פעם במים הייתי

 

תמיד תמיד זה טוב יותר מוקדם בבוקר. אני שוחה בבריכה הפנימית, במחוממת. בקיץ היא סתם בריכה מקורה ואני יכולה להשאר לבנה זוהרת ולא להרגיש כמו נערת חוף בעודף משקל.
ואז המים, כמו ציור של דיוויד הוקני, בכל פעם מפתיע אותי מחדש כשהשמש עולה (עכשיו זה בסביבות שמונה בבוקר) מעל הגבעה היא צצה פתאום וספלאש כל המים מלאים בזהרורים וקווים מתפתלים וחצי בריכה סתם מים והחצי השני מסיבת תולעים רוחשת ושמחה.
ואני שוחה.
פעם חזה איטי ומתענג, קצת בטלני אפילו, ידיים, רגליים, פעם בשלוש בריכות נזכרת לכווץ את השרירים, לסגור יפה את הרגליים, כמה בריכות כבר עשיתי? איך אני סופרת היום, הלוך בנפרד וחזור בנפרד או ביחד?
עכשיו חתירה, אח, חתירה, עברתי לליגה של הגדולים. אני מעיזה לחתור בלי לחשוב על החשיפה, הפאתטיות הפוטנציאלית של התנועה השוטפת והמדהימה הזו כשהיא לא נעשית נכון וכשמשפריצים יותר מדי, כמו השמן הלוויתני ההוא שנראה דווקא נחמד מחוץ למים אבל בפנים.
הכי אוהבת לשחות ליד מלך הצמיגים, טיאר קלאב כתוב לו על האוטו והוא מגיע ועושה את 50 בריכות החתירה שלו בתנועה אלגנטית, במבטא עיראקי ושפם מצחיק הוא אומר לי בוקר טוב ואנחנו הכי חברים אבל אני לא יודעת איך קוראים לו. בן 50? אולי אפילו יותר, גוף כפוף ומשעשע וזרועות יפהפיות של נער יווני חטוב. כאלה שעושות חשק להיות הומו.
החתירה אלגנטית ואכזרית אבל בדרך חזרה השמש מסנוורת (בהלוך אני פונה לצד השני) ואני פחות מתענגת בשלווה ויותר עובדת. טוב לגזרה, רע לנשמה. משתדלת לא להתבונן סביב, לא למתוח ביקורת, לא להתחרות, זה הכי קשה כי תמיד אני מתחרה, להיות עסוקה בשלי. מזכירה לעצמי להנות כי כל היום אתגעגע כי לא יהיה עוד רגע לעצמי. אחרי השחיה באים החיים, וגם הם מתולעים וזוהרים, אבל לא קרירים ועוטפים ומכילים.

מוקדש לחברתי השוחה ולמנוי לבריכת השחיה שאזל ונזל לפני 14 ימים.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רונית  On 14 ביולי 2003 at 08:57

    שחייה. מדיטציה בתנועה.
    גם אני משווה. אצלנו בבריכה משווים וסופרים
    בריכות.
    הצעה:
    נסי לוותר על שחיית חזה ולעבור לסנפירים עד שתצליחי
    לשחות חתירה 1 ק"מ ברציפות.
    הסנפירים מחטבים(לפחות בחודשים הראשונים, עד שהגוף מתרגל למאמץ) את החלק התחתון.
    וחדשי את המינוי 🙂

  • חברתך השוחה  On 14 ביולי 2003 at 09:01

    אין עוד מקום שיש בו את השקט הזה. לא שומעים. המים עוטפים. ואת יודעת שאני לא משווה ולא סופרת בריכות. בגלל זה ככה טוב גם לנשמה.

  • anul  On 14 ביולי 2003 at 12:29

    תחדשי את המנוי או לא…
    תשחי חתירה או חזה…
    זה לא חשוב. העיקר שחזרת… התגעגנו!

  • אבי  On 14 ביולי 2003 at 14:30

    1. שחיה זה באמת ספורט מצוין שלא פוגע במפרקים
    2. שום דבר לא "עושה חשק להיות הומו"

    חוץ מזה, הסיפורים האחרונים ממש יפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: