אישה (חבויה) נושאת פריה

אישה נהיית עץ, תערוכה של דניאלה ושי אזולאי בגלריה עינגע

מתוך קטלוג התערוכה "האישה נהיית עץ" (שם שירה של יונה וולך) של דניאלה ושי אזולאי: "דניאלה… נטועה בביתה, יוצרת בלילות סטודיו שתחמה ליד ביתם במבשרת ציון. שי מצייר בסטודיו שלו בירושלים."
מובן שזו חלוקה קלאסית, כמעט טבעית. שי אזולאי הוא אמן מוכר. אשתו כנראה פחות.
גלריה עינגע מציגה את שניהם בתערוכה זוגית.

הטקסט המלווה את התערוכה חסכוני וענייני, ציטוט יפה של גרוסמן על זוגיות, ציטוט של וולך. מכאן יש רק את המבט חסר הנסיון שלי.

הסתובבתי בקומה התחתונה של הגלריה בין הציורים של שי, מחפשת משהו להתאהב בו. זוג ציורים בצבעים דומים משכו את תשומת לבי, כששאלתי נאמר לי שאחד מהם צויר על ידי שי, הבעל, והשני על ידי דניאלה. בקומה השנייה של הגלריה נפרש העולם המיוחד שלה: מציור ענק בצבעים עליזים ("הטבעת") דרך פסלים מיניאטוריים כמעט, ועד דימוי פשוט להפליא של עלה על דיקט, ובאופן כלשהו הלב נמשך אל העלה הזה ונכבש בו.

הפסלים מרתקים, פיסות עולם קטנות שכל אחת מהן מספרת סיפור: אשה ישובה בתוך צדף ("פנינה"), חמור קטן בין שברי צלחת חרס ("החמור של שי"), אשה מטפסת במדרגות לעבר משהו ("עליה"), בית וספירלה מתנודדים על חוטים דקיקים, "אבן בנעל" המשעשע, פסל עץ קטן שעל שמו קרויה התערוכה, וגם אשה העומדת מול ורד, הנה. 

 

© דניאלה אזולאי

אני לא כותבת על תערוכות בדרך כלל משום שאין לי מספיק הבנה באמנות כדי לומר משהו עמוק או משמעותי על העבודות. הפעם בחרתי לכתוב בכל זאת, כי סיפורים אני אוהבת. דניאלה אזולאי הצליחה לרגש אותי בפשטות ובעדינות שלה, והיא מספרת סיפורים נפלאים.

כאן ניתן לראות את העבודות המוצגות בתערוכה. (לא פשוט לגלות איפה ללחוץ, חפשו את הריבוע הירוק המרחף).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 3 ביוני 2009 at 12:38

    הייתי חייבת להכניס את התגובה הפשטנית הזו יען כי אין לי כרגע זמן להרחיב, אבל כשאחזור, אחזור גם לכאן לכמה הגיגים שעלו לי.
    תודה.

  • טלי  On 3 ביוני 2009 at 16:43

    וגם אני, כמוך, מתחברת לכל דבר דרך סיפורים…

    יש בזה משהו ששובה את ליבי. תודה!

  • טלי  On 3 ביוני 2009 at 16:48

    גיליתי שאני אוהבת הרבה יותר את היצירות שלה- בעיקר אבן בנעל, החמור של שי, בית וספירלה וגם את ציור הטבעת. וגם ציור אחד שלו אהבתי, עם העורב שמלבינים.

  • רוני  On 3 ביוני 2009 at 18:54

    הטעם שלנו מאוד דומה. שני הציורים שתלויים יחד הם העורב שלו עם גיבור העל שלה, והם מקסימים יחד.

    אסתי – תחזרי, תחזרי. אני אשמח לשמוע.

  • אסתי  On 3 ביוני 2009 at 21:13

    וקודם כל אני רוצה להגיד שגם אני לא מבינה שום דבר באמנות.
    אני מכירה קצת (אולי קצת הרבה) אבל להבין?
    אני לא חושבת ש"צריך" להבין אמנות. אני חושבת ש"צריך" להרגיש ולאהוב, וכשזה אמת אז זה נוגע וכשזה לא שום, ניתוחים אקדמים במילים אקדמיות לא ישנו את תחושת הזיוף.

    בקיצור

    ולדעתי שי אזולאי הוא אולי המפורסם, אבל דניאלה היא המוכשרת והמעניינת והמקורית מבין השניים.
    יש לה כמה דברים מעניינים ממש. גם האסתטיקה שלה מעניינת. (חוץ מהציור של הזוג, שהוא ממש גרוע לדעתי)
    והאשה והעץ – ממש מקסים.

  • רוני  On 3 ביוני 2009 at 21:26

    אני די בטוחה שאת מתכוונת לציור של שי אזולאי דווקא.

    התלבטתי כמה ואיך לכתוב על שי אזולאי. בסוף החלטתי שזה שלא מצאתי לעצמי חיבור שם לא אומר שזה לא טוב, ויש לו גם רגעים מעניינים משלו. (השומר מקסים)

    אני בחרתי לראות את מה שכן עובד לי.
    נראה לי מאוד מצער לקבל מחמאות כשבמקביל בן זוגך חוטף ביקורת.

  • אסתי  On 3 ביוני 2009 at 22:27

    לא אמרתי שהוא לא טוב.
    אמרתי שמבין השניים היא המעניינת והמקורית ובעלת האמירה.
    וכל זאת בגלל שציינת שהוא המפורסם מביניהם.
    אז נכון בעצם העובדה שדיברתי עליה זה מדגיש את זה שלא דיברתי עליו…
    טוב, מה לעשות. העולם לא פייר. מעולם לא היה. וגם האמנות לא פיירית. יש כאלו שמוכשרים וכאלו שלא. המעניין הוא שהמוכשרים מתוכנו מתגאים בכשרונם כאילו הם אחראים עליו וכאילו הם המציאו אותו ושוכחים שזו מתנה מאלוהים או מתורשה או לא חשוב מה, אבל בכל מקרה לא שייך אליהם ולא בא ולא מתקיים בזכותם שלהם עצמם.

  • רוני  On 3 ביוני 2009 at 22:29

    אלוהים מסתתר בין השורות של התגובה שלך, ומתפעם.
    גם אני.

  • יולי  On 3 ביוני 2009 at 23:02

    תודה רוני על הפניית תשומת הלב
    לאמנות
    במיוחד בימים אלה.

  • עידית  On 4 ביוני 2009 at 10:23

    אני קצרת סבלנות, מודה
    אני לוחצת, זה מדבר אלי, מעולה לא מדבר אלי אני כבר בדבר הבא (באג של סוג-של-אמנית)
    אז ככה
    שלחת אותי לראות תערוכה, שזה יפה מאוד כי נדלקתי.
    הדבר השני שרציתי להגיד לך תקרבי את האוזן כי אני לא רוצה שישמעו את זה, בענין ההבנה באומנות…
    בעייתי מה.
    קלדר, אלכסנדר (שנקרא בפי האנשים הקרובים לו סנדי)
    בקיצור, אני מושפעת אוהבת, מסוגלת להביט ביצירותיו שעות
    חלש על פני תקופה חשובה כל כך (סוף המאה ה-19 ו3/4 של המאה ה-20)
    ואם אני אתבקש לספר עליו אז, אני לא מבינה כלום באומנות, כמו כמה מהמגיבים מעלי, וזה קול לאללה
    אבל אני נותנת הרבה מאוד כדי להיכנס לסטודיו שלו אי שם בארצות הברית, עם טבלה של שוקולד מהזן הטוב ושתי כוסות קפה ארוזות בקרטון להביט בו עובד, ואם זאת לא הבנה באומנות, אז באמת גם אצלך זה לא, אבל כמו שאת מתארת את זה….אז מי כן מבין באומנות???
    (ואני אלך לשם, אני אלך לראות את זה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: