+דרושות

 

כבר הרבה זמן שהנמרה המפוחדת הזו רוצה להיכתב ולא מצליחה לברוח.

 

הנה היא ברחובות העיר, לבושה במכנסי ג'ינס דקיקים ושחורים וצמודים, בצד ירכיה מצטלב סרט עור שמדגיש את מלאותן העגולה, המזמינה. תל אביב קשה עליה והיא מפחדת, אבל היא הולכת קדימה.
החולצה הזו של אמא שלה, קשה להאמין. לבנה עם פרחים סגולים משונים, צמודה למותניים ומבליטה את החזה הרך והצעיר אל העולם, מסתכלים עליה, היא מרגישה, אבל היום זה לא אותו הדבר, היום היא הולכת לעבודה.
היא מודדת את המבטים ופורטת אותם למחיריהם. כמה שטרות ומטבעות התפזרו בדרכה? היא יודעת שאפשר לקטוף אותם. היא מתרגשת.

 

*

אתמול היא נכנסה לתוך החדר הקטן. פתח לה איש נמוך ששרשרת זהב עבה על צווארו. הוא חייך אליה ועל החלק העליון של שיניו נתמשכה לה שרשרת הרים חומים של ניקוטין. "את התקשרת קודם?".
"כן".
"בואי, תכירי את הבנות".
זה היה מזמן, לפני הייבוא המאסיבי של נשים מהעולם הגדול. על ספת עור שחורה משופשפת ישבו שתי רוסיות מתוקות ועוד ג'ינג'ית חייכנית ואשה אחת מבוגרת יותר, מוצהבת שיער יבש ונשבר שלא הרימה את הראש מעל העיתון. האיש הנחמד אמר להן "תכירו, אולי היא תעבוד פה", והג'ינג'ית חייכה ישר אליה בירוק מנצנץ ואמרה "את בטוח תגנבי לי לקוחות".
היא חייכה חזרה, נבוכה. לבושה בחצאית עד הברכיים וחולצת כפתורים לבנה הרגישה חסודה ותמימה, והג'ינג'ית שפעה חום ומין ושמחה, היא התמלאה קנאה.
ואז הוא הוביל אותה למטבח שמנוני סמוך ואמר לה בשקט "תתפשטי".
היא הורידה את החצאית והחולצה, גמלונית, השרוול נתקע על המרפק וסירב להשתחרר, היד נתקלה במדף, שד אחד כבר בחוץ, אחד עוד חבוי. כבר אני נכשלת, חשבה. זה ממש לא סקסי איך שעשיתי את זה.
אבל הוא לא נראה מוטרד.
"יופי", אמר. "את נראית יופי. מתי את מתחילה?"
"מחר בסדר?"
"כן. רק תתלבשי יותר… מתאים?"
"בסדר, ברור".
ותוך כדי השיחה הזו היא התלבשה, ידה עדיין מצטלבת על הבטן הקטנה שסירבה להעלם גם כשעשתה מאתיים כפיפות ליום.

 

*
אז היום היא לבושה מתאים. אחרי שיצאה משם הלכה לחנות והחציפה פנים למוכרת כמו שמעולם לא, מועצמת מעצם רצונו שתעבוד שם.
"תביאי לי משהו צמוד, סקסי".
המוכרת חייכה והלבישה אותה במכנסיים האלה, והיא הסתכלה במראה וחשבה שכן, ככה הם ירצו אותה. ככה אפילו היא יכולה לראות שיש בה חן מסויים, אולי דומה לזה של הג'ינג'ית. ניסתה ללבוש את החיוך, אבל הרגישה מבוכה נוכח עיוות השפתיים המשונה שנבקע ממנה. לא נורא, היא תתאמן בבית וזה יהיה בסדר. אולי היא תהיה המסתורית. אולי היא תצבע את השיער בשחור. איזה צעצוע שהיא יכולה להיות בידיה. היא תברא את עצמה מחדש, חזקה ומיוחדת, והם יעלו אליה לרגל.

 

*

בדרך עברה את כל נחלת בנימין. הסתכלה בחלונות. מחר כבר יהיה לה כסף לקנות את העיר המפחידה הזו. בבאר שבע לא היתה מעזה לעולם לצאת אל העולם ככה, אבל הנה, היא יוצאת, היא יכולה.
נחלת בנימין 100. בניין ישן קצת, בטון חשוף פרקטי כמו השיכונים של שכונה ד'. קומה שניה או שלישית? היא תזהה את הפלדלת החומה הריקה ממידע. יש שם מדבקה ישנה, לבנה, השכבה העליונה קלופה ממנה. פעם, היא חושבת, מישהו גר שם. עכשיו זו לא דירה. רק סלון רחב, מטבח, חמישה מסדרונות צרים, בכל אחד מיטה ודלת שלא מצליחה לגעת ברצפה, וחור הצצה בגודל אגרוף בדלת, שלא ירמו הבנות וגם לא הלקוחות, חלילה, ושהשוטרים יוכלו לראות שמשגל מלא אינו מתקיים.
אבל את כל זה היא עדיין לא יודעת, עכשיו היא רק דופקת בדלת בשקט והנמוך מכניס אותה מיד ואומר לה לשבת עם הבנות על הספה השחורה, הלקוחות יתחילו להגיע רק בסביבות תשע בבוקר.
היום הג'ינג'ית איננה, היא מתאכזבת. אחת מהרוסיות וההיא המבוגרת וגם אחת קטנה, תימניה שנראית דווקא טוב. היא מתיישבת לידן. הן בוהות בטלוויזיה. אין קליטה, על התמונה סוער השלג. היא לא מצליחה להתרכז מספיק כדי לדעת מה היא רואה שם.
כמה זמן הן יושבות ובוהות? הוא נכנס, הנמוך.
"את יכולה לעשות לך קפה במטבח".
"אולי אחר כך".
הוא מסתכל עליה והיא מבינה שהוא רוצה גם. "את נראית אינטיליגנטית, כמו איזה סטודנטית, יילך לך טוב", הוא אומר.
התימניה מסתכלת עליה בעוינות.
"תירגעי, מאמי", אומרת לה המבוגרת, "היא לא תיקח לך לקוחות. שלך לא אוהבים לבנות ענקיות כמונו". כשהיא מחייכת רואים שחסרה לה שן קדמית.
כשדופקים בדלת היא נדרכת.
"רק שלא תהיה משטרה על הבוקר", אומר הנמוך ומציץ בעינית, אבל אז הוא פותח בזריזות. חבר שלו אולי. בדרך למטבח החבר מסתכל עליה והיא מתרגלת עליו חיוך. הוא מסתכל עליה במבט תוהה, חלקיק חיוך נמלט ממנו והוא מיישר אותו למקומו ונעלם.
"איתו אל תשחקי, הוא לא משלם", מנדבת התימניה מידע פתאום. "לשותפים זה חינם, חבל עלייך".
היא מרגישה זרמים בתוך הבטן והמפשעה, היא רוצה שהראשון יגיע כבר, שיתחיל, שייגמר, שיהיה מאחוריה. היא יודעת שאסור לה לשכב איתם, אמרו לה בטלפון, רק ידיים שלה וידיים שלו, לא לטפס על המיטה ובלי שטויות, כל הכסף לבעלבית, טיפים אצלה.
היא משננת משפטים.
נעים להכיר.
(לא, זה בטח לא מתאים)
הי, אני (פניקה, איך אני אקרא לעצמי?) יעל. שירה. (לא סקסי) קנדי. (סליזי מדי) נינה. זהו, נינה.
איך אני יכולה לשמח אותך הבוקר.
המממ… אתה נראה טעים…
ופתאום הדלת. דופקים. הלב שלה פתאום מתפרע בקצב חדש, זר. הנה זה בא. לא לצפות, הוא בטח לא יבחר בה, לא יכול להיות שיבחר בה. רואים שהיא חדשה, בטח יעדיף ותיקה או שהוא מכיר כבר מישהי או ש.
הנמוך פותח. היא מנסה נואשות להזכר איך קוראים לנמוך ולא זוכרת. מקום בלי שמות ממילא, מה זה חשוב.
הוא מסתודד עם מישהו בכניסה וראש שחום ומתולתל מציץ פנימה, חולף על פני כולן במבוכה גלויה. הוא ילד, יותר צעיר ממני, היא חושבת, ואז הוא נעלם.
"הוא לוקח אותך", אומרת לה הצהבהבה.
"מה פתאום?", מתגוננת.
"כי את בשר טרי, והוא פחדן. ילד, יתאים לו".
הנמוך מציץ פנימה ואומר לה "אַת. בואי".

 

*

היא נכנסת פנימה. בחדרון הקטן יש מיטת מסאז' ומעליה מדף קטן ועליו כמה בקבוקונים מלוכלכים עם מדבקות לבנות.
הוא מתיישב על המיטה, מסתכל על הברכיים של עצמו.
"הי, אני נינה".
"מוחמד".
"מה אתה רוצה, מוחמד?"
"לא יודע".
"בן כמה אתה?"
"18".
"תוריד את הבגדים ותשכב, חמוד", היא מפתיעה את עצמה, מוציאה מגבת בטבעיות מתחת למיטה. "תשכב, אנחנו נסתדר יפה מאוד".

 

 

עוד

כן

מדריך הביישנית לעיסוק בזנות

מדריך למשתמש בשירותי מין

דארק ליידי חוגגת את המיניות הממוסחרת

לא
זנות והלם קרב

עובדות וציטטות על זנות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ד'  On 8 ביולי 2003 at 17:07

    גם צמרמורות את יודעת לעשות טוב.

  • איתן כספי  On 8 ביולי 2003 at 22:10

    הליבידו אצלך חזק מאוד.

  • רוני  On 8 ביולי 2003 at 22:53

    אחרת איך הייתי יודעת מה קורה בליבידו שלי?

    וד', תודה יקירתי.

  • איתן כספי  On 9 ביולי 2003 at 00:31

    כספי זה בשביל הצבא.

    לא צריך לשים לב, זה מתפרץ לבד.

  • רוני  On 9 ביולי 2003 at 07:29

    נו אז מה, כספי, עזר לי?
    לא עזר.
    כשאין מה להגיד, נורא נעים לשתוק.

  • איתן כספי  On 9 ביולי 2003 at 07:34

    את רוצה משמעות, משהו שיקדם אותך בחיים. לקחנו לתשומת ליבנו. ננסה לא להטריד אותך בהערות שווא.

    אגב, זה סיפור דימיוני או אוטוביוגרפי?

  • רוני  On 9 ביולי 2003 at 07:41

    משמעות.
    לשתוק.
    נעים.
    וגו'

  • nina  On 9 ביולי 2003 at 11:22

    היה יפה ונעים לקרוא.

  • רוני  On 9 ביולי 2003 at 11:53

    שם משגע בעיניי.
    הזהירו אותי שיש לנו נינה שמטיילת פה ושלא תיעלב…
    לא נעלבת, נכון?
    תודה על התגובה.

  • אלפרון  On 9 ביולי 2003 at 13:16

    ואל תחלמי לממש איומים מהפוסט הקודם. אפילו אם הבטחת אותם אצל שוקי.

    יש לך קהל נאמן מידי שלא יעמוד בזה. לפחות אני לא.
    אלפי

  • יוקה  On 9 ביולי 2003 at 21:57

    שאני כבר מלא זמן נורא נהנית לקרוא אותך.
    נשיקות.

  • רוני  On 10 ביולי 2003 at 08:25

    יוקה יקירתי.
    מחמאה ממך שווה לי במיוחד, את יודעת.

  • רגע  On 14 ביולי 2003 at 17:54

    קטע יפה . תודה לך 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: