ללא מילים

באחת בלילה היא התעוררה.
באתי, קפואת רגליים.
"אמא, איפה אבא?"
היא כבר מרכיבה משפטים, אבל איך תבין את התשובות שלי?

אני מנסה.

"אבא בעבודה"
אבל אבא תמיד הולך לעבודה וחוזר בערב. עכשיו לילה. מה נשתנה?
"אבא נסע באווירון"
אווירון זה הציור הזה, ב"הלו הלו אבא". מה זאת אומרת שאבא נסע בו?
"אבא באירופה"
שווה ערך ל"אבא בכורדיסטן" או "אבא בחתול" או "אבא בירח" או "אבא בגרב". אפס משמעות.
"אבא יחזור ביום שישי"
מדי פעם, בלי שום סיבה ברורה, פתאום לא הולכים לגן. אבא אומר "היום יום שישי" ולוקח אותה לקניות, ואז ארוחת בוקר עם אבא ואמא, מוזיקה במטבח, ריחות של בישולים. יום נהדר, אבל מתי זה בדיוק?

מצב הביניים הזה שלה, בין ללא מילים לבין תקשורת של ממש, מותיר את שתינו חסרות אונים. כל הלילה שרתי "פזמון ליקינתון" ו"הללויה בצלצלי שמע", סיפרתי "בשמי ערב" ו"פלוטו" ו"בייגלה" בחשיכה.
בארבע בבוקר היא הפנתה אלי עיניים שטופות דמע ואמרה שוב,
"אמא, איפה אבא'לה של הללי?"
אבא נסע באווירון. לאירופה. הוא יחזור ביום שישי.

אלואים, כמה שאני עייפה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 12:35

    (היה גם אצלנו, לא פעם) ומלא קסם.

    ה'ללא מילים' שעובר בחיי עכשיו הוא קצת שונה. וקשה כל כך.

  • מיכל  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 12:36

    באמת אין מילים 🙂

  • שועי  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 12:44

    הלוואי ויקוצרו התקתוקים ומרחקי הזמן עד לבוא יום שישי

  • אליסיה  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 13:57

    כל כך יפה כתבת…
    חיבוקים ענקיים לך וללולו המקסימה
    ולגדולים גם
    🙂

  • ריקי כהן  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 14:33

    וחזקי ואמצי

  • שלומית  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 14:46

    ואל תתיאשי. זה עובר, מהר. ולפני שאת מרגישה היא נוסעת לחצי שנה להודו.

  • עידית  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 20:03

    או יוצאת לשנת שירות, זה לא ממש רחוק מהבית, אבל את לא רואה אותה הרבה…
    אלואים כמה שזה יפה…
    (איך שכתבת את זה…)

  • ג'וליאנה  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 20:57

    אני זוכרת את הקושי להסביר אבל מסתבר שהמשפט הפשוט אבא נסע ללונדון עבד מצוין.
    ינאי חזר על זה בלי סוף. אבא לדונדון נסע. ומצד שני אני חושבת שהוא פחות ביטא את הכאב שבחוסר ההבנה.

  • בתיה  ביום 31 במרץ 2009 בשעה 23:45

    כבר פעמים שאני רוצה לכתוב לך את זה אבל חוששת לצאת רגשנית מדי. אבל הנה, אני מנסה. את כותבת מדהים ומצליחה לגעת בי בכל פעם מחדש.

  • אריאלה רביב  ביום 1 באפריל 2009 בשעה 00:54

    טולי בשלב שבו היא מבחינתה מדברת לגמרי ברור, ואנחנו פשוט לא מבינים אותה.
    התסכול שלה נוכח האנשים הטפשים שהיא צריכה להתמודד איתם שובר לי את הלב.

  • טלי  ביום 1 באפריל 2009 בשעה 19:43

    שיבוא לה יום שישי בקרוב…

    רלבנטי לה לדבר איתו בטלפון או שזה יבלבל עוד יותר? אני לא חושבת שאפשר להסביר את זה באופן אחר ממה שעשית.

    תחזיקו מעמד…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: