זה מה שנשאר (1)

 

© אליסיה שחף, חושים

מתוך הסדרה עירום, 2003

כשהלכה נותרו ענני עשן מאחוריה בריח של פחד מעיוורון. אל תשאלו יותר מדי שאלות, ככה זה עם אנשים שרואים בעיקר דרך העיניים.
אבל זו, היא ראתה אותי גם דרך העור לפעמים ואז היו נעמדות השערות כולן וצועקות אל תלכי אל תלכי כי כשלא תהיי פה יהיה הכל פתוח וחשוף ולא יהיה מי שילטף את האינך הזה.
כשהלכה ירשתי ממנה את העיניים לזמן מה והלכתי איתן לחפש רקפות מסביב לפסולת הבניין שכבר צימחה שורשי סלע על הגבעה ממול.
התחילו להופיע שם שורשים ירוקים ונדמה היה לי שהם מזמרים לי שיר של תחילת החורף, והלכתי אל מתחת לשמיכה שלי ונישקתי זכרונות שהנחתי על הכרית בשורה וחשבתי שזה טוב להתגעגע לפעמים, זה מגדיל את האהבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה  On 20 בנובמבר 2003 at 22:44

    "ונישקתי זכרונות שהנחתי על הכרית בשורה"

    קנית אותי עם זה.

  • רוני  On 21 בנובמבר 2003 at 11:17

    האמת היא שהמשפט הזה נחת עליי בהפתעה ושימח גם אותי

  • עמי  On 21 בנובמבר 2003 at 13:10

    וואו איזה קטע!!! איך כותבים יפה כל כך? והגב הזה? בדמיוני, ישבתי עימו לכוס קפה בבית קפה קטן וערפלי. הוא היה מכוסה, הגב. אבל הוא הספיק כדי להדיר את שנתי אותו לילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: