את הפיצוץ הוא כמעט לא שמע

ואולי פשוט אינו יכול לזכור אותו מרוב קרעי הבשר והדם שהוטחו בפרצופו.
טכנית זה היה פשוט: הוא ישב על אדנית בטון כבדה, זו שעוד רגע תציל את הביצים שלו מצליה. שני השומרים התעצלו ללכת לסיבוב. שתו עוד כוס של קפה שחור שהוא עשה מצויין בערכת הקפה שלו.
ואז הוא התגנב, הערבי הבנזונה, וגלגל את הרימון ביניהם וברח. הוא שמע את הקליק, הוא ידע מיד מה זה. למזלו הוא לא התכופף, כי הרימון המזויין היה מתפוצץ לו בפרצוף.
הוא התפוצץ בין הרגליים שלו, העיף אותו לאחור. על הגב, עוד לפני הכאב הוא ראה את קרעי הבשר מסביב לשוק הקרועה, ראה את העצם הלבנה המשוננת מזדקרת בין הבשר והדם, קילל את המשקפיים ששרדו.
הוא שמע את הצעקות. שלח יד למפשעה ווידא שלא נפגעה. הוא עדיין גבר.
משך בחגורה וחסם עורק ברגל אחת, קרע שרוול וקשר סביב הרגל השניה, ורצה להתעלף כי הכאב כבר הגיע.
שניים צעקו, אחד לא. הם ידעו שהוא כבר הלך.
החובש התעכב, הפינוי המוטס התעכב, כולם פחדו שזורק הרימון עדיין בשטח, עשו טיהור, ולך תעשה טיהור בבוסתן עצי פרי בריא ויפהפה כזה.
בסוף עשו, והחובש הגיע והפינוי המוטס, והוא ניסה להתעלף אבל לא נתנו לו.
כל הטיסה דיברו איתו. גבי, אל תוותר, גבי, תחזיק מעמד, הכל בסדר, תיכף מגיעים.
רק עוד שמונה עשרה שנה נותרו לו לזכור בשר ועצמות ודם על המשקפיים.

(28.6.82)

It is the evening of  the day
I sit and watch the children play
smiling faces I can see
But not for me
I sit and watch as tears go by

As Tears go by
The Rolling Stones

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: