מה היינו עושים בלי האנטישמיות (ותודה מיוחדת לאחמדינג'אד)

הנשיא נאם, ואז ראש הממשלה נאם, וכל אותה העת שמעתי את התנשפויות ההקלה של כותבי הנאומים.
תודה לאל על אחמדינג'אד. כמה אפשר להגיד משפטים כמו 'הנאציזם הובס, אבל האנטישמיות עדיין נושמת. הגזים התנדפו, הרעלים נותרו' בלי איזה עוגן אקטואלי שיצדיק את כל זה.
יו"ר הכנסת ניצח על מקהלת הרשף. "שובו של היטלר", לא פחות.

מדי שנה ביום השואה אנחנו מעלים על נס את האנטישמיות, והשנה קיבלנו סטייק עסיסי במיוחד בדמות הגמד המגחך מטהרן.
אני לא מכחישה את קיומה של האנטישמיות. למעשה, אין לי מושג מיד ראשונה על היקפה האמיתי, ובכל זאת. נדמה שאנחנו יכולים להגדיר את עצמנו רק מול משהו אחר. אנחנו – ישראלים, יהודים – לא מצליחים להיות ישות בפני עצמה, שקיומה נתון. לא בעד משהו, לא נגד. פשוט נתון.
בעינינו – כקולקטיב – פשוט להיות זה סתמי, חסר פואנטה. לא. אנחנו צריכים להציב את עצמנו כנגד משהו כל הזמן, להמשיך את המאבק כל הזמן. האנטישמיות בעולם, המאבק עם הפלסטינים בישראל. סיום המאבק משמעו מוות.

(אל תשלחו אותי לוולבק. כבר תרמתי במשרד)

כאילו שצריך ריגושים כל הזמן, ויום השואה כבר לא כל כך מרגש, אה? הנה, רובם מתו ממילא בסוף.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 21 באפריל 2009 at 15:31

    הגדרת בצורה הפשוטה והמדוייקת ביותר מה אני מרגישה למשמע הנאומים והקשקשת שממלאת את החדשות (שמפריעות לי בין רצועת השירים העבריים שאולי הם כבר הסמל האחרון ליום השואה במקום הזה)

  • אזרח.  On 21 באפריל 2009 at 15:50

    *

  • בועז  On 21 באפריל 2009 at 15:53

    בלוג טיפוסי לאנשים שסובלים מדיסוננס קוגניטיבי. לעג לדמותו החיצונית של אחמניגאד בדומה ללעג שלעגו תאומייך האידיאולוגים לפני 70 שנה להיטלר. היתממות פטתית "אני לא מכחישה את קיומה של האנטישמיות. למעשה, אין לי מושג מיד ראשונה על היקפה האמיתי" וכי על מה יש לך מושג מיד ראשונה על השואה?
    מפחיד אותך להיאבק אז את מציירת לעצמך עולם ורוד דמיוני לחלוטין, אנחנו נמשיך להאבק נגד הקמים עלינו כי לא איבדנו את יצר הקיום שלנו ואת ההשראה נקבל ממיליוני אחיותינו ואחינו שבתנאים קשים פי מיליון נאבקו על הישרדותם כבני אדם וכיהודים. לסיום אני מציע לך לקרוא את הפוסט: "שם במערכה נפשי אפח, שם יגר דמי מלבי הגווע" – יהודה זוהר, באתר זה, אולי תקבלי השראה במקום לפרסם טרוניות בנאליות

  • עמיחי  On 21 באפריל 2009 at 16:15

    רוני, דברייך מעציבים. האמנם "אנחנו – ישראלים, יהודים – לא מצליחים להיות ישות בפני עצמה", כדברייך? או שאת מפריזה או שאת מציגה זהות ריקה מתוכן. והרי אפשר למלא את הזהות הזו בתכני הרוח – ספרות, היסטוריה, תנ"ך ותלמוד וכו'. את אומרת "אנחנו", למי את מתכוונת?

  • אהרון תמוז  On 21 באפריל 2009 at 16:41

    החמאס רוצח אזרחים ומפוצץ אוטובוסים – נכון
    סמי שיטרית לועג לאינטלגנציה של המזרחים ומכבס את פשעי הערבים -אמת

    אבל הבעיה שלנו היא לא ההתנהלות של החמאס או סמי שיטרית אלא התנהלות ממשלתנו ובה צריך להיאבק.

    לעקור למגר ולרסק את הפשע הנקרא קפיטליזם מארצנו

  • דרורית  On 21 באפריל 2009 at 16:45

    כתבת את המחשבות שלי במדויק. תודה רוני.
    (כיף לי לקרוא אותך אצלי לי, וגם פה.(
    🙂

  • מיכל  On 21 באפריל 2009 at 16:48

    אני בכלל לא מבינה את הקשר של אחמדינג'אד. באמת, זה לא אותו הדבר, והוא אינו קשור לשואה בכלל.

    יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
    הזיכרון. הזיכרון. הזכירון.

  • יונתן  On 21 באפריל 2009 at 16:56

    ובלי מאבקים,ארון הספרים היהודי מלא ובעצם מדובר בכמה ארונות שחלקם עתיקים וחלקם חדשים ורובם זנוחים ואז פלא שאנשים חושבים שהדרך היחידה שלנו להגדיר את עצמנו היא דרך השלילה?

    לא צריך את אחמניג'אד להגדיר את עצמנו והגדרנו עצמו בלעדיו ולפניו ונעשה זאת גם אחריו אבל גם לא נכון להמעיט מהסכנה שמהווה ולפתור אותה בלא כלום כאילו היתה סתם יציר דמיון קולקטיבי הוזה המחפש להתלות בסכנות.

  • חן  On 21 באפריל 2009 at 17:03

    רוני ,
    קל היה לך להגיב בציניות אבל לו היתה לך אלטרנטיבה (ואולי יש לך )אנא כתבי נאום ממלכתי ליום השואה מבלי להתיחס לסובב אותנו .
    הקלות הזו של לשים ללעג כמעט באופן אוטומטי כל מי שלא ממש חושב כמוך זו זכותך ,אבל זה לא ממש מחוכם .
    לזכור ולעולם לא לשכוח !!!

  • שועי  On 21 באפריל 2009 at 17:19

    אני חייב לומר כי במוקד האתוס הציוני מראשיתו עמדה חווית הרדיפה וציור הגלוּת כפוגרום אחד מתמשך ועקוב מדם, המתעלם מכמה הישגים תרבותיים וחברתיים ממשיים שהשיג העם היהודי בתפוצות השונות בימי גלותו מן הארץ, ונתלה בגניוס של אינדיבידואלים, משל לא היו חיים יהודיים חברתיים עשירים ופורחים מעולם בשנות הגלוּת
    הבעייה האמיתית, שאת עמדת עליה יפה כי שלילת הגלות וגילוי אנטישמיות הנם הגדרות על דרך השלילה, ואולי כישלון מסוים של הזהות הציונית הינה ההגדרה הסמויה שלה כמאבק מתמשך (כתפישת ההיסטוריה של קוסר וסורל) שהתעבר להיות מאבק חסר קצה, חסר יעד, חסר מוצא
    משום שתפישת היסוד המכוננת היא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, ולכן צריך להשהות את הכל, עד שתתוכנן ותתבצע המערכה הצבאית הבאה בהצלחה, ולקראת המערכות הבאות שבדרך

  • תרצה  On 21 באפריל 2009 at 18:01

    התעמולתית עובדת בכל מקום וגם אצלנו, תודה לאל שיש אנטישמיות וכן הלאה
    אבל עשית זאת בשילוב עם לעגנות מיותרת ופוגעת – כדי להיות פרובוקטיבית, אני מניחה – וזה מיותר לחלוטין.

  • דורון  On 21 באפריל 2009 at 18:19

    האיש חוזר על עצמו כמו תקליט שרוט.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 21 באפריל 2009 at 19:03

    מי זה?

  • חגית  On 21 באפריל 2009 at 19:05

    במסגרת חיפושי אחר טקסטים רלוונטיים להקראה ע"י בני נוער ביום השואה מצאתי את זה –
    http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%202964.pdf
    הצוואה הרוחנית של דוניה רוזן. אני חושבת שבסוף דבריה תמצאי (אולי) תשובה לשאלה שמרחפת בסב-טקסט שלך.

  • גל  On 21 באפריל 2009 at 19:21

    וואו… את כזאת מגניבה, כזאת קולית, כזאת על השפיץ, כאילו עם הקטע של אחמדינג'אד בסבבה שלך, כי השואה זה כזה 1939 כזה, איזה כיף פה היום (ותודה מיוחדת לך)

  • איל  On 21 באפריל 2009 at 20:10

    בזכות האנטישמיות אנחנו לא צריכים תירוצים לכך שאנחנו ממשיכים בגזענות שלנו, בדחיקת החלשים ובהעמקת הפערים החברתיים, ובחיסול פלשתינאים מתי שבא.
    גם לא צריכים להתחשבן עם ההוצאות הבזבזניות של הנבחרים, עם השחיתות, עם משכורות היתר.

    איזה מתנה נאה נתן לנו הגמד מטהראן ליום השואה.

    אכן, מלוא התודה והברכה.

  • רוני  On 21 באפריל 2009 at 20:26

    חסרה אני מילים. אבל מוכרחה אני לכתוב, מוכרחה, כי גם לאחר מותי רוצה אני לשוחח אתכם, אתכם בני האדם שנגאלתם כבר. רוצה אני שמלים אלו יקשרוני אליכם. רוצה אני לבקשכם שלא תשכחו את המתים. רוצה אני להתחנן לפניכם ולבקשכם בכל לשון של בקשה שתנקמו את נקמתנו, שתקחו נקם באותם הפושעים שידם האכזרית הוציאה אותנו מן החיים. רוצה אני שתקימו יד לנו – מצבה שתגיע עד השמים, ציון שיראה אותו העולם כולו – פסל לא משיש ולא מאבן – אלא ממעשים טובים. כי מאמינה אני באמונה שלמה, שרק מצבה כזאת עשויה להבטיח לכם ולילדכם עתיד טוב יותר, ואז לא ישוב אותו רשע שהשתלט על העולם והפך את החיים לגיהנום."

    ואם לא הובנתי, בי האשמה.
    לא סרקאזם של זלזול יש פה אלא של כאב ותסכול. יום הזכרון לשואה ולגבורה אינו יום של נאומים רבי הוד (עבורי, שום יום אינו יאה לנאומים רבי הוד) אלא של זכרון שקט וגעגוע, ושל תפילה זכה לאלה המתפללים.
    שימוש פוליטי כמו זה שנעשה בו היום מקומם ומצער.
    סבתי וסבי, ניצולי השואה, חיים בינינו חיים שתוקים. את כאבם ניסיתי לזעוק פה. את זכותם להיראות ולא להימחק לטובת חרושת היומיום. זו היתה יכולה לחכות עוד יום אחד.רק עוד יום.

  • שועי  On 21 באפריל 2009 at 21:00

    דווקא הבנתי היטב
    כציוני בן ציונים (ובהקשר לשואה, בן למשפחת פרטיזנים) מהווה עבורי יום השואה והגבורה יום התיחחדות עם זכרם של הנרצחים ויום מפגש ושיח עם הניצולים ההולכים ומתמעטים
    האקטואליזציה החדשותית פוליטית היא אכן מקוממת מאוד, ולגבי דידי, יש בה ביותר ממובן אחד, סוג של השכחה
    ושל תיעול רגשות של כאב ואבדן לידי כעס ותקפנות
    אני מאוד לא אוהב את זה
    ועל כן חושב כי דברייך פה חשובים ונכוחים

  • דניאל  On 21 באפריל 2009 at 21:46

    אפשר לראות איך כתבי החדשות חוגגים את נאומו.. הרי להשוות את אחמדינאג'ד להיטלר זה זילות של השואה.
    מה שעצוב לראות זה שהציבור הרחב קונה את השטויות.. הרי רובו לא ראה ולא יקרה את נאומי המשתתפים בוועידה אבל רובו בטוח שהתכנסה באירופה וועידה אנטישמית שקוראת להשמדת ישראל והיהודים.. זה שזו לא המציאות כבר לא רלוונטי. הפראנויה ורדיפת ההיסטריה מנצחת.

  • אסתי  On 21 באפריל 2009 at 22:53

    כל אלו שרוממות הצדק המוחלט שלא לדבר על העלבון המוחלט ועל הנרדפות כי העולם כולו נגדנו וסלינו על כתפינו… איפה הם כולם?
    איך טרם הגיעו לפוסט הזה?
    היתכן שאולי חלילה וכרפס הם נמצאים עכשיו ביד ושם ומחפשים שמות?
    או אולי עושים איזה חשבון נפש פרטי שלהם על משמעות הגזענות ומה זה אומר רצח עם ואיך יתכן ש60 שנה אחרי הזוועה הזאת התבצעו כבר פה ושם על הכדור הזה כמה וכמה השמדות עם?

    אך לרווחתי העמוקה, הם התייצבו כאן ובמיידית על נשיהם וטפם ובעיקר צדקתם הגדולה.
    בקיצור בושי לך עוכרת ישראל ומכחישת שואת אחמדיניג'אד שכמוך

  • דור שלישי  On 21 באפריל 2009 at 23:10

    שכותבת ברשימות. אין, פשוט אין עליהם במציאת דוגמאות כמה הכל לא בסדר כאן.
    מישהו מעז להזכיר שאחמדיניג'אד מאיים להשמיד את ישראל? זו אקטואליזציה פוליטית. גועל נפש ממש.
    ולמה לא להתפלל "תפילה זכה" במקום נאומים רבי הוד? נאום זה משעמם. תפילה זה מצוין. בניגוד לנאומים היא גם מאד עוזרת. כמו בשואה.
    ובכלל, יש פה אינטרסנטים שרוצים להראות שהעולם כולם נגדנו. איזה מזל שיש את האנשים החכמים והטובים מרשימות שישר עולים על המזימות המגעילות האלה.

  • חיים  On 21 באפריל 2009 at 23:52

    הנסיון של אדם לקבוע לאחר דרכי תגובה ואבל ולראות בהתנהגותו של האחר מול תופעות כתופעת השואה פרימיטיבות, צביעות, חילול הקודש ומה לא עוד, ראויה לגינוי בכל לשון.אין ביננו אחד שמסוגל בכלל להבין מה היה שם ועל אי היכולת הזו נכתבו ספרים. אז שכל אחד יגיב בדרכו לפי דרכו ושאף אחד לא יקבע ולא יכתוב "ספר תגובות מאושרות ולא מאושרות מול תופעת השואה". חוץ מזה הציונות בהשוואה לתנועות לאומיות אחרות כאן בסביבה לא הייתה רק תנועה בוכה, מיללת, מאשימה: עשו לי, לקחו לי, ראו לי, אמרו לי וכ"ו וגם לא עסקה בעיקר בפגיעה באחר בשל טרוניה מומצאת או צודקת. עיקר תכניתה ופעולת הציונות הייתה פנימה לשינוי האדם היהודי. לא נדע לעולם אם זה היה מצליח חלקית לפחות כי מישהו השמיד את העם היהודי, אבל גם את זה יש מאיתנו, גם אני, שלא מבינים לגמרי והעיקר באמת שלא נדע עוד צער ועצב

  • הרצל  On 22 באפריל 2009 at 05:00

    בספק אם יש עוד קהילה של יהודים ברחבי העולם שעוסקת בצורה כל כך אינטנסיבית באנטישמיות כמו בישראל. הרי היהודים מחוץ לישראל היו צריכים להיות הראשונים לדאוג מגילויי האנטישמיות. אבל עושה הרושם שההפך הוא הנכון. דווקא בישראל עם הצבא הגדול והטנקים והמטוסים והנשק שאסור לדבר עליו, ודורות שאמורים היו להיות משוחררים ממוראות העבר, כל תקרית שולית שמעורב בה יהודי, אפילו אין לה קשר ליהדותו, מקבלת פרסום ומנופחת ומפורשת כהתפרצות אנטישמית המאיימת על הקיום. לא על הקיום בישראל חלילה, אלא על הקיום שם, בגולה. מה שמצדיק כמובן את הקיום, פה, בישראל. על כל היבטיו. מי שהם צאצאים (בחלקם) לשורדי הגטאות מנסים להקים בישראל גטו רוחני, ובשנים האחרונות, עם בניית החומה, גם גטו פיזי של ממש. הפעם זה לא מעשי ידיהם של אחרים.

  • רוני  On 22 באפריל 2009 at 07:46

    אני רגילה לכתוב על ספרות ועל עצים, כתיבה שאינה גוררת שמחה כזו אצל המגיבים.
    אתמול, בעקבות המסיבה הקטנה שהיתה פה, נזכרתי בשירו של אדמיאל קוסמן, שפורסם ב"הארץ" ב-10 באפריל:

    מי שזקוק לראות פסיכיאטר

    מאת אדמיאל קוסמן

    מותר להביע דעה. למה אתה לא
    מוכן לקבל בקרת. גם אני הייתי שם,
    ואני אומר לך שזה לא מה שאתה חושב.
    אז תשב בשקט ותשתק.

    למה אתה בכלל לא מוכן לקבל בקרת.
    תגובה כמו שלך היא ממש תגובה מיתרת.
    צריך הרי לחשב קצת לפני שמדברים.

    אתה חושב שאתה יודע הכל.
    אבל, בפנים, תסלח לי, אתה
    פשוט יצור אמלל,

    לדעתי אתה אפילו לא יודע
    בודאות, אצלך בפנים,
    שאתה קים, ולכן
    אתה לא מסגל בכלל
    לקבל בקרת שלילית.

    אז תדע, שמותר, כן, בטח שמותר,
    להביע דעה. ואפילו נגדך, תסלח לי.

    ואגב, באמת כדאי שתדע, שמי
    שזקוק לראות פסיכיאטר
    מבין שנינו,
    זה אתה,

    ולא אני. אז זה באמת
    נכון שאני מטיח דברים
    פה ושם. אז מה. מה שאני
    אומר לך זאת תמיד האמת
    המרה. אז מה
    אם קשה לך לשמע.

    אבל מפה,
    ועד להגיב תגובה אלימה כמו שלך,
    הרי יש מרחק שמים וארץ.

    מענין, שאצלך, בפנים,
    בתוך הדמיונות, שם אף אחד
    בכלל לא פוצה פה. ויש שם,
    בפנים, כאלו דממה.

    אז תסלח לי אם אני לא אענה לך עכשו.
    כי כשאתה מסתכל בי ככה, כאלו מה,

    מה בעצם אתה רוצה לומר, הרי
    אתה מעורר בי אימה.

    ותדע לך גם שעל זה
    אני בכלל לא עונה.
    וזה אפילו שאני יודע יפה,
    שאתה באמת לא מתכון לזה.

    כי בשבילי אתה הפכת מזמן לישות
    שלילית, ואתה כבר בכלל
    לא ישות אישית, כי אתה
    לדעתי, חסר בכלל קיום ממשי.

    ותדע לך, שעם יצורים
    כמוך, וזה יכול להיות,
    מצדי, אפילו בחלק הרגשי

    או אולי בחלומות
    שלך, מצדי,
    תמציא לך
    בדמיונות

    גמדים קטנים או טרולים,
    תאמין לי, מצדי,
    סתם יצורי ענק,

    הרי אני בכלל לא מתוכח אתך,
    אם אתה לא שם לב, כי, בשבילי, זה
    עלבון לאינטליגנציה. חד וחלק.

    ואגב, אני חיב להוסיף, וזה
    באמת לטובתך, שמי שזקוק
    מבין שנינו, אבל בדחיפות,
    לראות פסיכיאטר,
    זה אתה.

  • קרן  On 22 באפריל 2009 at 07:56

    התקרבנות מכשירה כאן כל שרץ. ככה אפשר להרגיש יפים וצודקים תמיד.

  • טלי  On 22 באפריל 2009 at 21:16

    דייקת מאוד (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: