גררו אותי ממאורתי החמימה

הרשימה הזו מוקדשת לאהובי יואב שמקשיב לי לפחות שעה ביום, הולך איתי לישון וקם איתי בבוקר ונכנס אחריי לשירותים לפעמים, ובכל זאת הוא אמר לי אתמול שהוא מתגעגע אלי. בבלוג. ופתח לי הבוקר חמישה חלונות של בלוגרים אחרים שעשו את זה. והכל כדי שאגלה בפומבי חמישה דברים שהוא כבר יודע ממילא.

  1. בגיל 16 הופעתי ב"שמיניות באוויר" עם דליק ווליניץ. הוא ראיין אותי (על החיים כבתו של נכה צה"ל) במשך כ-12 דקות, אייטם בלתי אפשרי בטלוויזיה של שנות האלפיים. אמרתי לו שאבא שלי גיבור בעיני. זה לא היה נכון.
    לא היו אז ערוצים נוספים מלבד הערוץ הראשון. במשך ארבע שנים זיהו אותי בכל מקום שהלכתי אליו. מאז אני לא אוהבת שמזהים אותי, זה מפחיד אותי.
  2. פחות משנה אחר כך ברחתי מהבית לשלושה ימים תמימים. משטרת ישראל ועוד כמאתיים אנשים חיפשו אותי בכל הארץ. הייתי אז מעריצה (שרופה!) של אלון אולארצ'יק וחתמתי בכל מקום "רוני בשן-אולארצ'יק". אלון היה בחו"ל, וההורים שלי התקשרו אליו לניו-יורק ואמרו לו שאם אהיה בשדה התעופה, שיקרא למשטרה (הוא הכיר אותי, כמובן. מעריצה שרופה.) אחר כך סיפר לי שזה הבהיל אותו עד עומקי נשמתו.
    מי שמצאה אותי בסופו של דבר היתה מעריצה אחרת שלו. היא ירדה למרתף בבן יהודה 137, מתחת לבית של אלון בימים ההם. ישבתי שם, על המדרגות שמול הדפוס. היא הזמינה אותי ל"שרי", בית הקפה הסמוך. המשטרה הגיעה אחרי חמש דקות, כי לבעל בית הקפה היתה תמונה שלי. עד היום אני לא מסוגלת לראות את התמונה הזו, עם לסת כבדה וגשר על השיניים והראש שלי מסומן בעיגול בעט שחור.
  3. הזמר האהוב עלי ביותר בעולם הוא דודו זכאי. כשאני שומעת את "דרך ארץ השקד" או את "חייכי לי בשירים" אני בוכה. תמיד.
  4. בכל בוקר בעלי יוצא מהבית ובכליו הכבל שמחבר את המודם לחשמל, כדי שלא אוכל להתחבר לאינטרנט. אני לא נכנסת לרשת יותר מפעמיים שלוש בשבוע, ולא מבלה אונליין יותר משעה לעולם. ההתמכרות שלי לרשת קשה ואלימה כל כך שאני חייבת להימנע באופן כמעט מוחלט משימוש בה.
  5. אני מאוד אוהבת נשים חכמות אבל מפחדת מנשים שמקרינות עוצמה. אני מאוד מנסה להתגבר על זה.

ועוד אחד שולי לדרך: יש לי רגשות אשמה בכל פעם שאני נכנסת לרשימות, כי הבטחתי לכמה אנשים שאני אכתוב. אני מצטערת. התשובה בסעיף 4. העתיד מי ישורנו.

הנה אנשים שאשמח אם יראו לי את שלהם:

פויר, גע"ס, נעמה כרמי, אוריבה, וגילי באג

ו – חלי, כפרה? הנקמה על שסיבכת אותי בזה בוא תבוא. אוהבת אותך הרבה.

עדכון:

גע"ס דחתה אותי (אבל השאירה תגובה, המותק) אז הלפיד עובר מיד לימימה החכמה (שעשתה את זה היטב. מי הבסיסט???). דרור היפה עשה את זה, אוריבה המתוחכם טוען שזה מה שכתוב פה (אהבתי את הקטע על החיים בכפר, אחי. הבית של הוריך במושב הוא בטח אחד המקומות היפים שראיתי מימי).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לי עברון-ועקנין  On 1 בפברואר 2007 at 10:04

    תמיד מעניין להכיר אותך עוד קצת. והצלחת גם במין רשימה כזאת להעביר המון (בעיקר בסעיפי הילדות, איכשהו אני מרגישה כאילו קראתי סיפור ממש והייתי קצת במחוזות אחרים).

  • ח ל י  On 1 בפברואר 2007 at 10:15

    ההא! ככה השמעתי קול כשראיתי אותך כאן 🙂
    הוידוי האולארצ'יקי פשוט מקסים.
    זה שאת נותנת "לאהובי יואב שמקשיב לי לפחות שעה ביום" לקחת את הכבל ראוי להערצה – כי אני, גם אם הייתי יודעת ומבינה שצריך ,לא הייתי מסוגלת לתת למישהו ככה לעשות. צריכה ללמוד אני –
    זה שהוא מקשיב לך שעה ביום וזה שאת מדברצ איתו ואליו לפחות שעה ביום העלה דמעות בעיני –
    התמכרויות הן מלחמות אכזריות אבל…אלף כל סוף הצדק לנצח ובית כל אני סומכת עליך –
    ואחרון על פי הסדר הכרונולוגי ברם ראשון לחלוטין על פי סדר החשיבות –
    אל תתערבי לי במרק עוף שלי. הוכחה מצולמת בקרוב.
    יאללה חפרפרת, חזרה למאורה. עדיין חורף:_)

    – איזה כיף שבאת. ב א מ ת.

  • סנדי ש  On 1 בפברואר 2007 at 10:35

    יש לי הרגשה שאני זוכרת את הראיון הזה…

    בחרת דיאטה מאוד חריפה, זה בערך כמו לשים מנעול על המקרר או לחילופין להתקין חסם- פה
    נשמע מאוד קשה

  • ימימה  On 1 בפברואר 2007 at 10:52

    לשחק תופסת קלאס או מחבואים.

    אין על דודו זכאי. גדול. (הידעת שלבתו קוראים תמה? יעני, תמה וזכה.)

    בניתי עלייך. נשארתי לבושה עדיין. 😦

    לבושתי.

    בסוף לא יהיה מנוס אלא לפתוח משחק בעצמי.

  • צויצי  On 1 בפברואר 2007 at 11:19

    לא כמו סקאת והראל
    מה

  • אביבה  On 1 בפברואר 2007 at 11:29

    זה התחיל כמעט בנאלי ונגמר בקרשנדו מפתיע מאוד. שלומות וחיבוקים.

  • רוני  On 1 בפברואר 2007 at 12:03

    והנה אני קופצת לבקר גם אצלך.
    חלי, מה את אומרת על זה: אנחנו עושות יום בישול בקרוב. כל אחת תביא את שלה, והילדים ישפטו. הולך? (מה אני נכנסת ראש בראש איתך. את הרי טמבלית. את האישה שאמרה לא לריצ'רד גיר. את בכלל לא נורמלית, בינינו).
    סנדי ש, הנה, תראי אותי היום, כמו מטורפת בגמילה… יותר עדיף בלי.
    ימימונת, יקירה, חשבתי עלייך והלכתי לבדוק ואת מעלה רק רשימות ספרים, אז חשבתי שזה יטריח אותך… אני אשמח מאוד מאוד לקרוא את החמסה שלך.

    ואביבה – זאת אומרת שהבנת שחמש זה הדבר האמיתי?

  • גע"ס  On 1 בפברואר 2007 at 13:07

    כבר כתבתי ספיישל של חמישה דברים קולנועיים בתגובה לפוסט ה-400 אצל יאיר רוה, שגם הזמין אותי להשתתף ובחרתי לעשות את זה אצלו.

    ולגבי סעיף 3 שלך, זה בדיוק כמו אצלי, אבל הפוך לחלוטין. אני חושבת שיש לי אלרגיה לקול של דודו זכאי ואני ממש לא מסוגלת לשמוע אותו.

    וסעיף 4 קצת עצוב לי.

  • רוני  On 1 בפברואר 2007 at 13:12

    איפה זה?
    רוצה לקרוא.

  • ח ל י  On 1 בפברואר 2007 at 13:29

    יואב יכעס עלי?

    עברה שעה מ ז מ ן ….

    זה כי אני בחורה אחראית –
    אבל אם תגידי שיש לך יום פרוע, ככה בהפתעה היום, אני אסכים.

    לפעמים איה רואה טלוויזיה ו פ ת א ם אני מביאה לה אוכל. מה שאסור כמובן, כי אוכל אוכלים ליד השולחן וככה –
    ואז היא מרימה את העיניים האלה מחייכת אין קץ (שרק בגלל החיוך הזה אני מפתיע אותה כמובן
    למה?
    ואני עונה תשובות טםשיות כמו –
    כי היום יום שני
    כי השעה ארבע ושבע דקות
    כי הכלנית אדומה

    ואז היא מבינה שהפרס נופל לפעמים, ככה , כי קורה.
    אז אולי קבלת מין יום כזה היום? מול הטלוויזיה שלך? כמו איה שלי?

    :)))

    ואני גם רוצה top 5

  • גע"ס  On 1 בפברואר 2007 at 14:03

    http://cinemascope.co.il/?p=400#comment-15962

  • X  On 1 בפברואר 2007 at 14:36

    אתם מבחילים אותי שבא למות. לא נכנס יותר לרשימות. יותר מדי גרפומנים וליקוק הדדי יש כאן

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 בפברואר 2007 at 15:12

    לאתר הגועל של אבי לן, יעל ישראל חלי גלודנפלוץ
    ועוד כמה מזדנבים שלא כתבו מעולם מילה אחת
    ששווה קריאה
    יהיו אנשים שבקרוב יעזבו פה
    תשארו ותלקקו אחד לשני עד שתגעלו
    מעצמכם, כככככככססססס

  • נועה  On 1 בפברואר 2007 at 15:35

    הוא אחת מהסיבות שלי לפתוח ערוץ 33, בתקווה ליפול על איזו תוכנית סבנטיז של "שרים על הדשא בקיבוץ מעלה חרגון עם אליהו הכהן".
    הוא נפלא.

  • דרור פויר  On 1 בפברואר 2007 at 15:38

    תענוג

    והרמתי את הכפפה, נשמה. לא היה קל
    http://www.notes.co.il/dror/28320.asp

  • אורי ב.  On 1 בפברואר 2007 at 15:53

    הנה כאן.
    http://tinyurl.com/ytwabt

  • אורי  On 1 בפברואר 2007 at 16:23

    בעיקר הדודו זכאי. אני איתך בעניין הזה מכל הלב. ואם את רוצה את האוסף היחיד שלו שעוד משוטט בשוק בגירסת דיסק – תרימי טלפון.

  • אורית עריף  On 1 בפברואר 2007 at 21:40

    כתבת מקסים. תודה ולילה טוב!

  • אש'א  On 1 בפברואר 2007 at 22:36

    לילה טוב חפרפרת. היה נעים שהצצת. תחזרי באביב טוב?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: