פניתי אל המשורר
בסופו של ערב השירה
אמרתי – אתה זוכר, אני מהאוטובוס, אז
ביום שישי
ליד מוזיאון תל אביב סיפרת לי על אלן גינזברג ועל פולין
המשורר אמר הו! אבל אני זוכר אותך היטב.
אי אפשר לאמר כבר הו!
בלי להתגלגל מצחוק
ולעג
ובושה.
ה-הו! חלף זמנו
קורבנו כבר נרקב וזבובים מרחפים מעליו.
ובכל זאת דיבר המשורר על הבמה
ולמרגלותיה
ובספרים
בשפת האנשים.
ואני החלטתי: כשאגדל אני רוצה להיות
רמת גנית מבגדד
משוררת עירונית
גבוהה וגמלונית
הכל —
— רק לא אני.
