שרון מהר וחזק

שרון עושה הכל מהר וחזק. היא רצה מהר, היא מדברת חזק, מטפסת מהר על עצים וצועקת חזק מתחת לחלון של השכנים. שרון מדברת מהר וחזק בשיעורים והמורה אומרת: את כל הזמן מפטפטת! כך אי אפשר ללמוד. הזמיני את אמך לכאן, לשיחה.
בדרך הביתה שרון אומרת לגל הבת של תמי השכנה שהיא לא מבינה איך דיבור של המורה על הדיבורים שלה יתקנו את הבעיה, אז גל אומרת לה "די, תפסיקי לפטפט אותי!".
שרון מנסה לשתוק אבל זה קשה. יש לה כל כך הרבה מה להגיד. והמילים רוצות לצאת החוצה כך, חזק חזק. שיגיעו לכל מי שמקשיב וגם למי שלא כי הן חשובות, המילים.
"שוב הפרעת בשיעור?" שואלת אמא ונאנחת. "איזו מין דברנית שאת! כל היום מפטפטת, לא מקשיבה בשיעורים ולא לומדת שום דבר! מה יהיה עם הציונים בסוף השליש הזה?"
שרון קיבלה 95 במבחן בתורה, אבל היא מפחדת להגיד, שאמא לא תאמר שהיא שוב מדברת יותר מדי. היא היתה צריכה לקבל מאה אבל חמש נקודות הורידה המורה על פטפוט בזמן הבחינה. שרון לא העתיקה, וגם לא גילתה. זה לא היה קשור לבחינה. היא רק נזכרה, ממש באמצע השאלה השניה, שאתמול מצאה באמצע המכולת של סמי גולה צהובה.
זה לא לגמרי חשוב וגם לא לגמרי נכון, כי היא לא מצאה אותה אלא גנבה, והגולה היתה צהובה באמת אבל גם קצת שבורה, אבל כשסיפרה בכיתה שמצאה קינאו בה כולם, זה חשוב לא?
נו טוב, הלכו להן חמש נקודות. לא נורא.
שרון מנסה לפעמים לדבר בשקט, שאמא תשמח, ושלא תפריע כל כך. היא מדמיינת שהיא גברת מגונדרת ממאה אחרת בשמלת מלמלה ובשמשיה מעודנת. תחרה, חורים חורים, לבנים לבנים. כשהיא מטפסת על העץ היא אוספת את שולי השמלה אבל אפילו בדמיון שלה השמלה נתפסת בענפי העץ ונקרעת ומתלכלכת, כי היא מטפסת מהר מדי, ואחרי ששתקה זמן מה עובר עודד בחורשה מתחת לעץ שלה והיא קוראת לו "דֶדִי בּוֹי!" והוא צועק "אהוי!" והם משחקים בספינה ושודדים ושוב הם צועקים וקופצים מעץ לעץ באומץ אין כמוהו, וכשהיא שמה לב כבר מאוחר. לא גברת ולא מגונדרת. הכל קרוע. שרון שוב עושה הכל מהר וחזק מדי.
לעודדי לא אכפת שהיא מלוכלכת. "הוא כמו ילד בן שלוש!", אומרת אמא. "מאז התאונה הוא פשוט לא מה שהיה, וגם רגזן שכזה!".
אבל גם לשרון גם לא אכפת. היא אוהבת את דֶדִי בּוֹי, והוא אוהב אותה. הוא לא מתרגז עליה אף פעם. הוא מנשק אותה על השפתיים, כמו אבא את אמא. כמו השופט הג'ינג'י את אמא שלו, הגרושה. זו נשיקה נעימה אבל אז היא מתעופפת לו מבין הידיים ורצה רצה לאן שלא ידוע. היא צועקת פתאום משהו ועודד רץ אחריה וצוחק ולא אכפת לו שהיא רצה מהר כי גם הוא, אפילו מהר ממנה הוא רץ. וגם הוא צוחק.
"הוא לא מבין", אומרת אמא, וגם שרון לא מבינה אפילו שאומרים שהיא ילדה נבונה. היא לא מבינה מה עודד לא מבין, ולא מבינה למה זה חשוב, ורק הנשיקה שלו כזו חמה ומתוקה על השפתיים והיא מלקקת ורצה מהר וחושבת על משהו אחר ולא אומרת שום דבר, ואחרי שעודד הולך הביתה היא הולכת גם, ונכנסת לבית ואמא נותנת לה גביע דני לאכול לפני המקלחת ושרון אומרת לאמא על השודדי ים אבל לא אומרת שנתנה לעודד את הגולה הצהובה וחושבת על עודד עוד קצת, לאט לאט, שהוא כמו הגולה, צהוב ושבור ויפה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שיר  On 15 ביולי 2003 at 15:41

    "צהוב ושבור ויפה" –

    הזכרת לי:

    פרח נתתי לנורית
    קטן ויפה וכחול
    תפוח נתתי לנורית
    נתתי הכל

    נורית לקחה התפוח
    הפרח זרקה לחצר
    הלכה לשחק
    עם ילד אחר

    (לאה דגנית-נחום הררי)

  • צוף  On 15 ביולי 2003 at 17:28

    מאמין שחיים עם עודד וסמי ושיעור תורה יכולים להיות כאלה חינניים?

    כולם קוראים סיפור ואני משחק סימני דרך.

  • ש  On 18 ביולי 2003 at 13:05

    יפה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: