על גינה אהובה: פינת המוזות

להתחיל את הבוקר אל מול יופי, איזה יופי

בפינה קטנה הן מסתופפות, סמוכות אל חלון חדר השינה שלי, יפהפיות. המוזות.

שיח הוורדים יצרני ועיקש. שמונה פרחים אדומים לוהטים לאחר כל גיזום. בלי יוצא מן הכלל. לפני שבועיים נבל אחד הוורדים, ולפני ימים אחדים נפרש מעליו ניצן חדש.

 

 

הוא קוצני, אכזרי, לא מתורבת. כמו פעם.

 

 

ותחתיו ים נרות הלילה, עדינים כנוצה. עם ערב הם מתכווצים ונזקפים ומכוונים עצמם אל הלבנה האהובה שלהם. בבוקר הם נפרשים, מחייכים אל הוורדים הצופים ממעל:

 

 

כשנאבקתי בכתיבה, פצע את עיני יפי הוורדים מדי בוקר. כעסתי על הבטחון והפשטות הזו, היצרנות העקשנית של השיח. ועברה קנאתי שותקת:

 

ורד אדום

הוורד האדום שמול החלון שלי צוחק
שוב לא קמת הבוקר
שוב לא כתבת

מלחשת לו בארס
ראה
עלי הכותרת שלך משחירים כבר בקצוות
עוד רגע
תמות.

(כאן, 7.12.2003)

 

חמש שנים אחרי כתבה להם בתי בת השבע שיר אהבה, פשוט וענוג כמוה:

 

השקיעה \ אוֹריה אנה גלבפיש

שעת השקיעה הגיעה
השמיים צבעוניים
כה יפה בגננו הקט
נרות הלילה פורחים
הוורדים נסגרים
ושקט
חוץ משירת הציפורים
לאפרוחים.

(כאן, 9.12.2008)

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ג'וליאנה  On 23 באפריל 2009 at 11:23

    עשית לי חשק לבקר בגינת החמד שלך!
    והכישרון כנראה עובר בגנים.

  • מיכל  On 23 באפריל 2009 at 15:40

    קראתי גם בבוקר. גם הצילומים נהדרים (ועל המילים שלך את יודעת מה אני חושבת. אני מבינה שהעניין גנטי 🙂

  • טלי  On 23 באפריל 2009 at 16:40

    וכמי שמטפלת בפרחים ומתקשרת איתם המון לאחרונה, אני מזדהה עוד יותר.

    נורא נכון העניין הזה עם הפריחה והניצנים החדשים כל פעם. הם יודעים את העבודה שלהם, אין ספק.

    וכל הכבוד גם למשוררת הצעירה!

  • שועי  On 23 באפריל 2009 at 20:38

    בהתייחס לפוסט האחרון על הערבה
    אבל מלבד זאת תמהני האם אנו סוג של צמחים המצמיחים במקום פרחים ועלעלי כותרת טקסטים ושירים?
    וגם אני מצטרף בהלל לשיר של אוריה אנה
    שתי שורותיו הראשונות הם האייקו ממש (17 הברות) ויש בו אם מתבוננים היטב
    גם הרבה אהבה של בת לאמהּ

  • ח ל י  On 23 באפריל 2009 at 21:59

    אוריה אנה…?

    איזה שם מצויין. לא ידעתי על ה-אנה 🙂

    טוב, אני יודעת שליבך מתרחב ממילים טובות על המילים שלה אפילו יותר ממחמאות על שלך, הפעם יקירתי בצדק. זה באמת מקסים ורגיש ומתבונן, שלא נדבר אם זוכרים את גילה…

    הם מודעים לבלוג שלהם..? שותפים פעילים…?

    🙂

  • רוני  On 24 באפריל 2009 at 00:29

    הן אכן שימחו אותי יותר מכל מחמאה שאני עצמי מקבלת.
    וחלי – הם מנהלים את הבלוג שלהם בעצמם, אני בתפקיד תמיכה טכנית, ורק כשאני מקבלת הוראות.

  • רפי  On 14 במאי 2009 at 15:13

    ילדה מוכשרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: