בוקר-של-ערב שבת בראשית

 

בבוקר אחר מישהו מושיט יד אל הטלפון המצלצל אצלי ומוסר לי בשורה מאוד משמחת.
אני סוגרת את השפופרת וצוחקת צחוק גדול אל החלל, מושיטה יד ומלטפת את התינוקת שבבטני, מבשרת לה את הבשורה המאוד משמחת.
ובמשך כל הבוקר האחר ההוא דשה בבשורה המאוד משמחת ובספיחיה – משמע, היותי בלתי ראויה למה שניתן לי – עם בני משפחתי ועם חברי. אני מטרידה את כולם בשיחות טלפון נלהבות שהולכות ומידרדרות אל תהום של מסכנות עלובה. בסוף היום אני ריקה ממעש ומשמחה גם יחד. הבשורה ההיא הפכה לעוף שחור מרושע המטיל צילו על יומי ולילי. איני יודעת לשמוח בה.

בבוקר הזה הטלפון דומם וההחלטה נפלה, אין בשורות טובות. אין בשורות כלל. אני שקטה, מלטפת את התינוקת השכובה לצדי במיטה וקמה לעמל יומי. לעיתים הקיום הפשוט ביותר יש בו הכל, ואני מוכלת בו בשלמותי הפגומה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 5 באוקטובר 2007 at 14:59

    זה מדהים מה שכתבת כאן, ובעיקר איך שכתבת, והתובנה.
    התובנה

  • רוני  On 5 באוקטובר 2007 at 15:36

    זה מדהים עדיין.
    זה טוב ונעים שהבנת מה אמרתי.

  • ריקי כ  On 5 באוקטובר 2007 at 15:49

    לכי עם מה שאמרת לי אתמול.
    טקסט נהדר, צורב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: