הקול החם הזה

רזי. הֵי, הֵי רזי.
איזה קול חם ועמוק יש לך.
וכמה אמת אמרת,
וכמה היא פשוטה.

לפני כמה שבועות שמעתי לראשונה את הדיסק החדש של רזי בן-עזר.
מאז אני תוהה. האם מותר עדיין לעשות מוזיקה ככה?
"רגע, מה החוקים?" שואל רזי באחד השירים, ועונה: "אף אחד לא מסביר לך."
אם לא מסבירים אז מותר. מותר עדיין הכל. רק צריך להעז.
 

אני אוהבת הכל בדיסק הזה. את הצילום היפהפה על העטיפה. את השם: ענווהאהבהחמלהחוצפה. ככה, בלי רווחים. כל המילים האלה, כל אחת מהן, נפלאות. ענווה. אהבה. חמלה. חוצפה. הן מתגודדות זו אל זו, מחפשות נחמה זו בזו. דוקרות, קופצות, בודקות פינות.

והכי אני אוהבת את המוזיקה. המקורית והמחודשת, המושרת והמדוברת.
יש לרזי כמה שירי שיח. הוא מדבר את המילים שלו. מדבר היישר אל עצמו, ואלי.

"ואז אני אומר לעצמי, מה שמצאת, זה בדיוק מה שהתכוונת למצוא, לא?
מה שרצית, זה בדיוק מה שיש לך, לא?
תסתכל. זה מה שבחרת."

וברקע מתחילה להתפרע גיטרה חשמלית. היא בטוחה בעצמה פי אלף. מציירת סימני קריאה. גם היא שרה. אולי לועגת? לא?
רזי מדבר עדיין. הוא אומר:

"זה מה שבחרת. בטוח. חייב להיות. לא?"

תמיד ה"לא?" הזה בקצה. מחכה שם, סימן שאלה תמידי. זה ה"לא?" של הטלת הספק, של הבלבול, של הרצון להגיד כן, כן, כן. זה מה שבחרתי.
אבל בכל זאת הוא מגיע. הלא. וסימן השאלה. לא?
 
הדיסק הזה לא מציית לשום כללים. הוא מרשה לעצמו להביט בספק. אתה חייב להיות מעל גיל מסוים כדי להבין שהספק חשוב. שלפעמים הספק הוא חזות הכל.
הוא גם לא יוצא בחברת תקליטים. האמן לא כל כך צעיר, כנראה שלא כל כך זוהר. הוא גבר בשל וחכם, אבא לילדים. והוא לא כאן, הוא שם, בפלורידה, מקליט דאנס מיוזיק באולפן. ואולפני הקלטות, יש לדעת, הם מקום זוהר רק בסיפורים.
איך אפשר לבנות אותו, לשווק אותו, לארוז אותו, למכור אותו.

נדמה לי שהוא ממילא לא עומד למכירה. הוא אפילו לא יודע איך להימכר. ככה הוא אומר:

"אתה עומד מבולבל, מסתכל על שרוכי הנעליים שלך. שמוט כתפיים. חסר אונים. מבטך משוטט. מסרב להאמין. הנה, שם, חוט המטרה, קרוע מזמן."

אבל המוזיקה הזו, מגיע לה לעשות את הדרך אלינו – מאחורי גבה של התעשייה, לחלחל אל אלה מבינינו שמוכנים להקשיב לנסיונות המעודנים האלה, לרוק הבשל והחכם. למרות האולפן המבריק והמיומנות הטכנית שלא תיאמן, רזי מפיק מעצמו ומהמוזיקה שלו צליל חם ורך. אלקטרו רך. רוק רך. גבר רך. 

רזי שר ג'ורג' האריסון, דני ליטאני, פול סיימון, רולינג סטונס, רנדי ניומן, לאונרד כהן, ג'ון פריין, בארטוק, שומאן. הוא שר שירים שכתב הוא וכתבה תימורה לסינגר השכנה וכתבו אחרים. המון שירים. מותר יותר מעשרה בדיסק. מותר הכל, מה שרוצים. הכללים בוטלו.
הוא שר ומדבר. באנגלית, בעברית, בדממה. הוא מושיט יד אל חשיכת הרשת. יד עדינה ורכה מאין כמוה. הוא תוהה אם יש שם מישהו. מישהו מקשיב, לא?

אני מקשיבה, רזי. כל הזמן.

כדאי לכם להושיט יד ולגעת בקצות אצבעותיו. כמה עדנה ונחמה תמצאו שם.
ענווה.
אהבה.
חמלה.
חוצפה. 

תודה רזי. איזה יופי של מוזיקה.
 
כאן אפשר לקנות את הדיסק הנפלא הזה, כולה עשרים שקל. שווה הרבה יותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית  On 23 ביוני 2009 at 07:31

    על הצירוף הזה של המילים
    ענווהאהבהחמלהחוצפה
    זה לב הענין
    וגם, המילים שמצאת לכתוב על הדיסק, הן המון

  • שרון רז  On 23 ביוני 2009 at 08:54

    כן, יפה כתבת, וגם אני האזנתי לזה, זה טוב, מיוחד
    העטיפה אגב קצת מזכירה לי את סווייד השני
    כתבת כאן מחווה יפה והולמת

  • טלי  On 23 ביוני 2009 at 15:56

    לא עכשיו אבל רושמת ומתייקת בזכרון ומבטיחה להגיע לזה – עם המלצה חמה וכנה כזאת, אסור להתעלם. תודה! (-:

  • יעל אוסטרליה  On 4 ביולי 2009 at 20:32

    אני שמעתי הכל
    אבל אני הכי אהבתי את הקאבר לשיר
    ANGEL FROM MONTGOMERY

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: