שיחות שניהלתי עם אמי

חמודה אמא שלי, בחיי. כשסיימתי לכתוב היא ביקשה שאתן לה לקרוא, ונתתי. היו לה כמה שאלות מעניינות ורעיונות טובים. אבל היו גם כמה שיחות – השם ישמור.
לפניכם מדגם קצר, רק מה שהצלחתי לזכור:

1

 

הציור שלה.

– אני לא מבינה למה איתן לא הולך לפסיכולוג!
– כל הסיפור זה שהוא מדחיק.
– היית צריכה לשלוח אותו לפסיכולוג.
– אבל זה מנוגד לאופי שלו, אמא. הוא לא אַת.
– חבל מאוד.

2

אני לא מבינה למה השירי הזו צריכה להתנהג ככה. היא מתנהגת כמו ילדה!
– אמא, שירי בת 16.
– אה. לא חשבתי על זה. אז אולי זה הגיוני.

 

 

3

אני לא מבינה למה הוא ממשיך להיות חבר של הרון הזה!
– מה זאת אומרת למה? רון חבר ילדות שלו.
– אבל למה שיישאר חבר שלו? הוא מרגיז אותו כל הזמן!
– למה את חברה של חנה? היא כל הזמן מרגיזה אותך.
– זה לא אותו דבר. אנחנו ביחד עוד מבית הילדים!

 

4

– המיכל הזאת והפרופסור שלה, הן מעצבנות אותי עם הפמיניסטיוּת הזאת שלהם. אני שונאת פמיניסטיות ושוביניסטים, הם אותו דבר בדיוק!
– אמא, בזכות הפמיניזם את ואני עובדות. בזכות הפמיניזם הבנות שלי יכולות לחלום להיות כל דבר שהן רוצות.
– כן, אבל גברים ונשים זה לא אותו הדבר. וטוב שכך.
– הפמיניזם לא אומר שגברים ונשים זהים. הפמיניזם אומר שלנשים מגיע שוויון זכויות.
– אני יודעת.
– אז למה את שונאת פמיניסטיות?
– אני אמרתי שאני שונאת אותן? לא אמרתי שאני שונאת אותן.
– אהה.
– אבל הן בדיוק כמו השוביניסטים!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  On 25 בפברואר 2009 at 10:41

    שווה סדרה שלמה.
    המודעות…

  • ג'וליאנה  On 25 בפברואר 2009 at 11:18

    זה נפלא בעיני שאמא שלך התחברה לדמויות עד כדי כך שהיא מרשה לעצמה לתת להם עצות לחיים ולהרגיש כלפיהן.
    עשית לי חשק לקרוא.

  • רוני  On 25 בפברואר 2009 at 11:18

    שיעשעתי את עצמי.

  • לי  On 25 בפברואר 2009 at 11:33

    חילופי דברים שכוחם יפה למצבים רבים!!!
    רוני, האומנם סיימת ספר?? כמה מרגש!

  • אסתי  On 25 בפברואר 2009 at 11:36

    ומצחיק ביותר
    בעיקר על רקע הדיון העכור והמכוער שמתנהל אצלי בבלוג ברגעים אלו

    וחוץ מזה זו ההוכחה שהדמויות והסיפור אצלך חיים וקיימים והם ממש יותר מכל ממש. שאפו!

  • טלי  On 25 בפברואר 2009 at 13:14

    ומה שעוד יותר יפה זה שלמרות ההסבר שלך בהתחלה, עד התגובה של ג'וליאנה חשבתי שמדובר באנשים אמיתיים. אולי זה אומר שבמובן מסויים הם אכן אמיתיים…

    בהצלחה!

  • רוני  On 25 בפברואר 2009 at 14:09

    צודקת, תפסת משהו שאני פספסתי. וכן, סיימתי. ואכן היה מרגש. בקרוב נדע אם מישהו יחשוב שזה שווה משהו.

    תודה רבה אסתי (יש לי קצת חומר נגד פרעושים שנשאר מימי הכלב, רוצה?), ותודה טלי וג'ולז –
    האמת היא שאיתן, נעמי (שלא כאן), שירי, רון ומיכל והפרופסורית הזו שלה, הם אמיתיים לגמרי בשבילי. כנראה שאובדן הקשר שלי עם המציאות חלחל גם לכאן. לא נורא,
    (אני שקרנית כל כך נוראית שאפילו אני מאמינה לעצמי)

  • ח ל י  On 25 בפברואר 2009 at 14:53

    שקרנית, ממציאנית, אבל בעיקר, מוכשרת ואמינה.

    מה זה אומר ר. שעמדת במשימה כל כל יפה שכבר מותר לך, קצת…?

    מחכה בקוצר ממש 🙂

  • צפריר  On 25 בפברואר 2009 at 15:27

    חוץ מזה, אם היא קוראת את זה אז גם אני רוצה.

  • חנה בית הלחמי  On 25 בפברואר 2009 at 19:33

    נשמעת כמו אמא שלי 🙂

  • רחל  On 25 בפברואר 2009 at 23:13

    רוני,
    איזה יופי .
    המוכר כל כך ,מקבל אצלך הבט חדש .
    ותודה על הקישור ל- "הציור שלה "
    מקסים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: