוד שהם נערים? כולם בני אותו גיל בדיוק.

    אני מצטערת, אבל בעיני זה לא נורא בכלל, זה הטבע. מיניות של גיל 16 היא לא אקסקלוסיבית לבנים, או לבנים שיכורים. גם בנות חוות אותה, וגם להן יש זכות לבטא את המיניות שלהן ולהתנסות. כל זמן שזה נעשה מבחירה ועם בני גילן, כמובן.

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 13:30

    אכן, רוני, את צודקת לגמרי,
    אלא שאורגיית שיכורים זה לא לעשות אהבה, גם לא למצוץ למישהו בחדר הזבל. אז אולי אני צדקנית משעממת ואת לוהטת ומגניבה, עובדה שהשכן החרמן התחיל איתך ואיתי אף שכן לא מתחיל, אבל אני רק חושבת עלייך שם מדווחת בשידור חי לעולם את הפורנו פלייס המקומי והקבס שעולה בי הוא כלפי אנשים כמוך, ולא כלפי הילדה המסכנה והמבולבלת, שלא מבינה עד הסוף מה המשמעות של מה שהיא עושה. כן, ילדה. בת ששעשרה, אבל ילדה. אני מניחה שאילו הייתה זו הילדה שלך שם על הגב לא היית מדווחת כך במבזק חדשות מהשטח, נכון?
    אבל אולי אני מצפה ליותר מדי מאחת בת ששעשרה, שתדע להבדיל בין טוב לרע, כשגם נשים אינטליגנטיות בנות ארבעים לא מצליחות לעשות את זה.

  • לי  On 17 ביולי 2009 at 13:39

    איזה יכנעיות מהפרברים

  • רוני  On 17 ביולי 2009 at 13:40

    ואלוהים יודע שאני לא לוהטת ולא מגניבה, ושלשכן יש כנראה עיניים אפורות יפהפיות אבל הראייה, לא משהו.

    הדיווח שלי היה לא מתוכנן, ואני מניחה שזה לא היה מגניב בעיני אם הילדים שלי היו מתנהגים כך, אבל אני מקווה שחינוך טוב יותר יועיל להם.
    אני מציצנית, זה חלק ממני, ואני מסתובבת ברשת. זה מה שיצא. חבל שלא מצא חן בעינייך, אבל לא נורא. זו לא הפעם הראשונה, אם אני לא טועה.

    ולא כל ילדה ששוכבת עם ילד שמוצא חן בעיניה היא מסכנה או מבולבלת בעיני. גם אנחנו המבוגרים לא תמיד מבינים עד הסוף את מה שאנחנו עושים. בכלל לא נורא בעיני. אלה החיים.

    חברה שלחה אותי הבוקר לקרוא שוב את המוטו בראש העמוד כאן. קראתי והייתי מרוצה. אני מפנה אותך לשם.

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 13:45

    למה לא אמרת כלום לאמא שלה, רוני?
    למה שתקת מול האם, אבל כל כך פטפטת מול הטוויטר?
    לא מבינה.
    ואני שואלת את השאלה הזאת עם המון כאב, בלי קשר לזה שאת לא מוצאת חן בעיניי ושאני לא מוצאת חן בעינייך.

  • יוסי דר  On 17 ביולי 2009 at 13:54

    סיפור יפהפה.

    ותודה על הסיור המודרך בשכונה שלך (שלנו).

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 14:20

    יש לי ילדים
    ואני חושבת על משמעות המושגים שכונתיות, קהילתיות, ערבות הדדית
    אילו הייתי עוברת בגן שעשועים עם הכלב [ואני מתעלמת כרגע מהאספקטים האחרים של הסיטואציה הבלתי תמימה הזו, כפי שהועלו בפוסט, "עוברת עם הכלב"] ורואה את הבת הצעירה של השכנה שלי בעיצומה של אורגיה על מתקני השעשועים עם כמה מחבריה וחברותיה, אז כן, הייתי ניגשת לאמא שלה, ובעדינות אומרת שאני חושבת שכדאי שהיא תדע שהבת שלה נמצאת בגן המשחקים וחווה כרגע אירוע שאולי היא כאם הייתה רוצה לדעת עליו, ומספרת לה בפשטות את שראיתי. נדמה לי שכך היה נוהג כל אדם הגון. אולי אני טועה, אולי אין לי מושג איפה אני חיה. יש לי ילדים בגילאים הללו והם כל כך אחרים ממה שתואר כאן – חווים אהבה ראשונה משמעותית ונרדמים מחובקים ומחזיקים ידיים ומתנשקים, וגם כשיש סקס, אז זה סקס של אהבה ולא של ביצועים.

  • טוויט  On 17 ביולי 2009 at 14:33

    הדיווח שלך בטוויטר וגם כאן הוא מרגש ונהדר
    כל מי שמחפש מסרים כפי שמירי ואסתי מחפשות, מסר טוב או מסר רע, לא מבין כלום מהחיים שלו. לא מבין כלום בליבידו ולא יכול לראות עד כמה התיאור שלך את חיי הפרברים הוא נהדר, ספרותי אפילו, גם אם זה ריאליטי לגמרי.
    הם היו מעדיפים שתלכי לאמא של הילדה! פחחח
    זכור לי אי אז כשהזדיינתי בגיל 16 מרצוני החופשי והייתי הלומת הורמונים. היום אני רואה כמה הייתי טיפשה, כי כל נערה בת 16 עדיין לא יודעת כלום על כלום, בלי קשר לזיונים, אבל לרגע אני לא מצטערת על ההורמונים ההם. כל מי שמסתכל על בני 16 מיוחמים ומצקצק בלשונו הוא או קנאי או סקלרוטי או שמרן נוראי. למצוץ למישהו בחדר הזבל… הלוואי שהיה לי האומץ לעשות את זה אז.
    אם הבת שלי תמצוץ למישהו מרצונה החופשי בפח הזבל, אז זה נהדר.
    אני מציעה לגברות המצקצקות למצוץ למישהו כדי להזכר כמה זה כיף. הן הן היכנעיות האמיתיות.
    אנשים שרואים הורמונים של נעורים ומצקצקים הם אומללים.
    אין מקום למוסר בתיאור המציאות. ובטח לא בכל הנוגע למיניות. אל תקני לרגע את ההבל המוסרני שמנסים למכור לך כאן. אני חושבת שאת בת מזל שיש לך שכנים כאלה. זה מרתק.

  • רוני  On 17 ביולי 2009 at 14:47

    אבל לא סובלת יותר מדי.

    ברשימה הקודמת כמעט האשימו אותי בתגובות שאני עומדת לנהל רומן, והטילו ספק בכל מילה שכתבתי. כאן קראו לי יכנע מהפרברים וינטע. תשמעו, זה משהו האינטרטנט הזה.

    אני לא מתלוננת. אני מפרסמת בפומבי ומקבלת את המחיר בהכנעה. אבל אני תמיד תוהה למה אנשים כמו מירי, שלדעתי אף פעם לא אהבה שום דבר שכתבתי טורחים בכלל לקרוא, ועוד להגיב. משונה.

    ובתשובה לשאלתך מירי, גם אני הייתי פעם בת 16, עשיתי טעויות, שילמתי מחיר. אם מישהו היה מספר לאמא שלי הייתי חונקת אותו. אני עדיין חושבת שזה חלק מרפרטואר ההתנסויות של הגיל הזה, וגם של גילאים מבוגרים יותר. ואני עדיין לא רוצה להגיד מה דעתי על כל האנשים האלה. תקראו ותחליטו בעצמכם.

    ואת יודעת מה מירי? מאוד משמח אותי שהילדים שלך חיים אחרת. באמת, אפס ציניות.

  • אריאלה ר'  On 17 ביולי 2009 at 14:49

    אוח, מונדייה, אנשים אשכרה שוכחים איך הם היו כשהיו בני 16, כמה תשוקה וחרמנות היו בגיל הזה.
    ואם מישהו היה ניגש לספר לאמא שלי שאני מזדיינת, הייתי מתה על המקום, וכנראה גם היא.
    מספיק להתייחס למיניות של נשים בכל גיל כאילו זה דבר מלוכלך, די עם זה כבר, די.

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 15:29

    סליחה, אתן לא מתבלבלות קצת?
    הבה נראה:
    בין השאר, היה כאן דיווח מהשטח על אורגיות ולצידן מתכון פשוט מ-ע-ו-ל-ה לבראוניז

    זה העולם שאתן רוצות לחיות בו? מציצניות שמסתתרות מאחורי תריס פרברי ומקלידות לעולם את האינטימיות של אנשים אחרים כדי לבדר את החברים שלהם, לקול תרועת הפסטיבלים?

    הנה תרגיל בחשבון:
    כדי להגיע לאורגיות בגיל ששעשרה, עם עוד שישה חבר'ה בפארק הציבורי – באיזה גיל צריך להתחיל, אריאלה ר'? בגיל תשע זה מספיק מוקדם?

    יש כאן איזה קונצנזוס מדומה של מאגניבנות, לפיו אם את מזדיינת עם כולם מגיל ממש צעיר זה הופך אותך לקולית שחבל על הזמן, ואולי אפילו תשתדרגי עד כדי כך שאיזה במאי תאב רייטינג ישים לך ביד שתוכלי לצלם את עצמך מתהגגת וכולם יוכלו להציץ לך בפריים טיים!!!

    הכל קשור להכל. אתם מקעקעים את המרחב האינטימי מתוך תאווה נואשת לתשומת לב. צר לי עליכם, כל מי שמשתתף בחגיגה הזאת, של הצצה לסקס ברחובות, של שותפות לצריכת המידע הזה, של מציצנות 24/7

  • רוני  On 17 ביולי 2009 at 15:36

    את מנופפת במגניבות הזו כאילו זה סוג של פשע.
    גם אם זה פשע, אני לא חוטאת בו. לא מגניבה, לא הייתי, לא אהיה.

    לעולם לא הייתי משתתפת בתכנית טלוויזיה כזו, למרות שאין לי מילה רעה להגיד על מי שבוחרת כן להשתתף בה.

    ואם היית מנסה קריאה קצת אחרת, אולי היית רואה שהבראוניז היו קו ההגנה האחרון שלי בפני כל הדבר הזה. אבל את, יש לך אג'נדה.

    אני אשאל ישירות: למה את טורחת לקרוא רשימות באתר הזה? הרשת מפוצצת בחומרים טובים. מלאה. מה העניין?

    אמרת קודם שאני לא אוהבת אותך, וזה לא נכון. אני פשוט לא מכירה אותך.

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 15:41

    רוני, אני לא קוראת קבועה כאן, אבל הפעם נכנסתי בגלל המתכון המובטח לבראוניז שראיתי בדף השער של רשימות
    🙂

    לא פשע, לא. זו פשוט לא החברה בה אני רוצה לחיות. אני בעד יותר איפוק ופחות חריצי אינסטלטורים מוצגים בפרהסיא. יש לי תחושה של התבהמות המרחב הציבורי, ואני סולדת מקמפיין ה'לחם ושעשועים' שרץ כאן מאז נכנסה הטלויזיה המסחרית לחיינו והלגיטימציה שמציצנות מקבלת בעקבות כך. חושבת שראוי להשמיע גם את הקול הזה, שמבקש לעצור ולבחון עד כמה האטימות הנגזרת מכך מחלחלת לתוכנו עד שהיא הופכת לחלק מהותי מהאישיות הקולקטיבית שלנו

    לגבי קו ההגנה האחרון -לא שיערתי. הרגשתי המון זחיחות, והמון התלהבות, והמון מיץ

    באמת את חושבת שזה מוגזם לדווח לאמא שהבת שלה, תלמידת כתה י', מבלה באורגיה?

  • עידית פארן  On 17 ביולי 2009 at 15:43

    שאם רוני ישבה בבית שלה (שלה!!), ובכלל בלי להתאמץ היא שמעה מלל שבא מבחוץ וכתבה אותו כאן
    זה לא מציצנות
    מציצנות זה אם רוני נעמדה ליד חלון של מישהו אחר, בבית שלו.
    כאן, משהו מהשכונה התערבב לגמרי בריח של הבראוניז בתנור.
    והשאלה המוסרית אם בגיל 16 עושים כאלה דברים או לא
    בכלל שייכת לסיפור על האיש הירוק (או הכחול ) של יהונתן גפן, זה בכלל לא קשור למה שרוני כתבה

    (האמת שבגידול ילדים קטונתי אז אני עוצרת פה)

  • רוני  On 17 ביולי 2009 at 15:47

    אם היא היתה צעירה בשנתיים יש סיכוי שהייתי קוראת למשטרה. זה אונס סטטוטורי בצדק.

    בגיל 16 אני יכולה לנסות לדבר עם הנערה עצמה, אם נדמה לי שהיא פתוחה לזה. זה הגיל שהם מתחילים להינתק מהספינה האם, ומגיעה להם הזכות לעשות את זה. בעוד שנתיים הם כבר חיילים ומותר להם להיהרג בשביל כולנו, בלי להבין למה.

    הרבה יותר חמור בעיני כשהתקשורת מוקסמת מאחוזי ההתנדבות של בני 18 ליחידות קרביות. זו בחירה הרבה יותר גרועה בעיני מאשר להשתכר ולהזדיין בגיל 16.

    לא היתה שום זחיחות. היו הלם ותדהמה. עדיין יש. זה לא מדליק בעיני, זה פשוט שונה מאוד מהחיים שלי, וכן, זה ריתק אותי לגמרי.

    כנראה משהו בכתיבה שלי לא היה מספיק ברור, כי אני תיעדתי, ואת קראת אותי כמעודדת.

  • טוויט  On 17 ביולי 2009 at 15:49

    למרות המוסרניים למיניהם, הליבידו עדיין נמצא במרחב הציבורי
    הם עושים עבודה די טובה בלנסות לגמור לו את הצורה
    אבל הליבידו יותר חזק
    שינקו את הבית שלהם מליבידו ויעזבו אותנו בשקט
    צריך לדעת גם להבחין בין תוכניות טלוויזיה גרועות ומשעממות לבין משהו אותנטי לגמרי שמתרחש בסמטאות ליד הבית,
    מעליהיתה מי שאמרה שהיא נכנסה בגלל המתכון מזכיר לי את אלה שקוראים את הפלייבוי בגלל המאמרים.
    זה מביך!
    ילדות בנות 16 מזדיינות. וזה גיל נהדר להתחיל בו.

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 16:03

    טוויט, אם את כל כך ליברלית ומגניבה איך זה שאת היחידה כאן בכל השירשור הזה שלא מזדהה בשמה? אולי כי את גבר, אותו גבר הנוהג ללבוש כינויים נשיים ולהגיב באותו סגנון בכל פעם שיש פוסט זיונים?
    טלי קורה מבין עינייך, מותק. לא יתכן להצהיר על ליברליות מצד אחד, ומצד שני, להסתתר תחת אנונימיות בקהילת רשת קטנה בה כולם פחות או יותר מכירים את כולם.

    רוני- אכן קראתי אותך אחרת לגמרי מכפי שהתכוונת, לא יודעת אם זה בגללי או בגללך, אבל עובדה שגם מגיבה נוספת כאן קראה נימה של עליצות בדברים

  • מיקי  On 17 ביולי 2009 at 16:07

    גם כשחוויתן מה שחוויתן בגיל 16 או קודם לכן,
    אף מבוגר לא צוטט לכן,ולא הפך את הבלבלה האישית,(אם היתה), או את הצורך בתשומת לב, לפורנוגרפיה ציבורית.
    מזל באמת שלא תיעדת את הכל בוידאו, כי מחרתיים מן הסתם אולי תהיה גם אופציה כזו.
    האחות הגדולה עינה פקוחה.

    אף פעם איננו יודעים מהו הסיפור האישי העומד מאחורי ילדה המבקשת לעצמה תשומת לב בדרך כזו או אחרת.
    מה שעשית כאן רוני, בעצם הציטוט -שיתוף הפעולה הפאסיבי והדווח העולץ לציבור, הוא סוג של אינוס כפול.
    הילדה לא מופקרת למגעם של החבר'ה על המגלשה,או בפחי האשפה, אלא למו ידייך המקלידות.
    אני רואה את הטוויטר הזה, כאינוס וירטואלי.

    ובואי נלך רגע עם ההגיון המעוות של המגיבים/ות המגניבים/ות שצידדו בזכות הנערה להיות חתולת אשפתות מיוחמת ולעשות חיים כאוות נפשה(ולא אכנס כאן לעולם הדימויים שבחרת עבור הנערה.)
    הדווח בטוויטר המאאגניב שלך, לא בדיוק קיבל את אישורה של הנערה, נכון? זה לא נראה לך אפילו טיפה, לא מוסרי? לא אחראי? שלא נדבר על דוחה?
    מה שנקרא, זה לגיטימי שגם מבוגרים יראו, וירוצו לספר לחבר'ה?
    אינני אוהבת כשתופסים אדם חלש או מבולבל בטח שלא נערה שהיא כמעט קטינה, בקלקלתה. תפסת על חם, לא הרפית, מצצת את האייטם כמעט עד תום.
    התמימות בה את מתגוננת וטוענת, כולה סקרנות, היא העמדת פנים כי אינני מאמינה שאת טיפשה עד כדי כך.
    האייטם עליו דיווחת, אינו רק הנערה, אלא גם הבן של השכן, אבא שלו, האמא שלו, השכונה כולה,
    הסאבטקסט שעובר בטוויטר שלך הוא לא אחר מאשר אותם משפטים מחליאים שהוחלפו בין האב לבנו.
    הילדה הזו היא כולה זיון מפח הזבל.
    ( האב מעביר לבנואת משנתו הסדורה בעניני זיונים של בנות ואת בציטוטים שלך שותפה סמויה למסרים).
    ומהו המסר?
    תזיין , כמה שבא לך רק תעשה את זה עם חתולות נקיות.
    יש נשים מטונפות מהזבל, הא?
    כולה חתולה מיוחמת, מגיע לה, זה מה שהיא דורשת.
    זה המסר גם שלך, חברה סקרנית.

    השכונה כולה שומעת, נהנית מהתרחשת כולה. השכונה עומדת מנגד ושותקת,איש איש לביתו. ואת,את מרוצה. אלה לא ילדיך, שלך מן הסתם מוגנים. את מלקקת את השפתיים ורצה לספר לחבר'ה בתפוצת נאטו.

    הילדה הזו, אפילו לא ממש ילדה וירטואלית עבורך, היא הבת של השכנים. מי משכניך קורא את הפוסטים שלך? האם מעכשיו תתחילי לעקוב אחריה כי היא מייצרת עבורך אחלה של תכנים?
    ברור, היא תהיה סלב כאן, ללא ידיעתה.
    חרמני רשת יעוטו על הטוויטרים שלך כמוצאי שלל רב.
    אין גבולות לריאליטי ולזכות הציבור לצוטט, הא?
    האחות הגדולה עינה פקוחה והלשון שלה מקשקשת ברשת.

    מינימום של הגינות שצריכה להיות לך כאישה, אמא, אחת שיש לה חברות עם בנות, שכנה, בן אדם
    זה לא לשתף פעולה עם הצורך האובססיבי בדווח כל מה שאת שומעת או רואה.
    חלילה מחר מישהי תחליט לדווח, על הבת שלך,או אולי עליך.
    בארצנו הקטנטנה, זו לא בעיה לברר מיהי השכנה של רוני גלבפיש.
    הכתבה שלך יכולה לעורר מישהו מטורף מרבצו, הוא לא צריך הרבה, אלה לברר אודותיך, וללכת לפחי האשפה בביתך או לגינה הציבורית הסמוכה ולהמתין לאיזו חתולת רחוב מזדמנת. סליחה, מזדיינת.

    אני מבקשת ממך להסיר מיד את הפוסט הזה
    ולא, הייתי מצפה מאתר רשימות להסיר אותו , אם לא כך,אני קוראת לכל אישה ברת דעת שלא תכנס הנה יותר.

    תודה.

  • מיקי  On 17 ביולי 2009 at 16:12

    הנון שאלנטיות בה את עוברת אחרי הסיפור הזה לאפיית עוגה,
    נתקע עמוק בגרון
    !

  • לי  On 17 ביולי 2009 at 16:18

    ווייריזם = מציצנות. יש כאלה שעושים מזה קריירת חלונות.

  • טינה  On 17 ביולי 2009 at 16:24

    תסלחי לי אבל לא הבנתי:
    הנערה שמצצה אחר כך גם שכבה עם אחרים על המגלשה?
    זו אותה נערה?
    אני באמת שואלת כי לא הבנתי
    וזה הבן של השכן (שהיא מצצה לו) שאיתה באורגיה?
    זה גם משנה בעיני את התמונה

  • טינה  On 17 ביולי 2009 at 16:33

    אם רושמים את שם משפחתך ושם בעלך (שמופיע בבלוגים שלך)
    הרי שמופיעה הכתובת המדוייקת
    אולי באמת כדאי להסיר?

  • זו ש  On 17 ביולי 2009 at 17:23

    אני חושבת שדבר מה חשוב אבד במעבר מהטוויטר לכאן. רוני התחילה בתיעוד של הדברים ששמעה דרך החלון. אקט של סקרנות טהורה. לא היתה לה דרך לדעת איך יתגלגל ולאן.

    וכן, כשקראתי אותה עלתה במוחי הנערה הזאת, שאולי מחפשת תשומת לב וחום וזו הדרך שלה לקבלם – שזה שובר לב, אבל אני לא חושבת שרוני, או לצורך העניין האמא של אותה נערה, יכולים לעשות משהו בנידון.
    וכן, בהיותנו עדים למסלול החיים המשובש של אדם אחר – מה עלינו לעשות בדיוק?

    ומי שראוי לגינוי, בעיני, הם אותם אנשים בהמיים שחושפים את חייהם בקולניות חודרנית במרחב הציבורי, ללא כל התחשבות בשכניהם. המריבות המשפחתיות הללו, שיש בהן לא מעט אלימות וכיעור, הן לא דבר שרוני היתה נחשפת אליו מרצונה ומתוך בחירה, אני חושבת.

    אבל מהיותן במרחב הציבורי, כל דיבור על מציצנות לוקה בעיוורון מסוים. הדיווח של רוני מלא חן, וכן, כמי שקראה אותו בזמן אמת, חשתי בו גם את החמלה וגם את הסקרנות של מתעדת-מדווחת. כאמור, משהו כנראה אבד בדרך בכל אופן.

    ומה שאת קוראת לו כאן ינטעיות, כלומר רכילותיות, כלומר מגנה את הקשב הזה אל החוץ, אני דווקא רואה בתור סקרנות ופתיחות לסביבה. עניין של גישה, אני מניחה.

  • ריקי כהן  On 17 ביולי 2009 at 17:29

    תודה שנתת לי מילים

  • אסתי  On 17 ביולי 2009 at 17:29

    הליבידו – מה אגיד?
    אני השמרנית, זו שלא מזדיינת ולא מבינה מה זה מין, שלא לדבר על סקס, ומה זה יצרים, ורק מנסה להכניס את כולם למנזר ולחתוך להם את הביצים ואת הביציות?

    אין לכם את היכולת הבסיסית להבין שזה לא מגניב ולא נפלא ולא הורמונים ולא אהבה חופשית אלא דור צעיר שכולו מחפצן את עצמו, לא מבין מה זו אהבה ומה זו תשוקה ורק יודע שכל הערך שלו נמדד ביכולתו לספק שירותי מין או שירותים בכלל לאחרים?

    ואת המסרים האלו הוא כמובן מקבל מהבית עם האב הדוחה המככב כאן בפוסט הזה, ומהסביבה, ומהחברה ומהפרסומות שאני ואחי למקצוע דוחפים לו, ומהתקשורת שבעוונותי אני משתייכת לה.
    כל התום, האהבה, האירוטיקה, ההבטחה של החיים המדהימים שקיבלנו נלקחת מהדור הזה, ואת הביטויים לכך אפשר לראות בפוסט הזה – ואתם אומרים שירה?

    ואגב, אני שמחה שהפוסט נכתב בנימה ובסגנון שהוא נכתב. זו הדרך היחידה (אולי) לגרום לאנשים לחשוב. (כנראה אגב, שגם היא נכשלת אבל זו כבר בעיה אחרת)

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 17:35

    זוש, התרבות הזו זרה לי
    הצירוף 'סקרנות טהורה' נשמע לי לא כל כך טהור, לא על כל דבר צריך לספר, ומה עם צנעת הפרט
    אני גם לא מבינה את הבהילות של עדכוני 'אני אני' בטוויטר, וכפי שלא ראוי שהנחתום יעיד על עיסתו אני סבורה שאין טעם שהנרקיס יעיד על ביצתו. לדעתי יש משהו פגום בחברה המתנהלת מול מסך, כל מסך, ויהא זה מסך הטלויזיה או מסך המחשב. הפקיעו מאיתנו את המרחב הפרטי, תמורת מה? תמורת הזכות להציץ בשידור חי לתחתוניה של שכונה אחת? כשבאיראן התרחשו עניינים פוליטיים משמעותיים, היה טעם לחשפנות הזאת, היא שירתה מטרה. כל השאר – גרבג' טיים, והפומביות של הפרסום הזה באתר רשימות לוקחת רחוק מאד את המתח הקיים בין צנעת הפרט לבין חופש הביטוי והביזוי

  • אסתי  On 17 ביולי 2009 at 17:36

    אם לא הייתי ברורה, אני חושבת שזה פוסט חשוב ביותר שכתוב בצורה נפלאה.
    חשוב כי הוא מעלה לדיון מצב קשה ומפחיד של חברה אטומה, בלי אהבה ובלי חמלה ועם המון ניצול והמון זעקה לעזרה ולתשומת לב שכמובן לא נשמעת.
    מפחיד ממש.

  • טלי  On 17 ביולי 2009 at 18:04

    גם מההתרחשות עצמה וגם מהבלגן שנהיה כאן…

    ה"מציצנות", במקרה הזה, מאוד טבעית בעיני, כי סיפור כזה שמתרחש מתחת לחלון ומתגלגל ומתפתח הוא מעניין. זו האמת.

    אבל אני מאוד רחוקה מהמתלהבים מהליבידו וחדוות הנעורים של גיל 16 – מציצה בחדר אשפה שנחתמת כמו עיסקה, כמעט כמו עסקה עם זונה רק בלי כסף, בטח בלי רגש או משהו, ואורגיית שיכורים על המגלשה, זה לא נעורים סוערים ולא ליבידו מאגניב בעיני, זה בעיקר עצוב.

    אני לא יודעת מה אפשר לעשות, רוני, לא יודעת מה הקשר שלך עם הילדה ואם רלבנטי לדבר איתה ומה בכלל אפשר להגיד לה, ולא יודעת אם בעצמי הייתי מעיזה, אבל אולי צריך לנסות. לפחות לפתוח לה פתח, או להזמין אותה לכוס קפה ובראוניז…

  • דב  On 17 ביולי 2009 at 18:18

    כתוב יפה.
    לא היה ולא נברא.
    אם היה – משל היה.
    הכל בראשה הקודח של הכותבת
    שמציירת אותנו ממש כפי שאנחנו –
    ח פ צ י ם.
    וכפיצוי לנשמות האבודות – בראוניז.

  • שונרא  On 17 ביולי 2009 at 18:24

    רוני, סדרת הטוויטים הזו היתה קשה לקריאה, עבורי.

    זה נראה לי כמו סיטואציה שמזכירה את האונס בשמרת ושאר סיפורי אונס – כי אני מתקשה להאמין שהסכמה נטו ושליטה על הגוף היתה חלק מהשיח ליד המגלשה. שיח תרתי משמע.

    במקום שבו אני נמצאת (פיזית), הצפי הוא שמבוגרים יסמנו גבולות וילדים יחצו אותם רק בפרטיות, אם בכלל. מה שעולה מהתיאור שלך הוא שאיפשהו במהלך התבגרותם-עד-הלום הילדים שתיארת החמיצו את ההכרה בקיומו של מרחב פרטי.

    אין לי שום דבר נגד סקס בין בני עשרה. (להיפך.) יש לי בעיות עם אורגיות (שמייצגות לחץ חברתי להצטרפות לאקלים חברתי מיני, תוך כדי ביצוע פעולות "כי זה מה שכולם עושים מסביב באותו הרגע" – גם אם לא רוצים. זה מבטל את היכולת האישית לשים מעצור וגבול.)
    יש לי בעיות עם ילדים שנחשפים לכל אלה מחוץ לחלונם. (את היחידה שהיית ערה בשעות האלה? מה פתאום!)

    אמנם הילדים בסיפור הם כמעט מבוגרים – אבל רק כמעט. כל ההתנהגות שם נראית כמו סוג עצוב במיוחד של קריאה לעזרה, סוג נואש במיוחד של ניסיון לחוות את הכל, מייד, ללא סוכני חיברות שיעצרו את הזרם.

    בתוך עצמי, עשיתי שני דברים. הפסקתי לקרוא את זרם הטוויטר שלך (כי פשוט קשה לי; הדברים הם טריגר לא-קטן-בכלל מילדותי בישראל) וכתבתי על מהלך העניינים להיסטוריון ישראלי שאני מעריכה ומעריצה. כותרת המכתב היתה "התפוררות", כי לדעתי חברה שמאבדת את סוכני החיברות שבה (מבוגרים שמדריכים ילדים בדרכים אלה ואחרות לגבי גבולות הפרטי והציבורי) איבדה את קיומה. לא את זכות הקיום, את הקיום עצמו.

    המלה צדקנות הוטחה במירי, שאמרה דבר דומה – והיא הואשמה בסוג של אנטי-מיניות. האשמות אלה מטרידות; כמו שמירי אמרה, אם היו אלה הילדים שלי במגלשה, הייתי רוצה שמבוגר אחראי כלשהו היה עוצר אותם. באמצעות ניידת משטרה אם אין אפשרות אחרת, בהחלט עם חפיסת קונדומים ופנייה לרשויות הרווחה. כי רמות הסיכון של הילדים האלה (הריון, מחלות מין ואובדן צלם אנוש שיסכן כל אדם שהם ייפגשו בו בעתיד) מצדיקות התערבות מבחוץ.

    בכל מקרה, הסיפור הטריד והעציב אותי מאוד. ייתכן שבתור הסופרת המוכשרת שאת, זו מחמאה (כי לכדת בצורה כל כך ברורה את הטונוס הרגשי של מה שקרה שם).

  • עמרם נאווי  On 17 ביולי 2009 at 18:27

    אין לי שום בעיה עם ה"מציצנות" (והקטע כתוב בטוויטריות מוכשרת), אבל אין שום דבר משעשע, מגניב, או קורע מצחוק באירועים המתוארים.

    כן, כן, מין בגיל 16 יכול להיות כיף. מין בגיל
    16 יכול להיות נורא. מין בגיל 16 יכול להיות מביך. מין בגיל 16 יכול להיות עצוב, משפיל, פתטי, נואש, מבזה, בעיקר עבור ילדות (נערות? נשים?) בנות 16, שעושות שימוש בנכס היחידי שהן חושבות שאחרים חושבים שיש להן, כדי להיות קצת יותר מקובלות, קצת יותר נאהבות, קצת פחות בודדות ואומללות ומשוללות חיבה ואינטימיות.
    ו – כן, כן – יש מידה מסוימת של צדקנות בשלילה

    פוריטאנית גורפת של גילויי "ליבידו" מתירניים בגילאי הגילוי המרגש של המיניות. אבל יש מידה לא פחותה של טיפשות, רשעות, או חוסר רגישות בסירוב להחיל על האירועים המתוארים גם את מה שאנו כבר יודעים, כמבוגרים וכמבוגרות, על יחסי כוח, מנגנונים חברתיים, לחץ קולקטיבי, ועל ההשלכות שלהם על "רצון חופשי" – כלומר על העדרו – אצל צעירים וצעירות (וגם אצל כל השאר, בעצם).

    ומה לעשות? על זה, לצערי, באמת שאין לי תשובה

  • רחביה ברמן  On 17 ביולי 2009 at 18:57

    16 זה גיל לגיטימי להזדיין בו

    16 זה גיל שגם אם לא לגיטימי לשתות בו, תכלס אני בגיל 16 ישבתי בפאבים ורוב אלה שישבתי איתם יצאו ככה בסדר.

    גם סקס בפומבי זה לא דבר נורא.

    אבל כל השלושה ביחד זה לא נורמטיבי ולא בריא. מצד שני, מודיעין מכל מה שהבנתי זו עיר מחרידה, מתה מבפנים ובורז'אזי מבחוץ… לא פלא שהילדים רוצים לנפץ את השלוה המזויפת.

    אבל בהחלט יש מקום להביע דאגה בנוגע לילדה בת 16 שמוצצת בחדרי זבל. יש משהו מאד לא בריא בגועל שכזה בגיל כזה.

    אני מסכים שרוני היתה מיטיבה לעשות לו הגניבה איזו שהיא הבהרה על זה שהיא לא "בעד" מה שהיא שומעת שם אלא רק מדווחת, אבל מצד שני הדרישה שהיא מיד תצעד לאמא של הילדה כאחרונת הדודות המתערבות היא קצת מנותקת מהמציאות.

    הנה כמה תרחישים:

    1) רוני מספרת לאמא, הילדה בתגובה פותחת במסע נקמה ומתחילה לשבור לרוני את החלונות ולמלא לה את הדואר והאוטו בחיתולים עם קקי

    2) רוני מספרת לאמא, שלוקחת את זה כהטחת ביקורת באמהותה ומסובסבת את זה איכשהו לכך שרוני אשמה (לא קשה… רוני "אמרה לילדה למצוץ", רוני "עודדה", זה לא חייב להיות "הגיוני", רק לסבר את אוזנו של קלגס מפגר ולו לזמן מוגבל)

    ומי שחושב שזה בלתי אפשרי או לא סביר לא מכיר את המטריה.

    זה מאד מצער ולא אומר דברים טובים על ערכי הקהילה, אבל בהרבה מקומות אתה לא בטוח שאתה רוצה להתערב במה שעושים בני 16. וכמו שאמרה רוני – אם היה מדובר בבני 14, המצב היה שונה. לבני 16 מותר חוקית להזדיין. ראוי לזכור את זה. אם כבר, השתייה היא שנותנת פה קייס להתערבות, לא הזיונים כשלעצמם.

    מירי – זה שתזרקי לנו בפנים "ליברלים" ו"מגניבים" לא יוסיף גרם משקל לטיעונייך. אנחנו גאים להיות ליברלים (זה בוודאי עדיף על להיות שמרן וסמכותן), ואת המגניבות את הכנסת לשיחה. נשמע לי, כמו שהגדיר אוסקר עליו השלום, כמו זעמו של קאליבן עת אינו רואה את השתקפותו במראה.

    מה לעשות, 16 זה לא 14 ולא 8. הרי גם מבוגרים שמוצצים בחדר זבל ועושים אורגיה שתויה על המגלשה של הילדים זה לא "טוב". אני לא הייתי רוצה שפיך זר על המגלשה שהילדים שלי משחקים עליה – לא של בן 16 ולא של בן 60.

    ומיקי – הנימה שבה השתמשת אינה נהוגה כלפי מבוגרים השווים לך במעמד. סתם, שתדעי.

  • רחביה ברמן  On 17 ביולי 2009 at 19:13

    (אם את עוד קוראת את השרשור)

    כמו שאמרתי לך – בחורה שאומרת "אם אתה רוצה מציצה, אפשר ליד הזבל" היא אולי דפוקה באופן מצער בראש, אופן שדורש התערבות של מישהו, אבל היא רחוקה שנות אור מנאנסת, משמרת ומכל זה. סורי. אם אחת כזו היא קרבן אז בלתי אפשרי לבת 16 כלשהי לתת הסכמה כלשהי.

    היא אולי מתנהגת בצורה אוטו-פוגענית, אבל אין שמץ ראיה לכך שזה נכפה עליה.

  • מרק ק.  On 17 ביולי 2009 at 19:33

    נראה לי שעזבתי את העיר מוקדם מדי…. בכל מקרה מצחיק לקרוא את זה בדיוק אחרי שחזרתי משם.

    ובקשר לתגובות…. נדמה לי שכבר חזל אמרו שעשרה קבין של צדקנות ירדו לאינטרנט הישראלי וברשימות אחזו בחוזקה בתשע מהן.

    בפעם הבאה לפני שאת כותבת על החיים שלך (ביננו, גם אם זה סתם סיפור הוא נחמד), תשלחי אותו קודם לאישור בועדת הPC, ואולי בעצם כדאי שבמקום לכתוב על החיים שלך במודיעין תמציאי חיים בפלזנטוויל לכתוב עליהם.

  • יהודית כהן  On 17 ביולי 2009 at 19:59

    קראתי וממש נהנתי מהכתיבה ומהסיפור כסיפור. העובדה שסיפור זה הינו המציאות מפריעה לי.

    נראה לי שנעשתה כאן חדירה לפרטיות מתוך תמימות.

    קראתי את התגובות ואני מסכימה עם חלק מהביקורת.

    אני חושבת שיש לעשות חשיבה נוספת לגבי המשך פירסום הפוסט הזה. הוא חרג מגבול הטעם הטוב.

    הדיון והעמדות לגבי אנשים קיימים מפריע גם ברמה האנרגטית. והפוסט הזה חושף אותם לביקורת ללא ידיעתם. לדעתי זה לא פייר.

    רוני אני בטוחה שלא חשבת שכך יתגלגלו העניינים. אך כעת את יכולה לקחת את הדיון הזה ולסיים אותו בדרך נאותה יותר.

    אני קוראת את הפוסטים שלך ומאוד אוהבת אותם.

  • שונרא  On 17 ביולי 2009 at 20:13

    …לגבי ההסכמה:

    כשיש חבורה של ילדים שכולם עושים סקס ביחד, נוצר קושי להיות היחידה שמציבה גבול. בגלל זה, קשה לי לקבל הסכמה. לא בגלל שהיא בת שש-עשרה.

    סקס זה יופי, אני בעד סקס. סקס בגיל שש-עשרה יכול להיות יופי או לא, זה ממש תלוי במשתתפים. אפילו אורגיות יכולות להיות יופי. אורגיות שתויות בגיל שש-עשרה, בחדרי זבל ובגינות ציבוריות? זה כבר לא יופי. זה כבר מעלה חשש משמעותי שמדובר כאן לא בהסכמה או בשיפוט טוב אלא באילוצים חברתיים וחרטות שיגיעו בהמשך.

  • זו ש  On 17 ביולי 2009 at 20:41

    אני נגד להאשים את המדיום. או לראות בבילוי מול המסך בהכרח גרבג' טיים. יש ויש, ואפשר לבלות די הרהב גרבג' טיים גם לא מול מסך, ומנגד לבלות שעות בשיטוטים מרתקים באזורים שכוחים פחות או יותר של הרשת, שיהיו מעשירים, מחכימים, משעשעים או מצערים.
    לגבי טוויטר, ככל כלי אחר, הוא רק משקף את הנטיות, היכולות והרצונות של המשתמשים בו. אפשר לעשות בו שימוש נחות ואפשר לעשות בו שימוש נשגב. אני, כמובן, עושה בו שימוש נחות שבנחותים, אבל אני לא דוגמא.

    והמרחב הפרטי – כן. הוא לא מה שהיה פעם, בזאת אני מסכימה לגמרי. זה חלק מהמחר שאנו משלמים על הזמינות המדהימה של מידע. וגם פה, מי שבוחר בכך, יכול להתנהל הרחק מן ההמון הסואן הזה. אבל דווקא הסיפור המודיעיני התחיל בכך שאי אילו טיפוסים וולגריים הפקיעו את המרחב הציבורי לטובת ניהול עניינים הראויים שיתנהלו במרחב הפרטי. העובדה שבמרחב הציבורי יש מי שיראה, ובימינו יש גם מי שידווח, היא בבחינת קבאט אמפטור של המשתמשים באותו מרחב ציבורי. במיוחד כשהם עושים לו אביוז.

  • מירי  On 17 ביולי 2009 at 21:18

    צדקנות ודעות ריאקציוניות, מה שתגידו.

    העובדה היא שהפוסט נכתב ונקרא בנימה סנסציונית, ומוכיחות זאת התגובות המשועשעות שהועלו לפני שהגעתי, שלא לדבר על המתכון לבראוניס שמשום מה העדפתם להתעלם מסמיכותו לכל השאר ואין הוא אלא סימפטום לאטימות שבה מתנהלת החברה, ויש המכנים את האטימות הזאת ליברליזם ופתיחות.

    מעניין שדודה צדקנית כמוני מהלכת אימים על כמה האנשים כאן יותר מאשר הסצנריו של נערת הפרברים באורגיה ואישה מציצנית שמודיעה על כך בתדהמה בשידור חי מפורט לחברים שלה.

    נו, שוין. רק מעניין מי חי פה בבועה, אתם ושכמותכם או אני ושכמותי.

  • פרוידנטל  On 17 ביולי 2009 at 21:37

    אולי גם כאן יש משקל לכמות יותר מאשר לאיכות

    לכן אני מקפץ אל כף המאזניים השוקלת את דברי מירי וחבריה
    ומוסיף את כובד הסכמתי עם דבריה.

    זה היופי במאזני צדק וזו גם השניות המבלבלת:

    הדברים החלולים מזנקים ותופסים גובה ורושם עז
    והדברים האיכותיים, מכבידים.

  • עופר  On 17 ביולי 2009 at 21:48

    "שהמונח "גארבג' טיים" עלה כאן. אין ספק שהבחורה והבחור פירשו אותו בצורה מקורית לגמרי. 🙂

  • רחביה ברמן  On 17 ביולי 2009 at 21:52

    דווקא מסכימים איתך במקרה הזה יותר מאשר אתי, אבל הצורה שאת מבטאת את זה לא מוסיפה לך כלום. ידוע הוא שברגע שאדם לא מוצא יותר מה להגיד, הוא נסוג לעתים קרובות ל"אני רואה שמה שאני אומר נורא מאיים עליך". לא יא חביבתי. דיברת לטעמי שטויות, הבהרתי למה. לא מאיימת ולא בטיח (אה, אתה מכחיש, סימן שכן!!!)

    ואני לגמרי מסכים עם זו ש- את ומיקי ושונרא יקירתי המשובחת מאשימות פה את המדיום, כל אחת במידתה, ממיקי שמאשימה אותה באונס שני על גבי ראשון שלא היה ולא נברא, עבור אצלך במשלב האמצעי, וכלה בביקורת הבוגרת (עם גם הצבועה בחוויות עצמה הלאו דווקא רלוונטיות למקרה דנן) של החתולה.

    ולגבי הפגיעה בפרטיות – מי שמזדיין בחדר הזבל ובגינה הציבורית מאבד את זכותו לפרטיות. בדיוק בשביל זה יש לילדים חדרים. או שלפחות יעשו קמפינג במקום שלא נשמעים ממנו לבתי אנשים.

    כן, זה סיפור די מדהים וטבעי שיסופר בנימה שסופר. כאמור, טוב היתה רוני עושה אם היתה מוסיפה הסתייגות מהמתרחש להבהרה, אבל זו הבעיה היחידה.

    תמשיכי לכתוב מעניין, רוני.

  • מיקי  On 17 ביולי 2009 at 21:53

    באתי לבדוק אם הפוסט עדיין כאן.
    לצערי הוא כאן.

    איש מכם לא התייחס לנקודה קריטית שהעלתי, לסיכון הנערה המותרת לציבור בעצם החשיפה הטוויטרית הזו.
    פושעי מין מסתובבים כידוע, חופשי ברשת.
    החשיפה שעשתה רוני, הופכת את הנערה מהבית השכן, למטרה קלה ונוחה.

    שיחה אישית עם הנערה לא תוביל לשום מקום, אלא לבלגן.
    סביר להניח שצריכה להיות כאן התערבות מקצועית.

    הייתי פונה ליועצת בבית הספר בו היא לומדת
    ומבקשת להשאר אנונימית.

    אני חוזרת ומבקשת ממך להסיר את הפוסט הזה
    שלא יהיה סיכוי קלוש שבקלושים שמישהו ינצל את המידע הזה לרעה.

    בנימה זו,
    אסיים.

  • רחביה ברמן  On 18 ביולי 2009 at 04:24

    השכנים, מן הסתם, כבר יודעים, ומי שלא שמע ישמע במכולת לפני שיקרא אצל רוני, ומי שמזדיין בחדר הזבל ובגינה הציבורית די סגור על זה שהמון אנשים מהסביבה הקרובה יידעו על זה די מהר אם לא מיד, אז הסכנה היא לא יידוע השכונה. אז מה, פושעי מין מערים אחרות יחפשו איפה גרה רוני גלבפיש ויילכו אליה לשכונה לחפש בפחי הזבל אם יש שם מיאו חתולה?

    יכול להיות שיש מקום לפנות ליועצת בית הספר, ואם רוני לא ניפחה ת'סיפור לצורכי הסיפורת, אז סביר להניח שהיועצת כבר תשמע על זה. או היתה שומעת אם היינו בשנה"ל, שאז הסבירות להתרחשות מלכתחילה היתה צוננחת. תזכרי שחופש גדול עכשיו. איפה תמצאי את היועצת בדיוק? ומה היא יכולה לעשות? היועצת בכלל יכולה להכריח את הילדה לדבר איתה בחופש?

    אבל מכאן ועד לשפה שלך הדרך מאד ארוכה.

  • מירי  On 18 ביולי 2009 at 08:47

    רחביה, איזה להט. מעניין מה עומד מאחוריו.

  • איציק  On 18 ביולי 2009 at 08:53

    אבל אתה הולך לאינטרנט כי אתה יודע שבאינטרנט שומעים יותר
    ואתה יודע שיהיו כאלה שיתקרבו אליך, מרחוק
    כי הם שמעו עליך באינטרנט.

    וכמו כל איסור פרסום שם של חשוד או קטין או אומלל,
    ברחוב ובמכולת שלו יודעים וזה לא נימוק משכנע כדי להתיר דברים אסורים או מסוכנים.

  • אריאלה,  On 18 ביולי 2009 at 09:07

    נו, מירי, הגענו לשלב הרמיזות המכוערות? מעניין מה עומד מאחוריו… אכן, מעניין.

  • מירי  On 18 ביולי 2009 at 09:34

    מה, אריאלה?
    התכוונתי לאתיקה של מקצוע העיתונאות בקצוות המתלהמים שלה.
    כי ככה מן הסתם התחיל המקצוע – מישהו שהקשיב לשכנים שלו ורץ לספר לכולם.

    למה את התכוונת?

  • ג'וליאנה  On 18 ביולי 2009 at 09:44

    כל הסיטואציה מזכירה לי את הדיון לגבי חלקם של צלמי העיתונות בסיטואציות של אסון, האם הם אמורים לחדול מלתעד כדי לעזור? האם הם יכולים לעזור בכלל?
    אני באמת לא חושבת שרוני יכלה לעשות משהו כדי לעצור את הסיטואציה. אני חושבת שהתיאור שלה תורם הרבה מעבר לרמה הרכילותית. זו מציאות שקורית וממשיכה לקרות ורצוי שידעו עליה. התפקיד האמיתי בסיפור הוא של ההורים שאמורים לתת לילדים את הכלים להתמודד עם מציאות כזאת. והאב שרוני מתארת נכשל בזה בגדול. די מבהיל למען האמת.אני יכולה לדמיין את האב בגיל של הילד שלו עושה בדיוק את אותו הדבר.

  • איציק  On 18 ביולי 2009 at 10:11

    צלם עיתונות אינו מסתתר כאילו שהוא מציצן או צלם משרד חקירות העוקב בכוונה תחילה בחשאי ובסודיות ומשתמש בצילומים לקידום מטרות אישיות.

  • תא  On 18 ביולי 2009 at 14:53

    אבל לי, מירי, זה בהחלט נשמע שלא מצאת ולו תגובה עניינית אחת לדבריו של רחביה. אני פשוט לא מוצאת שום דרך אחרת לפרש הודעה שכל-כולה זריקת רמיזה של פסיכולוגיה-בגרוש לגופו של אדם.

  • רזי בן-עזר  On 18 ביולי 2009 at 15:42

    כשהייתי בן 16, המוסכמה השלטת היתה שסקס הוא "משהוא שרק בנים באמת רוצים, ובנות נותנות".
    קיבעו לנו למעשה את התפקיד בראש, שאישה היא תמיד פאסיבית, תמיד קורבן, תמיד זה משהו שהיא "נגררת לתוכו", משהו שהגברים הרשעים "לוחצים עליה" לעשות.

    הלא לא יכול להיות שאישה ,נערה , אמת ובתמים תרצה סקס, מרצונה החופשי, לא?

    מירב התגובות פה מראות לי שהמסר הזה, המשוואה השגויה והאיומה הזאת, שאומרת:
    אישה/נערה מזדיינת, הרי שהיא או קורבן, או משהו דפוק אצלה , או שצריך "להציל" אותה, עדיין חיה וקיימת.

    האם אף אחד לא מביא בחשבון, שהנערה חרמנית ובעלת זכות לממש את חרמנותה בדיוק כמו הנער? למה מייד היא מקבלת את תווית ה"קורבן"?

    אני לא רואה אף אחד מהמגיבים שרץ להציל את הנער בן ה16, כי זה ברור שהוא לא קורבן, המיניות שלו היא בריאה, לנער בן 16 לא רק שמותר להזדיין ולרצות את זה ,זה בריא ונורמאלי

    אבל האם חס וחלילה מותר להניח לרגע שהנערה פשוט חרמנית בדיוק כמוהו? (אולי יותר)? ויש לה זכות לממש את ההורמונים הגועשים שלה בדיוק כמוהו, בלי שדודות צדקניות מייד יזרקו אותה לקופסה עם התוית "מסכנה"

    ואורגיה בפארק שעשועים- האם כל שלוש הנערות שם, את כולן "הכריחו", "לחצו", רימו, איימו, עליהן, שדדו את תמימותן?

    לא יכול להיות שהן עשו את זה בכיף, מרצון, מסקרנות, כי זה הבעיר להן את הדמיון ואת ההורמונים, בידוק מאותן סיבות שהבנים רצו אורגיה בפארק?

    אני לא אומר שאין מצבים, והרבה, שנערות אכן משמשות קורבן ומקיימות יחסי מין בלי הסכמה מלאה ,או בגלל לחץ

    אבל מה שמעצבן אותי, כפמיניסט (כן!) זה ההנחה הא ו ט ו מ א ט י ת שאם נערה בת 16 רוצה סקס ,הרי עלינו מייד למצוא מי הזכר הרשע שלוחץ עליה ,משחית אותה, מאיים עליה. חוסר הפתיחות לאפשרות שמותר לה להיות מינית מרצונה, היא מעליבה , ומקטינה.
    והחלק העצוב ביותר- והתגובות פה מראות את זה בבירור-מי שמנציחות את ההנחה הויקטוריאנית הזו הן נשים….

  • מירי  On 18 ביולי 2009 at 16:00

    תא –

    אני שמחה שלאחר עיון מעמיק או לא בכל הסאגה הזאת, התמקדת בדבריי לברמן. עם זאת אני מסתייגת מאד מרמיזתך כאילו זרקתי רמיזה – התגובות שלי כאן מוכיחות שכיש לי מה לומר אני אומרת, ישירות ובמפורש, כך שאני נאלצת לדחות את הרמיזה שלך אודות הרמיזה שלי בשתי ידיים.

    רזי,
    כדודה צדקנית לגבר גבר אין לי אלא להצדיק את גישתך, אם כי אתה מותח אותה באופן מעט דמגוגי. הנערה הייתה האקטיבית בסיפור, כזכור. היא זו שרדפה אחרי הנער, הציעה לו הצעות, הובילה אותו. לכן ההתמקדות בה.

    שונרא כתבה באחת התגובות כאן למעלה, אולי קראת ואולי לא –

    "…לגבי ההסכמה:

    כשיש חבורה של ילדים שכולם עושים סקס ביחד, נוצר קושי להיות היחידה שמציבה גבול. בגלל זה, קשה לי לקבל הסכמה. לא בגלל שהיא בת שש-עשרה.

    סקס זה יופי, אני בעד סקס. סקס בגיל שש-עשרה יכול להיות יופי או לא, זה ממש תלוי במשתתפים. אפילו אורגיות יכולות להיות יופי. אורגיות שתויות בגיל שש-עשרה, בחדרי זבל ובגינות ציבוריות? זה כבר לא יופי. זה כבר מעלה חשש משמעותי שמדובר כאן לא בהסכמה או בשיפוט טוב אלא באילוצים חברתיים וחרטות שיגיעו בהמשך."

    אין לי מה להוסיף על כך. התנהגות מינית מוחצנת ובוטה בגיל 25 יכולה לבטא כל מיני דברים, אבל בגיל 16 זו התנהגות חריגה מאד מאד, לפחות בעולם שלי

  • מירי  On 18 ביולי 2009 at 16:28

    וטיעון קצת יותר כללי, מעבר למקרה הפרטי שהועלה כאן:

    הדרישה המרכזית של הפמיניזם, אליו הגעת בטיעוניך רזי, היא הדרישה לשיוויון.

    אבל כמובן שצריך לשאול מהו אותו שיוויון מיוחל, ולצקת לתוכו תוכן ממשי ומשמעות. תוכן חשוב הוא האספקט הכלכלי סוציאלי – עבור כישורים שווים ומאמץ שווה, יש לשלם משכורות שוות. זה הגיוני ומובן וברור לכל.

    אבל הדרישה לשיוויון חייבת להתחשב גם בשוני בין המינים, והשוני הזה קיים. אישה אינה גבר וגבר אינו אישה. כי אחרת, מתוך ריצת אמוק חסרת אבחנה לעבר השיוויון המיוחל, נשים רבות מאבדות את מה שהן, מאמצות את הקוד הגברי הדומיננטי ומתנהלות על פיו מתוך מחשבה שזו משמעות השיוויון. מאד מבלבל העניין הזה, מאד קל להתבלבל. ההגמוניה הגברית שוב משתלטת, הפעם דרך דלת אחורית, ערמומית יותר, כשהנשים מאמצות את הקוד הגברי וקוראות לזה שיוויון.

    האם באמת התנהגות מינית מוחצנת עד כדי
    אורגיות ציבוריות בגיל 16 היא נטייה טבעית של המין הנשי? האם זו הדרך שלהן להיות קשובות לעצמן ולבטא את הצרכים שלהן? אינך יכול לדעת. אתה גבר, וחלק מהגברים אינם מבחינים בין אישה של ממש לבין הפנטזיה על נשים שרצה להם בראש.נכון שהמונופול על המיניות אינו בידי הגברים, וגם לנשים יש שפע חשקים ותשוקות, ועוד איך. אבל מתוך דהירה חסרת אבחנה אל עבר ההתבגרות, הן עלולות לאמץ התנהגות גברית ובכך לחתור תחת האותנטיות של המיניות שלהן. ברוב המקרים הדומים למקרה שרוני הבאיה, אני חוששת שיש כאן אימוץ (מדעת או שלא מדעת) של נורמות גבריות. תקרא לזה פטרונות? שיהיה. בעיניי הרבה יותר פטרוני הוא גבר המנסה לדברר את המיניות הנשית מתוך הפנטזיות שלו.

  • רזי בן-עזר  On 18 ביולי 2009 at 16:51

    הנשית מתוך הפנטזיות שלי.
    זה ברור- הלא אני גבר, ומשום כך, אוטומאטית, אין לי סיכוי להבין מיניות נשית
    (מעניין שאף פעם לא שומעים את הטיעון ההפוך
    (
    מעום לא טענתי שמיניות נשית וגברית זה אותו דבר.

    הטענה המרכזית שלי היא ההתקוממות נגד המשוואה שאומרת שאם נערה רוצה סקס, ושומו שמיים גם מגלה אקטיביות , (היא זו שמציעה לו מציצה!היא זו ששורקת לו!)
    הרי חייב להיות כאן משהו לא בסדר

    היא מאמצת התנהגות גברית
    היא מופרעת
    היא קורבן
    היא נכנעת לאילוצים חברתיים
    היא נמעכת תחת המכבש של הדיכוי המיני הגברי
    היא מסכנה
    היא צריכה עזרה
    שכחתי משהו?
    כל הטיעונים שבעולם, כל התאוריות, רק חס וחלילה לא להביא בחשבון אפילו לרגע שזה מה שבא לה לעשות, מרצונה החופשי, מחרמנות פשוטה.

  • אסתי  On 18 ביולי 2009 at 17:12

    מעניין.
    זה לא שהם הלכו להתמזמז. הם הלכו לבצע פעילות מסויימת שיש לה מטרה אחת והיא פורקן. של הבחור.
    כי בכל שנותי טרם פגשתי אשה שגמרה מלמצוץ.
    אז זו חרמנות בעינייך? או שאולי זו הדרך שלה לנסות להשיג את הבחור תוך מתן שירותים כאלו ואחרים שהיא למדה שזה תפקידה לספק, ועל יכולותיה בתחום היא חושבת שתהיה מוערכת והן אלו שמעניקות לה זכות קיום?

    ולהזכיר מדובר כאן בנערה בת 16. הגיל של הביישנות והמבוכה והתמימות. בגיל הזה לבצע אקטים מיניים בפומבי או לחילופין מאחורי פחי הזבל זה נראה לך טבעי?

  • יהודית כהן  On 18 ביולי 2009 at 17:16

    זה ממש מעניין שכל פעם שסקס עולה על הפרק יש כל כך הרבה תגובות.

    למה?

    מה זה אומר עלינו?

    למה בנושא זה השיפוטיות מרקיעה שחקים?

  • שונרא  On 18 ביולי 2009 at 17:17

    רזי, ההאשמה שאתה מטיח בכל מי שמבקש בדיקה, כאילו בדיקה כזו היא הכרזה שמיניות נשית היא בעייתית – לא נשמעת לי הוגנת.

    כתבתי – ומירי ציטטה (תודה, מירי!)- שמיניות היא דבר שנראה לי בריא ומתאים, גם בגיל שש-עשרה. בהחלט גם של בנות בגיל כזה.

    אבל אנחנו לא מדברים כאן על מיניות. למעשה, גם אם הילדים הללו היו יושבים בחדר הזבל ואוכלים ומקיאים, לסירוגין, הייתי מרגישה ואומרת את אותו הדבר. כנ"ל גם אם הם היו יושבים בגינה בציבורית ועוסקים בהטלת מום בעצמם (מה שמכונה באנגלית קאטינג – יושב ילד עם תער וחותך את עצמו, כי הכאב הפיזי נותן לו תחושת שליטה בעולמו. זו אופנה אצל בני העשרה בימינו.)

    למעשה, ההקבלה הזו של התנהגויות הרסניות (סקס פומבי בשכרות וחיתוך-עצמי) היא הדבר שאני מנסה לעטוף בתודעתי. אילו ישבו נערים על המגלשה עם תער חשוף וחתכו, וחתכו, וחתכו את עצמם – האם היה נכון לערב רשויות?

    אם לא, למה לא?
    ואם כן, מה ההבדל? הסכנות הפיזיות (מחלות חשוכות מרפא והריון) חמורות וקבועות בהרבה מאשר הסכנות שבחיתוך מבוקר (צלקת ודלקת ודימום).

    ורחביה, ה-ODC שלי – אין לי האשמה כלפי המדיום. המידייות של הדיווח בטוויטר השפיעה עלי רק בדבר אחד, וזה שנטלתי חופשה (זמנית וקצרה) מקריאת דיווחיה של רוני, שאני בדרך כלל נהנית מהם. אבל השאלה שלי היא על התבנית החברתית של המקרה, לא על עצם הדיבור עליו.

    ובינתיים, אם כבר רזי הכניס את הפמיניזם לכאן…

    …אחת הסיטואציות שאנחנו רואים כאן היא של אב גרוש שמממש חזקה על בנו בן העשרה. ברגע שמתפרקת משפחה, החזקה על הילדים מחולקת על ידי בית המשפט, בדרך כלל מתוך ההנחה שההורים מסוגלים להורות.
    האב גיבור הסיפור אינו מסוגל לכך. הוא מועל בתפקיד שניתן לו על ידי בית המשפט. איפשהו נמצאת כאן גם אמו של הנער, והיא שלחה את בבת עיניה אל בית אביו לסופשבוע או לשבוע או לחודש או לתמיד. איזו בגידה בהורות מבצע האבא. איזו מעילה באחריות!

  • רזי בן-עזר  On 18 ביולי 2009 at 17:46

    שונרא: התשובה היא נורא פשוטה.
    צריך לערב רשיות כש:
    נעשה משהו מתוך לחץ או איום
    לא בהסכמה
    נגד החוק
    שניתן לראות בעליל שהוא גורם נזק גופני
    וכל מה שרוני תארה , אין בו את הסימנים האלו.
    תקשיבו רגע למה שאתן אומרות: נערה בת 16 התאהבה בבחור. היא רוצה למצוץ לו, להזדיין איתו, והיא מגלה אקטיביות כדי להשיג את זה. אתן ישר מסיקות שצריך לערב רשויות?

    אני לא אומר שלא צריך לבדוק. אני לא אומר שצריך להניח מראש שהכל שם בסדר, פסיכולוגית. יכול להיות שיש שם משהו מאד אפל ודפוק. אבל- גם לא צריך אוטומטית להניח שנערה שרוצה להזדיין, היא פגועה בנפשה וצריכה עזרה ורשויות.

    ואסתי- תודה שהארת את עיני.
    מעכשיו אדע, שבכל פעם שאישה מבצעת מין אורלי על גבר, היא עושה את זה מתוך כניעה, מתוך החפצה של עצמה ,מתוך קבלה של מעמדה כנותנת שרותים, הלא היא לא יכולה לגמור מזה
    אין שום סיכוי בעולם, שפשוט בא לא להרגיש זין בפה , ולתת עונג
    לחילופין, מעכשיו אדע, שכשאני מעניק מין אורלי לאישה, אני עושה מעצמי חפץ, אני מגשים את ציפיות החברה ממני כנותן שרות, אני מנציח את תפקידי כקורבן, הלא אין סיכוי שבא לי לעשות את זה באמת, שאני נהנה מלהעניק עונג, הלא אני לא יכול לגמור מזה

  • שונרא  On 18 ביולי 2009 at 17:52

    הנקןדה שבה אמרתי שצריך לערב רשויות היתה כשרוני דיווחה שמדובר בחבורה שלמה של ילדים שיכורים המבצעים מעשי מין זה בזה על המגלשה.

    לא לפני כן – וקראתי את הדיווח בטוויטר בעת שרוני דיווחה אותו.

    רק כאשר התווספו האלמנטים של שכרות וקבוצתיות נראה לי שנחצה הקו של שובבות נעורים והסיטואציה הפכה רב-מסוכנת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 18 ביולי 2009 at 17:55

    מילים מילים. הדבר היחיד שאפשר להבטיח לך הוא שכשתהיה לך ילדה בת שש עשרה תחשוב אחרת.

  • רזי בן-עזר  On 18 ביולי 2009 at 18:27

    ואללה, איזה פיתרון קל וילדותי- התקפה ועקיצה אישית

  • יובל  On 18 ביולי 2009 at 19:14

    דווקא פגשתי אחת. היא היתה מוצצת וזה היה כל כך מגרה אותה, שבאותו זמן היא היתה משמחת את עצמה באצבעותיה, וגומרת יחד עם הבחור. נכון – היא לא היתה בת 16, ונכון זה לא היה בישראל, אבל פגשתי אחת כזאת. ולא. היא לא זייפה. היא ממש, אבל ממש, אהבה למצוץ.
    וכל זה לא קשור לכך שאני חושב שסקס צריך להיות מלווה ברגשות!

  • המלוכסנת הרחוקה  On 18 ביולי 2009 at 19:23

    על פוסט-מה.
    מעניין. מסקרן. מציצני.

  • בועז  On 18 ביולי 2009 at 19:24

    1
    אני מסכים עם אריאלה ר' – אבל לגמרי

    2
    גם לי יש בת בגיל 13. ולא, אני לא אוהב את הרעיון שהיא, ועוד ברנש, ליד הפחים. בשביל מה יש לה חדר פרטי? שתעשה מה שהיא רוצה

    3
    המתכון לבראוניז לא במקום. לא. הוא דורש פוסט נפרד. זה הדבר המיותר היחיד בפוסט הזה.

    4
    ובגדול – אם יורשה לי – תחושתי היא שהחברה הישראלית באופן כללי היא גסה ובלתי מעודנת. אין להתפלא לכן, שדברים שהצנעה יפה להם אינם נעשים כאן בפרטיות ובאינטימיות, אלא בפרהסיה. בפומבי.

    5
    וגם רזי בן עזר צודק. אי אפשר לשלול, לפי המתואר, את העובדה שלנערה היה יצר, דחף, תשוקה, תאווה – תקראו לזה איך שתרצו – לכבוש את הנער. שניהם נערים. שניהם בני 16. רק הריח. הריח. מונדייה…למה ליד הפחים?!

  • ג'וליאנה  On 18 ביולי 2009 at 19:34

    איציק, עד כמה שהבנתי רוני הייתה בביתה ובגינה שלה וכל הקולות פלשו אליה הביתה. מי שעושה דברים ברשות הרבים למעשה מוותר על זכותו לפרטיות.
    עיתונאי שנמצא במקרה במקום בו קורה אירוע כלשהו בהחלט מתעד אותו.
    רוני לא צילמה את הנערה ולא פלשה לרשות הפרט.
    כל התיעוד שלה התבסס על ישיבה בחצר ביתה וטיול בפארק ציבורי.יכול להיותש עצם הנוכחות שלה בפארק אולי מיתנה את האירועים שם.

  • תמי  On 18 ביולי 2009 at 19:49

    אם נתייחס לסעיף 4 בשלך, אז השאלה אם במקרה זה טוויטר הוא לא מגבר – מעביר בשידור חי את אותם דברים שאתה מסכים שהצנעה יפה להם

  • תמי  On 18 ביולי 2009 at 20:40

    אני לא בטוחה שאני מבינה לאשורו את המשפט "שתעשה מה שהיא רוצה" בטח כשהוא מתייחס לגיל 13
    נגיד שהיא תצטלם במצלמת רשת ותשדר את זה בתפוז – איך זה נשמע לך ?

  • איציק  On 18 ביולי 2009 at 21:05

    אבל בתפוז יש פוליס שהיה עוצר את זה

    למסכנה ששיחקה ל"מצלמה" של הטוויטר לא היה מזל טוב. היא נפלה על פוליס שרצה לספר לחבר'ה.

  • רחביה ברמן  On 18 ביולי 2009 at 21:28

    ולא כתובת, בחיאת. די.

  • אמפטי  On 18 ביולי 2009 at 21:44

    אימפטם את המוצצת
    אימפטם את הנמצצ
    אימפטם את אבא שלו
    אימפטם את המגיבים

    אני אאמפט קצת את רוני ג.

    אולי רוני רצתה לזכות בתהילת הריאליטי החי ועתה, משחטפה תצוגת כל שברי המראה בפניה היא לא יודעת את נפשה, למחוק או לא למחוק.

    אולי רוני המציאה סיפור כדי להתנסות בתגובות קוראים ועכשיו היא לא יודעת אם להודות או לא להודות שזו המצאה שלא היתה.

    כך או כך, זה לא כל כך נוח.

    הצעה לרוני:

    כתבי תגובה ובה שאלה למגיבים אם הם מציעים לך למחוק את הפוסט:

    א: תכפילי את כמות התגובות שכולם חולמים שיהייה להם.

    ב: הרוב יציע לא למחוק ואת תרגישי נוח.

  • יהודית כהן  On 18 ביולי 2009 at 22:56

    אין ספק שהדור החדש פתוח יותר ןפחות עמוס בתבניות מאיתנו.

    וברור שבתור הורים לילדים קשה לנו לחשוב שאולי ילדנו נוהגים או ינהגו כך.

    הפחד והקושי לשחרר מוסכמות, תבניות מחשבה, אמונות, ודעות גורר אותנו לתגובתיות בפוסט זה.

    אני הייתי מסירה את הפוסט .

    אין זה מעניינו של אף אחד לדון בחייו של אחר מעל גבי האתר, מבלי שהוא נתן רשותו לכך.

    נדמה לי שזה כדור שלג שתפס כיוונים לא רצויים.

  • מריה מנצרת  On 19 ביולי 2009 at 00:00

    להנות נורא מלמצוץ ואפילו לגמור מ / עם זה? לגמרי לגמרי. אחד הדברים האהובים עלי בתבל והדבר הראשון שבא לי לעשות כשאני שוכבת עם מישהו, בדרך כלל.
    חיפצון עצמי לא קשור בעיניי לשאלה מה עושים אלא איך. אשה יכולה לתת שינשקו אותה מהסיבות הלא נכונות, או שתיכפה עליה נשיקה, וזה ירגיש כאונס, ולחלופין – יכולה להזדיין שעות ברצף, לעשות אוראלי, אנאלי ועוד כל מיני, ולהנות ולהרגיש מלכת העולם. זה לא העניין של איזה אקט.

    שני ילדים מוצפי הורמונים בני 16 שעושים את זה? אין כאן בעיה, כי המקרה נשמע לגמרי בהסכמה, מתוך רצון הדדי, למרות החינוך הדוחה שמוענק לנער בבית. נכון שלא תמיד זה נגמר טוב ובלי שברון לב בגיל הזה, אבל ככה זה תמיד במערכות יחסים, לא? בכל מקרה זה לא עניין לרשויות, ולא להורים – אלא אם כן רוצים לצלק את ההורה והילד לכל החיים…

    אבל אבל אבל באמת שזה טעם רע לדווח על זה ככה בטוויטר, במשפטים המובאים כאן. לאו דווקא שאלה של מדיום אלא כל הטון המשועשע מכמה דברים די מזעזעים (הפומביות של כל העניין, הדיבורים של האבא והמונולוג שלו על ה"נקייה" וה"זונה", צקצוקי השכנים), ובעיקר – היחס הדי מחפצן כלפי הילדה שמתבטא בדימוי שנבחר לה (חתולה, חתולונת, ושאר מילים מאותו שורש). בעיה.

  • רחביה ברמן  On 19 ביולי 2009 at 01:16

    כנראה שלא תזכי לדגום אותו, למה את לא נשמעת הטיפוס שלי.

    ולשאלתך – אני מנסה להיכנס לרוני לתחתונים ולארגן אורגיה עם השכנה המיאו שלה, מה לא ברור?

  • עידית  On 19 ביולי 2009 at 01:58

    (או:רוני רוני רוני….)
    אני חשבתי במהלך השבת, חשבתי איך זה הולך עכשיו
    כל הצעקות האלה ואת עם מחשב סגור…
    וכל כך למה.
    משהו הלא קרה שם, הקולות הרמים הגיעו לאוזנייך, את הלא לא כרית אותן כדי להקשיב.
    גם המראות
    כן גם המראות…

    ובועז כהן,
    מס 3 בתגובה שלך, מיותר לגמרי
    המתכון לבראוניז זהה בחשיבותו לדיווח הטוויטרי שבא מעליו
    במיוחד ההדגשה בסוף בסוגריים
    "אנחנו אוכלים את זה קר, ישר מהתבנית. זה נעלם במהירות"
    תקרא שוב את המשפט הזה-
    כל האהבה שיש לאמא לתת מסתתר בתוכו
    ולכן
    המתכון כל כך חשוב בפוסט הזה.

  • תא  On 19 ביולי 2009 at 06:09

    על העובדה שרחביה הגן פה על טיעוניו בעיקשות ובלהט (אגב, איך את הגנת על טיעונייך שלך בדיוק? באדישות ובכלאחר יד) עטת וזרקת רמיזה שמשהו לא-לעניין עומד מאחוריו (וכי יש סיבה לתהות בכלל מה עומד מאחורי טיעוניו של אדם אם חושבים שהכל בסדר?)
    למה בחרת במקרה הזה דווקא לא לומר דברים במפורש, למרות מה שעולה לדברייך מתגובות אחרות שלך כאן? לך הפתרונים.

    וכן, מכל מה שאמרת בחרתי להתייחס לזה. לאספקטים אחרים מגיבים אחרים כבר התייחסו פה יפה מאוד במקומי. שאחזור על דבריהם? אין בעיה, מוכנה תמיד.

  • מירי  On 19 ביולי 2009 at 07:32

    אה, רחביה

    גם אם נניח לא הייתי נשואה –
    על מנת שאסכים להעיף בדל מבט לכיוון שלך היית צריך קודם לעבור ניתוח לשינוי מין ולהפוך לגבר של ממש

    כבר הסברתי אי שם-שם, שכיוונתי לאתיקה של מקצוע העיתונאות ולקו פרשת המים שבין עיתונאות לבין מציצנות למשל, ושעיתונאות קלושה הולכת טוב עם שפה מתלהמת. ודאי שלא כיוונתי ללהט החרב המתהפכת האישית שלך, שלא מעניינת אותי כהוא זה. ודאי שלא רמזתי שאתה מנסה להיכנס לרוני לתחתונים, זה טיעון ירוד, לא אינטליגנטי ובעיקר מטופש, המעיד על מוחם החד-מימדי של מי שפירשו פרשנות כזו.

    עד כאן שידורינו, כבר אמרתי את כל מה שהיה לי לומר. כל טוב

  • קארין  On 19 ביולי 2009 at 09:29

    אחרי שהקולות פלשו לזון של רוני, רוני יצאה בעקבותיהם עד הגן הציבורי.
    !!!!

  • ג'וליאנה  On 19 ביולי 2009 at 10:26

    הגן הציבורי הוא בהגדרה ציבורי. נכון שרוני לא הלכה בתמימות לשם לטייל עם הכלב אבל עדיין לא הייתה שם שום פלישה לשטח פרטי.
    ושוב, יכול להיות שהנוכחות שלה שם יכולה למתן סיטואציות אפשריות כמו אורגיה שמתפתחת לאונס.
    אז אולי זה לטובה.

  • רחביה ברמן  On 19 ביולי 2009 at 12:29

    החברה'לך הצעירים ייתקלו בפוסט הזה, יסמיקו קצת ובפעם הבא שיתכוף עליהם יצרם, בכל זאת ירסנו אותו די זמן כדי להגיע למרחב מוגן…

    מירי – טושה. את רוצה גבר-גבר, אני רוצה וגינה בלי קורי עכביש ועובש מטפטף, ושנינו תמימי דעים שלא נמצא את מבוקשנו זה אצל זו. רק בעלך מסכן, כנראה עשה משהו ממש רע בגלגול הקודם. תנחומיי לו.

    מי שחושב שכל בליגוג הוא בהכרח "עיתונות" הוא לודיט נבער, ומי שלא טורח לקרוא את הפרטים הנוספים לא יודע שרוני חדלה מעיתונות (ברכותיי על הניצחון נגד החידק ההרסני, הדן את המוכים בו לחיי עוני…) אי שם בתחילת העשור.

  • מירי  On 19 ביולי 2009 at 12:44

    אה, רחביה.
    ממש דרכתי לך הפעם על היבלת, מה, עד כדי כך שגררת גם את בעלי לתוך הפה שלך?

    לא נורא, אני בטוחה שתתגבר עליי מהר מאד, אין לי ספק שטורים ארוכים של נשים מדהימות משחרות לפתחך, ממתינות שתזרוק להן בדל תשומת לב, וכולי תקווה שהן מצליחות בלי יותר מדי מאמץ גם לאיית את שמך כמו שצריך, אם צריך. איך אתה מרגיש כשאתה מוציא דבר ניבול מתוך הפה שלך? התחושה ממש משחררת? אתה מרגיש גבוה בשניים שלושה סנטימטרים? שורק לעצמך שיר עליז?
    ספר לי. אלא אם כן מדובר בתסמונת טורט, שכמובן חלים עליה כל כללי החסיון הרפואי.
    במקרה זה אין לי אלא לאחל לך בכנות החלמה מהירה

  • כּ  On 19 ביולי 2009 at 13:47

    מעולם לא פגשתי אישה שגמרה מנשיקה. האם זה אומר שכל אישה שמתנשקת בלי להזדיין תכף ומיד אחרי הנשיקה עושה את זה בכפייה? מאיפה הרעיון שרק אקט שמוביל לגמירה יכול להיות אקט שנעשה מרצון?

  • צפריר  On 20 ביולי 2009 at 13:06

    אלוהים, שמישהו ישים בבקשה שלט בעמוד הכניסה של רשימות שאין כניסה לאתר של רוני לאנשים עם מקל בתחת.

    כמה אמרת עולה קוטג' אצלך בשכונה?

  • סרנה  On 27 ביולי 2009 at 21:04

    מזכיר לי קטע מחיים אלימים של פאוזוליני
    מתורגם עי רפפורט או אלטרס
    שכחתי

  • רוני  On 28 ביולי 2009 at 08:56

    ואני אחפש את הספר.
    (ותודה לנועה על הקישור)

  • איילת  On 10 בספטמבר 2009 at 12:04

    חודש וחצי עבר מאז ומלחמת עולמות שלמה התרחשה כאן. תענוג לקרוא את התגובות, כמה יצרים ותת-יצרים ומסדרונות חשוכים יותר ופחות מוציא פוסט כזה. זה תמיד סקס שמוציא מאנשים כ"כ הרבה עונג, או זעם.

  • אלון  On 16 בספטמבר 2014 at 02:03

    כתיבה גאונות
    כותבת מעולה
    הסיפור שלך לא מפתיע במיוחד ואני חושב שכל מי שמצפה מהנערים שלנו פה באיזור ליהיות ״ילדים טובים״ ושהם לא שותים או עושים שטויות, מעשנים נרגילה, או פעילים מינית הוא תמים, אחד שמנסה להאמין לשקרים שלו, מנסה לייפות את המצב לא להתמודד מול האמת ובעיקר הורה לא אחראי.
    כהורים עדיף שתהיו פתוחים עם ילדיכם ותדעו מתי הוא הולך לשתות או אם הוא צריך כסף לקונדומים מאשר לאסור עליו להיות עם בחורות/בחורים לשתות ועוד
    כאשר תדעו על הדברים שהוא עושה
    תוכלו לעזור לו אם יצטרך טיפ, מישהו לדבר איתו או עזרה אחרת.
    הפתיחות מתחילה בלשאול אותו/תה איל היה בבית ספר ולהתעקש על תשובה שהיא יותר מ ״טוב או אחלה״ היא לשאול אם יש בנות/בנים שמעניינים אותו בבית ספר ולהגיד לו/לה שהוא צריך להתבייש לענות לכם ושאתם פתוחים איתו ולא תבוכו ותסתדרו עם כל תשובה שהיא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: