המשורר שזכר אותי

פניתי אל המשורר
בסופו של ערב השירה
אמרתי – אתה זוכר, אני מהאוטובוס, אז
ביום שישי
ליד מוזיאון תל אביב סיפרת לי על אלן גינזברג ועל פולין

המשורר אמר הו! אבל אני זוכר אותך היטב.

אי אפשר לאמר כבר הו!
בלי להתגלגל מצחוק
ולעג
ובושה.
ה-הו! חלף זמנו
קורבנו כבר נרקב וזבובים מרחפים מעליו.

ובכל זאת דיבר המשורר על הבמה
ולמרגלותיה
ובספרים
בשפת האנשים.

ואני החלטתי: כשאגדל אני רוצה להיות
רמת גנית מבגדד
משוררת עירונית
גבוהה וגמלונית
הכל —
— רק לא אני.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: