האירוסים מתבוננים כל העת

התעטפתי בשערות החורף הצהבהבות של הערבה הבוכיה
ויצאתי לחפש שמחה.
האויר האפור שנשא עימו פעם מגפיים אדומים,
קפיצה בשלוליות, שוקו חם בבית טוב, ספרים, משפחה, אהבה —
מביא איתו עכשיו רק את אבי המת.
אולי בעוד אני חבוקה
בצהוב ערבה בוכיה
אצליח לחלוף על פניו ולברוח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: