ליסה עצובה, יותר מדי אהבה

ליסה באה בגלל אנדרו. אנדרו שהיו לו ארבע חולצות זהות בצבע בורדו, עם קרוקודיל פיסח וצהוב על החזה, גומה אחת מימין ושיער פחם של גיבור מנגה. עד אז חשבתי שאנדרו הומו. הילה ניסתה להשכיב אותו, ואחריה גם מתנדבת אחת או שתיים. אבל כלום לא קרה.

החבורה שלנו היתה הכי בעולם: אורי ויעל, אמיר ואנדרו ואני. הכי קרובים שרק אפשר.
יום אחד אורי קמץ אגרוף גרום ואמר, את מחזיקה אותנו ככה, ואז פרש את ידו ואמר, אם תפתחי את היד, נתפזר, כמו האצבעות, ולא נראה עוד זה את זה.

יכולנו להתפשט יחד בחדר אחד, כולנו, ולהתלבש למסיבה, לישון יחד, לעשן סמים, לשתות יותר מדי. כמעט הכל יכולנו,

אבל לא יכולנו לשאול את יעל אם היא באמת חושבת שהיא מוכשרת, ואם באמת תהיה ציירת יום אחד, ולא אמרנו לאורי שהוא עדיין קטן מדי בשבילנו. לא שאלנו את אמיר אם הוא מבין שהוא מבזבז את החיים שלו בקיבוץ הזה, וגם אותי הם לא שאלו למה אני אף פעם לא כותבת, אם אני כל כך רוצה להיות סופרת.
ולא היה לנו אומץ לשאול את אנדרו אם הוא הומו.

ואז הגיעה ליסה. אפורה היתה, כאילו לבשה את לונדון על פניה ובאה. עמדה בכניסה לחדר האוכל, עטופה צעיף נטול צבע, וסרקה את הפנים הלועסות, צער על פניה.

אנדרו ראה אותה וכבש את פניו בידיו. Bloody hell, הוא אמר. Bloody bloody hell, I'm so screwed. ואז הוא אמר בעברית המתוקה שלו, הרכה, זה הכל נגמר.

בערב ישבנו על הרצפה בחדר של אורי וניסינו לנחש מי היא, ומה אנדרו עושה איתה עכשיו. את רואה, אמרה יעל, הוא לא הומו. סתם לא מצאתי חן בעיניו. אין סיכוי, אמרתי לה. מי לא יתאהב בך, את ילדה מקסימה. אבל לא אהבתי אותה, לא באמת, וגם היא ידעה את זה.

בארבע בבוקר, בדרך לקטיף הדובדבנים, עברתי ליד החדר שלו. ליסה ישבה על המדרגות עטופה במעיל ושמיכה. חייכתי אליה, אבל היא לא השיבה לי חיוך. במקום זאת דיברה.
Don't you dare smile at me, אמרה לי. You are a bad woman.
no, אמרתי בבהלה, I am not.
Yes, אמרה. You are the one. you are killing them all.

כשחזרתי מהקטיף אנדרו כבר לא היה. אורי מצא בחדר תמונה שלהם. אנדרו מחייך מאוזן לאוזן, ליסה אפורה. ופתק קצר.

I love you all very much, כתב אנדרו, But it is time for me to free her.

הבנזונה הזה מצטט את השיר, אמר אורי והשמיע לנו את קאט סטיבנס. אבל השיר היה כל כך יפה, וליסה אפורה כל כך.

היא גררה אותו לתוך האפלה שלה, אמר לי אורי בשקט. והוא בכלל לא אוהב אותה. הוא אוהב אותך.
אמיר יהיה מאושר, לחשה לי יעל, הוא רק חיכה שאנדרו ייסע כבר. הוא אוהב אותך.
וכשכולם הלכו נשארנו אורי הצעיר והרזה ואני, ואורי נישק אותי עד ששפתיי התנפחו ופעמו בכאב מתוק.

בבוקר עליתי על האוטובוס וברחתי משם. כשהאוטובוס חלף על פני המפעל ויצא מבעד לשער, וארזי הלבנון בכניסה לקיבוץ נותרו מאחורי, חשתי שאגרופי קמוץ וציפורני תקועות בכרית כף היד הרכה. הרפיתי את השרירים והנחתי לידי להיפרש כמו ציפור.

[קונטקסט, קאט ביוטיוב]

note to self: וכל הזיכרון ה זה רק כי מישהו קרא ליובל אוחצ'ה?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 5 במרץ 2009 at 23:33

    כך גם עצוב
    סיטואציה של חיים צעירים המצטנפת על הזיכרון
    כמו חתול על ספה ביום קר
    לצלילי החתול הסטיבנסי ההוא
    שעוד בסוף התגלגל להיות חתול פרסי

  • רוני  On 6 במרץ 2009 at 00:24

    אתכרבל במילותיך כמו היו חתול פרסי
    פרטי
    ואשן.

    תודה.

  • בועז כהן  On 6 במרץ 2009 at 06:56

    כתבת יפה מאוד. אהבתי את התיאור של ליסה, האנגליה. אני אוהב אנגליות. נשים נפלאות.

    ולגבי אנדרו ונטיותיו.

    כתבת:
    "הילה ניסתה להשכיב אותו, ואחריה גם מתנדבת אחת או שתיים. אבל כלום לא קרה…"

    דבר המומחה: מיניות מינית מעורפלת, נוטה להעדפת גברים.

  • נטלי מסיקה  On 6 במרץ 2009 at 08:25

    תודה! מזכיר לי נשכחות מימי עלומי העליזים בנח"ל. אח…

  • טלי  On 6 במרץ 2009 at 17:30

    אבל רק כי זה רחוק וכתוב וסיפור ומפעם, מה שמאפשר להתכרבל ולהתמסר ליופי של הכתיבה ולא לשים לב לכמות העצומה של כאב שמטיילת שם, אצל כולם ובין כולם.

  • ריקי כהן  On 7 במרץ 2009 at 20:46

    ואת הכתיבה, את מה שלא נמסר, את הצמצום והחידה.

  • אהרן פ  On 9 באפריל 2010 at 17:37

    איךשהוא הגעתי לזה כאן. רגע מקסים, וכתוב נפלא ממש. תודה עליו.

    • רוני  On 9 באפריל 2010 at 18:07

      תודה לך 🙂 זה מנפלאות המעבר, קורים קצת דברים משונים שכשאת מתפעלת את המערכת כמו טירונית.
      היה שווה, עם זאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: