ר', פועלת ייצור, שדרות.

כשהייתי ילדה קטנטנה בקיבוץ היא היתה החברה הכי טובה שלי בכיתה.  ר', המפגרת.

היא הלכה לפעילויות מיוחדות פעמיים בשבוע, ובבית הספר הפרידו אותנו ממנה, אבל בשאר הזמן היא היתה איתי כל הזמן, עם הצמר גפן המגולגל שדחפה לאוזניה ולאפה ולפעמים לפיה והאצבע שמצצה בלהט גם כשגדלנו והדיבור המגומגם והחיוך המתוק. שמנמונת ונטולת רוע, כל כך נטולת רוע שלא זיהתה אותו גם כשהפנו אותו כנגדה. היא לא הבינה למה המטפלות קראו לי "העובדת הסוציאלית". הייתי חברה שלה, נכון?
בימים ההם הייתי אומרת לה להתרחק מהם, מהאחרים. גם אני פחדתי מהם נורא.
אבל היא היתה מחייכת ואומרת "הם נחמדים". היא אף פעם לא אמרה מה היא מרגישה כשלעגו לה בפניה. לפעמים תהיתי אם היא מבינה. אבל לפעמים ראיתי שהבינה, לרגע.

בגיל 16 מצאו לה עבודה במפעל בשדרות והיא התחילה לעבוד. על פס הייצור מצאה שלווה ושמחה: ציפיות ברורות, עבודה שהצליחה לבצע, אנשים שהתייחסו אליה כאחת מהם.
ואת הגבר ההוא, שיש לו אשה וילדים ובכל זאת נגע בה, ליטף אותה.

לפני כמה שבועות נפגשנו על הדשא. שתינו קפה, דיברנו על הילדים.

בתה בת השמונה, ילדה חכמה שצחוקה מתגלגל, אצה הלוך ושוב על הדשא עם שלושה כלבים וחתול ג'ינג'י עקשן. היא לא הביטה באמה המוגבלת אפילו לרגע. "היא קשה," אמרה לי ר'. "עקשנית מאוד. קשה, קשה איתה. אם רק הוא היה פוגש אותה פעם אחת…"
"את ממשיכה איתו?" שאלתי בפה יבש.
"מה אני יכולה לעשות?" אמרה לי, "אני אוהבת אותו."
"אבל הוא לא מוכן אפילו לראות אותה!" התרתחתי. רציתי להרוג אותו.
"כן, אבל הנה, גם אחי התגרש עכשיו, ועזב את הילדים שלו והכל. הכל יכול לקרות, אי אפשר לדעת." אמרה. "ואני אוהבת אותו."
"ואם ייפלו קסאמים על שדרות עוד פעם?" שאלתי. "ואם ייפלו על המפעל? תשארי פה עם הילדה?"

שום קסאם לא ירחיק אותה מהמפעל, הבהירו לי עיניה הפעורות בתדהמה. "המפעל לא מפסיק לעבוד אף פעם, נכון?" אמרה. "והוא מחכה לי שם. לשכב איתי. אז לא אכפת לי הבומים והטילים. אני חושבת שהוא עוד יעזוב אותה. אני בטוחה שהוא אוהב אותי, וברגע שהוא יראה אותה… נכון שהיא יפה?"

הילדה הלא-מפגרת שלה נעצרה בדשא מולנו לרגע. מבטה היה מלא ב…

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מאזינה ברקע  On 18 במאי 2007 at 07:42

    עצוב 😦

  • מאזינה ברקע  On 18 במאי 2007 at 07:43

    השארת הרבה מקום לאהבה בסוף.

  • מירי  On 18 במאי 2007 at 07:57

    ביחבשת לי את הבטן לגמרי. ר. אולי מפגרת, אך מבחינתה היא מתקיימת בתוך בועה של שלמות עצמית וקבלה עצמית, עד כמה שניתן להתרשם מעדותך. הילדה הזו, מה עובר לה בראש. האם יש מישהו שבאמת מקשיב לה. סיפור נורא.
    ויופי שחזרת לכתוב

  • שרון רז  On 18 במאי 2007 at 08:31

    עצוב בכמה זוויות ובכמה רבדים. זה יכול להיות סקיצה לתסריט לסרט עתידי של קן לואץ' הבריטי. תודה על הכתיבה.

  • מיכל  On 18 במאי 2007 at 08:58

    אם טוב לה או לא. כלומר במונחים שלה, ולא במונחים שלנו. בהסתכלות שלה על החיים ולא בהסתכלות שלנו על החיים שלה.

    בכל מקרה זה מרגש מאוד.
    תודה

  • נינה  On 18 במאי 2007 at 11:38

    ברוכה השבה. מקווה שמילאת מצברים

  • ח ל י  On 18 במאי 2007 at 13:49

    ותמיד הילדים. תמיד זה על חשבון הילדים, ותמיד הם מבינים ה כ ל לא ככה?

    🙂 גדול

  • kuksta  On 18 במאי 2007 at 17:06

    מזווית מאוד מעניינת. תודה וגם כתוב מעולה.

  • אורזת  On 18 במאי 2007 at 23:33

    האויר שהשארת בסוף השורה התחתונה גורם לי לתהות – טוב לה? לא טוב לה? בעולם שלה, במונחים שלה, אולי טוב לה יותר מאשר לנו – מלאות חיבוטי הנפש.

  • סתיו  On 19 במאי 2007 at 20:11

    מעניין שזה מופיע במדור "זוטות".

    ואני מלאת דמעות, אחרי קריאה שלישית, ומנסה להבין, מפה לשם, האם זה סיפור אמיתי,
    אולי כי ינחם אותי להאמין שזה לא…

    אבל גם אם לא, אלפי סיפורים אחרים הם כן – וזה כל כך, כל כך עצוב.

    הפחדים הכי גדולים שלי הם מתבניות של ניצול – אם אכן בניצול מדובר בסיפור הנ"ל – של בעלי ובעלות מוגבלויות. אני לא מצליחה לדמיין אכזריות גדולה יותר.

    האם טוב לה? הלוואי, הלוואי, הלוואי.

    והלוואי שזה טוב אמיתי.

  • רוני  On 24 במאי 2007 at 10:02

    ותודה על השאלות. אני חושבת שכל תשובה שלי רק תסגור אפשרויות, רק תגביל את כל זה לידי כרוניקה מסודרת שמאפשרת לנו להתמודד בכלים הרגילים. למה לעשות את זה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: