אי פרידה מ"ימים סמויים" של אלכס בן ארי

רגע אחרי שהמשורר אלכס בן ארי מספר כיצד הוא נפרד מספר שיריו, רגע לפני שדבריו של אריאל הירשפלד ייאמרו ב"תמול שלשום", יעטפו את התודעה, יחלחלו אליה ויוכלו בה, אומר כמה מילים זהירות ופרטיות מאוד על הספר הנדיר הזה, "ימים סמויים".

אלכס בן ארי כותב ברשימות מזה זמן רב. כתיבתו עדינה, רכה, אנושית. מעולם לא פגשתי אותו, ואין בינינו הכרות של ממש, רק מפגש של זהויות רשת, זהות הרשת המתחבטת שלי הוקסמה מזו השלווה שלו, ועוד יותר מכך, מהתחרה העדינה של שיריו.  

כשיצא הספר והופיע על מדף החדשים בספרייה המקומית הצצתי בו מתוך אותה חיבה מעורפלת, תחושת ההכרות-זרות המתוקה והמוגנת.

השיר הראשון שקראתי, שם בספריה, היה מתוך מחזור השירים "עָדֶיהָ":

    היא באה, מחבקת אותי מאחור
    שמה ראשה על גבי
    ואומרת: באתי.

    זמן רב אנו עומדים כך
    אין אני יודע מה אעשה.
    חום ידיה בתחתית צלעותי.

    אל תכעס שאני חוזרת.
    רק לראות רציתי.

    האם היא ישנה, הקטנה?

    יפה כאן, מסודר.
    מתוקה האשה החדשה שלך. כמוך, צעירה.
    מלא אהבתה הבית.

    בחכמה הלכתי. שערותי השחורות,
    הנפש הצמאה, כוחות היניקה והדריסה.
    הנה, במקום בו רבצתי, תשושה מכמיהות
    עלה בית. איש. אשה. ילדה קטנה במיטתה.
    כל מה שלעצמי רציתי מאיני עלה.

בעקבות השיר הזה באה רק שתיקה. אין דברים לומר, מלבד שנפשי מתהדהדת.

 

אכתוב בזהירות, אינני אשת שירה, אבל הספר הזה חי איתי כבר זמן מה, נוכח ואהוב כמו חבר יקר.

1. הספר נפתח בשיר בודד, נטול מחזור. זהו השיר הראשון שפורסם באתר של בן ארי, במקום פתיחה. "שַׁרְשֶׁרֶת אִיִּים בּוֹדְדִים אֲנַחְנוּ", הוא אומר. אחר כך מתחיל השיר ומתחילים השירים שבעקבותיו לבחון את האופן שבו השרשרת הזו מתקיימת ומופרת.

2. שני מחזורי שירים עוסקים ישירות במתים: "עָדֶיהָ" ו"לא צפופים דיינו". הראשון הוא דיבור ישיר עם המתה: כעס, נסיון לסלוח, להרפות ולהניח לה ללכת לדרכה. בשני יש רק צער, געגוע. שניהם טובלים באהבה השורה בשאר המחזורים, ברוך, ובאומץ רב מאוד לחיות.

3. המחזור "טרקטור" זורה קסם גדול כל כך על התשישות הקיומית מעצם החיים והבית (כך, למשל) עד שקריאתו בבוקר מסייעת להיפרד מהתשישות הזו ולבחור – שוב – להתחיל.

4. אחרי שמסתיימים השירים ומסתיים הדיבור במוות ובחיים ובאהבה ומונח סדר השירים, סדור ומוקפד, יש עוד עמוד אחד הכומס מסר פרטי מאוד ומתוק. מעט המילים הכתובות בו מצטנעות מטה מטה, כמבקשות להסתתר מן העין. הן אינן מנוקדות. נדמה שכך מסומנת טריטוריה נפרדת, שבה חלים כללים אחרים.

    אהובתי, עלינו להיות כילדים 
    בתוך ימינו מסתתרים ימינו הסמויים.

ובתוך הסוד הזה, איך באמת אפשר לחיות חיים של קסם בתוך השגרה שאין לה סוף, מסתתר עוד סוד, שנתגלה לי רק כשקראתי בהיסח הדעת את שמו של הספר באנגלית: Concealed Seas. ולפתע גיליתי שבתוך הימים (Days) שקראתי מסתתרים הימים (Seas) שאליהם התכוון המשורר, וקראתי את הספר שוב קריאה חדשה ונהדרת.

5. יש עוד כל כך הרבה דברים שאפשר לומר, אבל אין לי מילים כדי לדבר בהן היטב על ספר שירים (לזנדבנק יש, להירשפלד יש).
ובכל זאת רציתי לומר שבכל מילה מצאתי את רוח המשורר, שהיא רוחו של האדם הטוב. מאז יהודה עמיחי לא פגשתי משורר שטוּב לבו ברור ונוכח כל כך בכל אשר יכתוב. במחזור האחרון, "אפרסק בשל", מוקדש השיר "ים" לאורית, האשה החדשה, המתוקה:

    מילותי יוצאות לכתוב את יפי אהבתי
    קטנות ושריריות הן מפליגות

 

הספר המרגש הזה מפליג מן הלב ונכנס אל הלב.

(ולא כמו המשורר, אני עצמי בהחלט לא מוכנה עדיין להיפרד)

ימים סמויים, אלכס בן ארי
בהוצאת כרמל, בתמיכת קסת

לרכישת הספר

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: