התנגדות

התנגדות 1

אני מתנגדת לשירה
לערפל המתהגג הזה
להסתתרות החשופה
לזחילה על הרצפה
לתחושת הטִפשוּת האיומה
כשאני לא מבינה.

 

התנגדות 2

בת יפתח אני.
הו אבא,
חזרת מן המלחמה ואני
יצאתי אליך
בשירה ובמחולות קיבלתי את חיילי
קצין העיר.
בשירה נסעתי במונית, כל הדרך משיכון ה' בבאר שבע ועד לרמב"ם
(עצרנו בפנקייק, ואמרו שאני אמיצה מאוד)
במחולות גם עם מיקי קם שהופיעה על המדשאה בחצר
בית החולים
לרווחת הפצועים
השוכבים חיוורים במיטתם שבקומה השלישית.

איך מכרת אותי בזול אבא
נמכרתי לליווי
לשיקום החיילים
להתאהבות קטועת איברים
בנערים שבורים
להתעלמות נצח
שכן אתה נחבאת מאחורי ערימות
של עיתונים.
אני רקדתי לפניך
יפה להַלל
מהירה להתפעל
וחיכיתי שתשיב פניך אלי.

אבל אתה –
מסתגר בשתיקותיך
בדל"ת אמותיך
בבדידותך.
באהבתך את האקדח ההוא (שהמתין, כל אותה
העת, במגירה השלישית של שולחן העבודה הגדול)
(עכשיו נערמים בה ציורי ילדי, שלא הכרת)
ואז לקחת אותך ממני.
הקרבת אותי. לחיים בלעדיך.

ביום המשפחה כתב בני:
"זוהי משפחתי:
אבא, אמא, בן ושתי בנות
וסבא מת."

*
השנה לא היתה אזכרה
אבא, אבא,
אין עוד מלבדך.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • michaly  On 27 בפברואר 2009 at 08:17

    ולמרות זאת דווקא הבנתי את השיר השני (אבל אולי זה בגלל שגם הכרתי קצת את השורות הארוכות שלו. ובדיוק השבוע היתה פגישתי החד-שנתית עם אחיך). איתך בצערך.

  • רוני  On 27 בפברואר 2009 at 13:07

    נראה שבאמת זה לא שיר אלא צער (אולי בגלל זה הוא מובן לי ולך?), אבל לא נורא. גם לזה יש מקום.
    איזה כיף לי, אני עומדת ללחוץ על הלינק אלייך.

  • בתיה  On 27 בפברואר 2009 at 15:11

    מוכר לי, אולי בגלל העיתוי הנוכחי שהרי אני מהילדות האלה שנצמדות להורים, ליהנות מכל רגע שיש. אבל השבוע, איבדתי אדם יקר לי. וההתכנסות הזאת, לשם האבל, דווקא ביום המשפחה עשתה חשק לכולנו לצעוק: האיחוד הזה יפה, ותיכף החסר יבוא וימלא את החלל. אבל הוא לא בא. איתך בצערך, כתבת חד, היישר לנשמה.

  • טלי  On 27 בפברואר 2009 at 16:02

    וברשוך, נדמה לי שעוד אחזור אל השיר השני החשוף והכואב הזה. הוא ראוי להרבה קריאות.

    וגם את הראשון אני אוהבת, אפילו שאן לי שומדבר מקורי לומר עליהם.תודה.

  • צפריר  On 27 בפברואר 2009 at 16:21

    למרות שאני לא חווה את החלק של הבת יפתח.

    אבל באמת, לך תקרא טקסטים של אחותך על אבא שלך. זה כמו חצ'קון על הגב. בחיים לא ראית אותו אבל הוא ממשיך להציק.

  • רוני  On 27 בפברואר 2009 at 17:06

    בתיה, חשבתי עלייך, שאנחנו מדברות אותה שפה ברגעים האלה. הקטע שלך בהחלט הסעיר את נפשי ואולי היה חלק מהזריעה של הקטע הזה בנפש.

    טלי, תודה. לקרוא שוב זה לא פחות מלהגיד. ולמי בכלל יש כח להיות מקורי כל הזמן.

    צופי, יקירי, תודה על שאתה אחי. תודה על הכל. אפילו על הפואטיקה של החצ'קון, נראה לי. אני אוהבת אותך עד קצה העולם ועוד.

  • תומר  On 28 בפברואר 2009 at 19:11

    שני הקטעים יפהפיים, אמיתיים וחשופים – תודה מתוקה. זה מעניין ומרגש לקרוא גם מבחוץ וגם מבפנים. הראשון מבריק ומעורר הזדהות – אותה בהייה בכמה שורות שנחשבות יצירת מופת, ותחושה מביישת של "מה לעזאזל אני אמור להבין מזה?"
    בשני – הרגשתי ממש בבית..
    חוץ מזה אני הייתי אמור להיות יפתח וזה שלפני ברק. ואת?

  • רוני  On 28 בפברואר 2009 at 19:23

    תודה תומרי שבאת ושהיית איתי כאן.

  • צפריר  On 1 במרץ 2009 at 09:15

    /wave

    Tomer!!

    /castsequence hug,kiss,love

  • בת אל  On 9 במרץ 2009 at 22:13

    התגלגלתי במקרה מרשימה לרשימה והנה את היית פה
    והשיר הזה שהיה בשבילי הצצה כואבת
    תודה

  • רוני  On 10 במרץ 2009 at 07:34

    תודה שעצרת לספר לי.
    ואם את בת אל מקרון העץ ההוא, חיבוק וגעגוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: