חובשת


אני זוכרת ממש מצוין
כאילו חלמתי את זה, והרגע התעוררתי
ואני מספרת לבעלי במיטה.

ישבתי באוטובוס, לבושה במדים
זה היה לפני שנים רבות כל כך
מסביבי מוטלים חיילים
גם הם ישנים. ואז האוטובוס עצר.
החליק לצד הדרך לאט
התעוררתי רק כשמישהו צעק
חובשת! חובשת! תאונה!

היתר כמו סרט: תופסת את תיק החובש
בו לא עשיתי שימוש מעולם, ורצה, רצה
בשוחה ליד הכביש מוטלים אנשים
בחינת מצב. החייאות.
נדמה לי שנהג המסחרית חטף התקף לב
מעוצמת המכה ההגה הוטבע בחזהו, עיגול סגול עצום שנפרש גם
על כרס גדולה, לבנה, מגונה.
וזהו.
את הפצועים האחרים איני זוכרת
רק את דמות הנערה הדקיקה
עושה דבר מה ברצינות
ואז עולה לאוטובוס וצופה בחובשים האמיתיים, אלה של מד"א,
שלקחו את כולם.
אחד מהם אמר איזו מילה טובה. משהו נחמד. אני לא זוכרת.
ואז להניח את הראש על משענת האוטובוס, ולחשוב בפליאה
כל זה, למרות שהייתי גרועה כל כך בקורס חובשות!
אחר כך שוב לא טיפלתי בשום אדם, מעולם.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמיר  On 4 במאי 2009 at 09:14

    האם היותה של הכרס מגונה היא מחשבה בזמן אמת, או תובנה שבדיעבד ?

  • פ.  On 5 במאי 2009 at 19:33

    אני חובש במד"א, למה הייתה הכוונה בדיוק?

  • רוני  On 6 במאי 2009 at 08:10

    עמיר, מעניין שתפסתי אותי. לגמרי בדיעבד.
    פ', הכוונה בדיוק למה שנאמר, החובשים האמיתיים, להבדיל מהחובשת המבוהלת הזו, שלא טיפלה באנשים לפני או אחרי הסיפור הזה. הם היו מקסימים.

  • טלי  On 6 במאי 2009 at 20:17

    טכנאית רנטגן של הנפש, של ארועים, של מחשבות. (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: