ללא מילים

באחת בלילה היא התעוררה.
באתי, קפואת רגליים.
"אמא, איפה אבא?"
היא כבר מרכיבה משפטים, אבל איך תבין את התשובות שלי?

אני מנסה.

"אבא בעבודה"
אבל אבא תמיד הולך לעבודה וחוזר בערב. עכשיו לילה. מה נשתנה?
"אבא נסע באווירון"
אווירון זה הציור הזה, ב"הלו הלו אבא". מה זאת אומרת שאבא נסע בו?
"אבא באירופה"
שווה ערך ל"אבא בכורדיסטן" או "אבא בחתול" או "אבא בירח" או "אבא בגרב". אפס משמעות.
"אבא יחזור ביום שישי"
מדי פעם, בלי שום סיבה ברורה, פתאום לא הולכים לגן. אבא אומר "היום יום שישי" ולוקח אותה לקניות, ואז ארוחת בוקר עם אבא ואמא, מוזיקה במטבח, ריחות של בישולים. יום נהדר, אבל מתי זה בדיוק?

מצב הביניים הזה שלה, בין ללא מילים לבין תקשורת של ממש, מותיר את שתינו חסרות אונים. כל הלילה שרתי "פזמון ליקינתון" ו"הללויה בצלצלי שמע", סיפרתי "בשמי ערב" ו"פלוטו" ו"בייגלה" בחשיכה.
בארבע בבוקר היא הפנתה אלי עיניים שטופות דמע ואמרה שוב,
"אמא, איפה אבא'לה של הללי?"
אבא נסע באווירון. לאירופה. הוא יחזור ביום שישי.

אלואים, כמה שאני עייפה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 31 במרץ 2009 at 12:35

    (היה גם אצלנו, לא פעם) ומלא קסם.

    ה'ללא מילים' שעובר בחיי עכשיו הוא קצת שונה. וקשה כל כך.

  • מיכל  On 31 במרץ 2009 at 12:36

    באמת אין מילים 🙂

  • שועי  On 31 במרץ 2009 at 12:44

    הלוואי ויקוצרו התקתוקים ומרחקי הזמן עד לבוא יום שישי

  • אליסיה  On 31 במרץ 2009 at 13:57

    כל כך יפה כתבת…
    חיבוקים ענקיים לך וללולו המקסימה
    ולגדולים גם
    🙂

  • ריקי כהן  On 31 במרץ 2009 at 14:33

    וחזקי ואמצי

  • שלומית  On 31 במרץ 2009 at 14:46

    ואל תתיאשי. זה עובר, מהר. ולפני שאת מרגישה היא נוסעת לחצי שנה להודו.

  • עידית  On 31 במרץ 2009 at 20:03

    או יוצאת לשנת שירות, זה לא ממש רחוק מהבית, אבל את לא רואה אותה הרבה…
    אלואים כמה שזה יפה…
    (איך שכתבת את זה…)

  • ג'וליאנה  On 31 במרץ 2009 at 20:57

    אני זוכרת את הקושי להסביר אבל מסתבר שהמשפט הפשוט אבא נסע ללונדון עבד מצוין.
    ינאי חזר על זה בלי סוף. אבא לדונדון נסע. ומצד שני אני חושבת שהוא פחות ביטא את הכאב שבחוסר ההבנה.

  • בתיה  On 31 במרץ 2009 at 23:45

    כבר פעמים שאני רוצה לכתוב לך את זה אבל חוששת לצאת רגשנית מדי. אבל הנה, אני מנסה. את כותבת מדהים ומצליחה לגעת בי בכל פעם מחדש.

  • אריאלה רביב  On 1 באפריל 2009 at 00:54

    טולי בשלב שבו היא מבחינתה מדברת לגמרי ברור, ואנחנו פשוט לא מבינים אותה.
    התסכול שלה נוכח האנשים הטפשים שהיא צריכה להתמודד איתם שובר לי את הלב.

  • טלי  On 1 באפריל 2009 at 19:43

    שיבוא לה יום שישי בקרוב…

    רלבנטי לה לדבר איתו בטלפון או שזה יבלבל עוד יותר? אני לא חושבת שאפשר להסביר את זה באופן אחר ממה שעשית.

    תחזיקו מעמד…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: