נשיקות ואמונה

1987

הם היו להקה בסיבוב פאבים אינסופי בבאר שבע, כל יום שישי במקום אחר. נתן היה מגיע במיוחד מתל אביב, ואיך שהיה נכנס לעיר היה נרגע ונהיה מתוק, בתל אביב אי אפשר היה לעמוד לידו מרוב חשמל. החברה שלו שרון היתה מחכה לו בתחנה המרכזית ויחד הלכו ברגל לשכונה ה', מתנשקים כל הדרך.
הם באו לבית של ניב. חיכינו להם שם, גם אנחנו התנשקנו כל הזמן על המיטה של אחיו הגדול, ברק. בילינו אחר צהריים רגוע. הבנים הלכו עם אבא של ניב לבית הכנסת לפעמים, שרון ואני התחבאנו מתחת לבניין, עישנו. אחרי ארוחת הערב יצאנו לעיר ברגל. ליד בית הקברות של הצבא האנגלי היינו עוצרים להתנשק עוד קצת ואז ממשיכים דרך העיר העתיקה.

בפאב היו כבר נדב הקלידן ויעקב הזמר ודרור החמוד, המתופף. כשהם הופיעו אנחנו שרנו איתם, במיוחד את השירים שכתבו לנו ונדב הפך אותם לקסם.

בבוקר למחרת היה אבנר, אבא של ניב, מכין לנו מלוואחים ולחוח טריים והלכנו לפעמים לעשות חזרות במקלט ליד מקיף א'.

2004

נתן חי באלעד עם אשתו, חרדי-ברסלבי. היה בסמים, היה בבלאגן, נסע לצפת ומצא אושר. לבן שלו קוראים אשר-נחמן ותוך כדי שדיברנו הוא מילא לו בריכה בחצר. את שם ביתו הבכורה שכחתי.

שרון חיה ברמת גן, פעילת שמאל, לשעבר יו"ר צעירי מרצ. היא גרושה עם ילד וכשראיתיה לאחרונה חיה עם בנה ועם נוצרי אוסטרלי גבוה ויפה ותהתה אם מתחשק לה עוד ילד. בקלטת של אמנון יצחק היא נראית מחוץ לאולם זועקת שגנבו לה את החבר הכי טוב שלה (זה נתן).

נדב הוא אחד מהמפיקים המוזיקליים המדהימים והמצליחים בישראל, מוסיקה מזרחית, אבל לא רק, ותמיד יפהפיה ואיכותית. גם הוא נשוי + שניים, חי בחולון, עדיין נושא איתו את המזג הכי נפלא ורגוע מכולנו.

ניב חרדי, חי בבני ברק בחצרו של הרב אשלג. בעוד כמה ימים יפגוש אותו נתן בביקור השנתי באומן ויאמר לי אם השנה סוף סוף נשא לו אשה. אני מתפללת.

אני נשואה+ 2, שומרת מצוות, מאמינה יותר ויותר בחלוף הזמן. עיתונאית. מתגעגעת.

יעקב ודרור נשארו בבאר שבע, עד כמה שידוע לי.

וזה כל מה שיש. אני ממששת את שרידי ילדותי האחרונה, רגע לפני הגיוס. שום דבר לא היה פשוט. אנחנו מעיזים לנו פגישה קצרה, כבר השבוע. אני אביא שירים לנדב, הוא צריך חומרים, נתן יביא דברים שהקליט לאחרונה, כולנו נישא אל האולפן בדרום תל אביב את חוסר הבטחון והאהבה ההדדית, הלוואי ונישא עמנו גם מעט ברכה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On 3 בספטמבר 2004 at 15:38

    תיאור יפה ונוגה של חברות שהתערפלה עם השנים ושל אנשים שנסחפו לדרכים שונות. יפה ונוגע ללב.

  • שלומית הברון  On 3 בספטמבר 2004 at 17:30

    היינו ילדים וזה היה מזמן, הא..?

  • יוסי  On 3 בספטמבר 2004 at 22:02

    ארכיטקטורה מילולית מרתקת, מעניינת. ומעניין יותר שרובכם, בדומה לכבוד הרב, בדומה לאורי זוהר, חזרתם למקורות או גיליתם את המקורות. היה יותר מידי FUN?

  • רוני  On 7 בספטמבר 2004 at 10:56

    אורי, יוסי ושלומית. תודה שקראתם ושהשארתם מילה טובה.
    החזרה הקולקטיבית למקורות מעניינת במיוחד כיוון שחלקינו לא שמרנו על קשר משך שנים רבות. אין לי הסבר, אבל מה טובו מעשיך 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: