נעים להיות מאושרת, הו, בורגנות המתוקה שלי.
שמש הפז על המיטה בבוקר וגם
כל הקלישאות הנעימות האלה: אוכל, משפחה.
מעולם לא אמרתי באדיקות גדולה יותר
את קריאת שמע שעל המיטה.
הכל מצופה סוכר מתוק
סוכר ושוקולד.
גם הפליטים האלה, שוקולד.
אחד מהם, נטול פנים, פולש לחלומותי ללא הרף
כמו הייתי מקלט נטוש בצפון תל אביב.
כמה מרגיז ולא נוח.
-
רוני גלבפיש
כותבת -
הצטרפו ל 369 מנויים נוספים
-
הנני
-
תגובות אחרונות
- משתמש אנונימי (לא מזוהה) על לכתוב סתם
- GeorgVon1 על השומן, על פי הקברן
- אסופת סיפורים קצרים – בית מלאכה לכתיבה על זקנים כמו חתולים
- משתמש אנונימי (לא מזוהה) על איך לברוח מהבית, ולמה לא
- אנונימית על איך לברוח מהבית, ולמה לא
-
רשימות אחרונות
-
ארכיון
-
קטגוריות
תגובות
ואיזה שיר חמוץ במסווה מתוק. אני חושב שהוא די מסמל ומסכם את הרגשות של רבים מאיתנו בנושא. בגיל אחר לא היינו מגיבים ככה 😦
מועדים לשמחה יקירתי, למרות פולשי החלומות השוקולדיים 😦
כל כך מבינה את ההרגשה הזאת.
וכל כך שמחה שחזרת לכתוב פה.
עירא, יקירי. אני חושבת שאנחנו יכולים לבחור כל הזמן. אפילו בגילנו.
ג'וליאנה – תודה שבאת.