לא לפחד, גברת

את רוצה לרקוד איתי, אני יודע שאת רוצה. אני רואה את הריקוד הקטן שהגוף שלך עושה בפינת החדר, צמוד לעצמו ולקיר ונבוך עד כאב. רזון כמו שלך הוא כבר לא מחמאה.
אל תפחדי ממני, אני אתקרב אלייך עוד מעט, בינתיים אביט בך בפינת החדר, נרעדת אל תוך הרצון לרקוד.

 

אחר הצהריים הגברת נשברה ותקעה את סכין המטבח הישנה לתוך חזהו של בעלה. מכה ראשונה באבחה אחת, וכשהוא התפתל על הרצפה נעצה בו את יתרת הסכין ההולכת ומתרחבת, סכין לבשר, מתאימה בדיוק לפילוח חזות בעלי חיים.
הוא בעל המוות שלה דווקא, חייכה, ובכל זאת הסכין הזו עובדת. מסתננת אל תוך גופו באנחת רווחה גדולה של מימוש והצדקת קיומה. מסכן, באמת שהוא לא בחור רע, אבל כזה חנק עוד לא חוותה מעולם. היא סגרה את החלוק המנומר שקנתה לה ברחוב ביאליק בעשרים שקלים לפני כמה ימים. נמרה אמרו לה הילדים כשבאו לביקור. נמרה זועמת, חשבה הגברת, אני נמרה זועמת. אין לי ציפורניים והשיניים נפלו לי בגיל שלושים ומשהו, אבל הנמרה הזו רוצה לצאת החוצה והנה היא יוצאת.
והביטה בזרזיף הדם שהתפתל במבוכה בין הרצפות והכתים את הרוֹבָּה הלבנה והחליטה שלא תעשה דבר בעניין זה. היא את שלה סיימה, ובשאר יטפלו אנשי המשטרה והמשפחה וכל מי שחשוב לו להרים את הגופה ולנקות את הרצפה. היא רק רצתה להרים אותו מעל לגוף שלה ולנשמה שלה, זה הכל, מעל לחייה אולי. שיילך ודי, שיפסיק לשתוק ויפסיק להיות עֵד דומם ובכל זאת מאשים לכל חולשותיה.
ואז הגברת לבשה חצאית מיני שחורה שלא נתנה כל מחסה לברכיה השדופות וגופיה צמודה בצבע של דם קרוש וישן ויצאה. לנהג המונית אמרה את שם המועדון שהילדים סיפרו לה עליו והוקל לה מאוד שידע לבד איפה המועדון ולא היתה צריכה להסביר לו דבר, ובכניסה ההומה והצפופה גילתה שאין לה מספיק כסף בתיק הקטן התלוי על כתפה, אבל הסלקטורית, בחורה גדולה מאוד עם פירסינג בשפה התחתונה ובגבה הסתכלה עליה עוד רגע ואז אמרה, "נו טוב, תיכנסי, את תהיי אטרקציה".

 

בואי אליי, אשה יפה שכמוך, בואי, תמשיכי את הניע הרך הזה שמתפתל לך סביב המותניים. את נראית כאילו אפשר לבצוע אותך באמצע כמו חלה, בקלות, בשתי אצבעות. ואולי בתוך תוכך משהו מתברזל בלהט בטוח, משהו יפריע לי, אני רואה ניצוץ ממנו בשפתיים המידקקות בכעס מדי כמה רגעים ואינן מפסיקות אפילו לרגע את תנועת ירכייך.
אולי כמו קיסם אני אשבור אותך, אולי כמו רוח אנשוב אותך אל מיטתי. מרגע שתונחי בין זרועותיי את שלי, אולי ארקוד איתך ודי.

 

הגברת ניגשה אל הבר. זה המטבח שלי, שיננה, אני ניגשת למקרר להוציא ממנו בקבוק בירה, ובתוך המקרר מצויה הדוגמנית היפה הזו – לכל מי שעובד כאן יש פירסינג בשפה התחתונה? – והיא תתן לי את הבירה שלי בלי לשאול אותי דבר.
והדוגמנית העמידה את הבקבוק על שפת הדלפק והסתובבה לרגע להביא עוד דבר מה והגברת כבר נעלמה אל הקומה העליונה של המועדון ונצמדה אל הקיר. ממש לידה היתה ספה אבל היא לא העזה לקרב אליה וממילא לא רצתה לשבת אלא להביט באנשים החיים ולהרגיש את גופה שלה חי ונענה לתנועותיה בלי העיניים של האיש המת המונחות עליה.
ובהתחלה זה היה כך, ולא היו עליה עיניים, וזה היה נעים וטוב והיא נתנה למוזיקה לשטוף דרכה וחייכה והביטה בצעירים הרוקדים מולה, ומשהו בה רקד למרות שלא העיזה לרקוד ממש. הגברת לא באה לרקוד, היא באה לחיות ולנשום בטעם של בירה וריח של זיעת גוף מחמיצה את האוויר וחיה מאוד.
נערה על הספה היתה לבושה בשמלה בהדפס פרוע ועליז מאוד בחום וסגול מתפתלים זה בזה והיא חשבה שהיתה לה פעם חולצה כזו ממש, לפני שפגשה את בעל המוות וילדה את שני ילדיהם. ליד הנערה התיישבו בחורים ותחבו ידיים אל מתחת לאמרת השמלה, ולעיתים היא התירה להם לעשות זאת והתנשקה איתם. הגברת הביטה בה. בתה ודאי אינה מתנהגת כך, אפילו כאן, הבטיחה לעצמה.

 

גם את רוצה, אני רואה שגם את רוצה. אורלי עושה את זה כל ערב, לפחות עם בחור אחד. אם תסתכלי עוד זמן מה היא תלך עם מישהו לשרותים של המועדון, ותחזור בליפסטיק מרוח ושמלה מקומטת.
את רק תרקדי, זה כל מה שאני רוצה, לראות את העצמות שלך נרעדות ממקומן. דרך החצאית הזו אפשר לראות את עצמות האגן שלך מתבלטות, מי הרעיב אותך כך, אשה? בואי, בואי לרקוד, שימי לב כמה אני מתבונן בך.

 

הגברת הבחינה בצעיר המביט בה מעברו השני של החדר, הד קטן של חיוך על פניו. היא הצמידה אל גופה את התיק הקטן וגופה התקשח מעט, נטלה לגימה מהבירה שלה והקפידה להביט באחרים. מבט אחר לגמרי היה לו, ובכל זאת היה זה מבט המונח עליה והיא לא רצתה בו.

– אני רן
– נעים מאוד.
– ואת?
– לא חשוב.
– בואי לרקוד, לא חשוב.
– אין צורך
– ודאי שאין צורך, אולי יש רצון? את נראית כמו רקדנית טובה מאוד.
– מוטב שתניח לי
– לא כל כך בקלות תיפטרי ממני

היא נעצה מבטה בצעירה שעל הספה. כעת היתה ישובה שם לבדה, ברכיה צמודות זו לזו ושוקיה פרושים לצדדים, כמו ילדה על שפת המדרכה.

–  היא תרצה לרקוד איתך
– אבל אני רוצה לרקוד רק איתך
– אני מצטערת
– אל תצטערי, תרקדי איתי. הגוף שלך רוקד כבר.

עיניו היו גדולות, חומות, נקיות, חזקות. היא ראתה בהן שעשוע בטוח בעצמו ולא חיבבה אותו. אולי בגיל של בנה הבכור, אולי אפילו צעיר ממנו מעט.

– אנא ממך, הנח לי לנפשי
– אני לא יכול, את כל כך שונה מכולן, כל כך יפה.

הגברת הסתובבה אליו במהירות, הבקבוק שבידה נחבט בקיר ונשבר ובידה נותר רק ראשו המשונן. הוא היה גבוה כמו בעל המוות ושונה ממנו לגמרי, ואפילו שנבהל מעט ונרתע מעט עדיין עמד שם.

– הלילה רצחתי את בעלי. עוד לא מצאו את גופתו.
– יופי, אשה עם ג'ננה, אני אוהב את זה!

הגברת הניחה את שבר הבקבוק בזהירות ליד הקיר, מובסת, ורקדה עם רן. הוא הניח יד אחת על מותנה והיא התעגלה מולו בתוך שיר שלא הכירה. איך אפשר להאבק בצמר גפן חשבה, בכותנה רכה, בפלסטלינה, בגבינה, הרי אין בכך שום טעם, חשבה ורקדה.

 

 

גיא אומר שזו התחלה של משהו. אולי הוא צודק. אולי זה הכל. אני מחבבת את הגיברת כך או כך.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זו ש  On 20 באוקטובר 2003 at 04:07

    או שזו התחלה ואמצע וסוף, אבל זה יפה בכל אופן.

    מקום אחד שעצר לי את שטף הקריאה: הצירוף "בעל המוות". אני לא מצליחה לאבחן למה, למרות יופיו הלירי של הביטוי, אבל נדמה לי שיש בו משהו שמתנכר קצת לעגלגלות של הטקסט.

  • רוני  On 20 באוקטובר 2003 at 06:37

    נורא מוזר, הוא עצר לי גם את שטף הכתיבה, למרות שהוא נכון.
    ומפני שהוא כל כך נכון לא הצלחתי לוותר עליו בשום אופן.
    משונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: