זה מה שנשאר (2)

(סוג של מתנת יום הולדת)

 

© אליסיה שחף, 2003 
  

הגמד הורוד טיפס על קצה הכוס שלי והתחיל להתווכח איתי על מעמד האושר בעולם.
"תראי", הוא אמר, "שום דבר מעניין לא יוצא מאושר. החיים הם באומללות, בסחי, בגועל. את מתייפייפת וחושבת שככה זה עובד?
תני לי להגיד לך משהו, ברור וקל: החיים הם הרשע, הפושע, הרוצח. אלה שעושים ואלה שרק חולמים לרשוע. ואת חולמת על נסיך על סוס לבן…"
חבטתי בו בקצה האצבע והתבוננתי בעונג כיצד הוא טובע בכוס הקפה שלי, ואז שתיתי הכל. הרגשתי בומפס קטן בחיך כשחלף בבית הבליעה שלי, וזהו. לא היה לו שום טעם מיוחד.

 

 

 

 

צילום: איפוק, מתוך הסדרה פרטים

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנן כהן  On 27 בנובמבר 2003 at 07:27
  • רוני  On 27 בנובמבר 2003 at 08:35

    אתה תקבל מכה בתוסיק.

  • אולגה, נערה עובדת  On 27 בנובמבר 2003 at 09:29

    אבל הכי הוא אוהב ללקק לי את העקבים של המגפיים

  • חנן כהן  On 27 בנובמבר 2003 at 18:20

    התחלתי לקרוא את זה בצורה אחת, עד שהגעתי ל"קפה" והבנתי שצריך לקרוא אחרת. ואז תהיתי אם זה בכוונה או שלא חשבת שיקראו את זה ככה.

  • רוני  On 27 בנובמבר 2003 at 18:38

    מה עושים עם אולגה, חנן? למחוק?

  • חנן כהן  On 27 בנובמבר 2003 at 20:26

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: