לילה בבית הילדים

אל תגידי לי שאהבת אותי. זה לא משנה. משנה רק שאת השארת אותי שם בלילה, בבית הילדים בקיבוץ.

אני לא יודעת למי קראתי בלילות, למי חשבתי שאני קוראת, בעודי בת חצי שנה ושנה ושנתיים. מן הסתם בכיתי אל חלל החדר בתקווה שמישהו יבוא. כמו חצי יתומה. לקחתם אותי לארבע שעות קצובות אחר הצהריים, ועוד שעה אחת באמצע היום. חצי יתומה, חצי אהובה.
בגיל ארבע, אני זוכרת, כבר לא קראתי לך. עמדתי בלילה יחפה, בפיג'מה, רועדת מקור, מול קופסת הפלסטיק הלבנה שעל הקיר ובכיתי. "שומרת לילה", קראתי, "שומרת לילה".
והיא ענתה לי, והאינטרקום הישן צפצף וזמזם ואיים להעיר את כל הכיתה. "גדלנו כמו אחים ואחיות", "ישבנו על הסיר יחד", אבל אני לא אהבתי אף אחד מהם, והם לא היו אחים שלי, וגם לא אחיות.

וכל אותו הזמן את ישנת לך בחדר שלך. אל תגידי לי שהתייסרת. אני לא רוצה לדעת. אני לא רוצה לרחם עלייך או לחוש את כאבך. אני רוצה לכעוס ולהגיד לך שוב: את נטשת אותי, ישנת בחדר החמים שלך, בעת שאני דיברתי דרך פיסת אלקטרוניקה פרימיטיבית ואשה זרה הסכימה או לא הסכימה לבוא ולקחת אותי משם.

וכשהיא לקחה אותי משם, פעמים מעטות מדי, היא הכינה לי צ'יפס בשמן עמוק בחדר של שומרות הלילה, והן ישבו ועישנו בעת שאני התנחמתי, ראשית בריח ובחמימות ואז במליחות שהתפצחה בפי. התנחמתי באוכל.

בחמש וחצי בבוקר בתי, יפתי בת הארבע, התעוררה. "אמא, ברח לי פיפי" היא קראה. פתאום זכרתי את תחושת הפיפי המתייבש ומתקשה על עורי ואת הצריבה ואת ידיהן הקשות של כל שומרות הלילה שהיו להן עוד ילדים ללכת אליהם, ושעשו הכל מהר מהר כדי לא להעיר את כל ה"אחים" וה"אחיות" הכפויים שישנו סביבי. לא צריך להתקלח, רק להחליף, ובפיג'מה החדשה והחמימה והמצעים החדשים והחמימים עדיין שרף לי העור נורא. עד הבוקר הייתי שוכבת שם, ערה, ומחכה שהמטפלות ירשו לי לקום.

בחמש וחצי בבוקר מיהרתי למיטתה של בתי ושטפתי את עורה במים חמימים ועטפתי אותה והלבשתי היטב ולקחתי אותה למיטה שלי, התחבקנו וטמנתי את פני בשפע תלתליה הזהובים ונשמתי אותה עמוק.

אז אל תגידי לי שאהבת אותי. אהבה היא פועַל.

שומרת לילה: "היומנים הנמצאים בארכיון הקיבוץ הם עדות לתפקיד ולחשיבות שייחס הקיבוץ ומערכת החינוך לעבודה הזאת. מיום בואם של הילדים הראשונים למגן מיד מרדכי ועד להפעלת הלינה המשפחתית, במשך עשרות שנים עבדו חברות לפי תורנות בתפקיד זה. עבודה זאת אשר הייתה בדרך כלל נמשכת שבוע, הייתה לעבור בלילה בין כל בתי הילדים, לשמור על שנתם השלווה של הילדים, לכסות אותם עם השמיכה שנפלה, לתת להם לשתות כאשר ילד היה בוכה ולהופיע תכף כאשר הייתה נשמעת הקריאה: שומרת-שומרת!"
— מתוך 'לקסיקון עם געגוע', חמישים וחמש שנה לקיבוץ מגן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנן כהן  On 18 בדצמבר 2005 at 09:42

    .

  • ימימה  On 18 בדצמבר 2005 at 11:51

    וכל כך מדויק. ואני עוד מאלה שהיו בורחים הביתה, עד שבסוף נשברתי, או שההורים שלי נשברו, ועברתי, יחידה מכל הכיתה, ללינה משפחתית ביוזמתי.

  • ריקי  On 18 בדצמבר 2005 at 12:55

    וכתוב יפהפה. תודה . אהבה זה באמת פועל.

  • ערן  On 26 בדצמבר 2005 at 18:04

    עף פעם לא הייתי מסוגל להבין למה גידלו אותי ככה. עכשיו שאני אבא זה ניראה לי אפילו עוד יותר מחריד. אני מבין את סבלך , גם אני הייתי שם. אהבה זה אכן פועל

  • סלשה  On 28 בדצמבר 2005 at 16:00

    הכי נורא
    הכי הכי נורא
    זה כמה מובן מאליו זה היה
    לכולם.

    ונכון כל כך שמבינים את העיוות הזה רק כשהורים

    (ונ"ב: תודה על הלינק!)

  • לבנה נוי  On 9 בינואר 2006 at 15:24

    היום, כשאני סבתא לנכדים,
    כל כך כאב לי וצרב לי לקרוא את הדברים הללו…
    בחיי הבוגרים, עם שלושה ילדים לקחתי את כולם לקיבוץ ושם גרנו קצת מעל שנתיים. כמובן שלא היה לינה משפחתית וזה היה התנאי שלי בכלל להגעה לקיבוץ.
    האמת היא שאף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של הלינה המשותפת. זה נשמע לי כל כך אכזרי, שאפילו עכשיו כשאני חושבת על זה וקוראת את מה שכתבת, פשוט עומדות לי דמעות וחונקות לי את הגרון.
    מלבד זאת, הכתיבה עצמה מאוד יפה ומרגשת.

  • איתי בנר  On 26 באוגוסט 2009 at 13:03

    הגעתי בעקבות ההפניה החדשה שלך. עכשיו, כאבא, אני מתכווץ למקרא הזכרונות הללו

    מאחל לך שלווה ואהבה פעילה עם ילדייך

  • שירה  On 2 בנובמבר 2012 at 10:22

    תמיד מפתיע אותי לגלות כמה ילדי קיבוץ חולקים איתי את הזכרונות (במקרה שלך, גם את הקיבוץ..). כשרצתי הביתה באמצע הלילה חשבתי שאני היחידה שלא מסתגלת. השונה.

  • nirstern  On 8 בנובמבר 2012 at 15:19

    כואב. כתוב נפלא. מחכים. תודה.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: