נמר של שוקולד

מיקי אברג'יל הגיע לאשפוז בחר"פ שבוע ויום לפני ראש השנה. ערס ענק, שחום-שוקולד, עם בטן עגולה וגדולה, פרצוף חמוץ ושרשרת זהב בחמש מאות שקל, כבדה כמוהו. מזל שהיה לו צוואר עבה לסחוב אותה עליו.
נטלי ואביגיל ואני קיבלנו אותו לאשפוז. אפילו אביגיל, כשהיתה פרחה באר שבעית מצויה עם מכנסי שבע שמיניות דפוק אותי שחורות, הסתכלה על מיקי אברג'יל ואמרה "שיואו, איזה ערס!".
הוא הגיע מקופל מכאבי בטן, הצגה קלאסית. כשעוברים אצלך שלושת אלפים ג'ובניקים בשבוע את כבר יודעת מתי יש להם תורנות מטבח.
אבל הרופאה אשפזה, לשבוע, אז סידרנו לו מיטה בחדר האחרון בשורה.
מי שחטפה את ההפתעה ראשונה היתה דווקא נטלי. חודשיים לפני החתונה שלה עם יגאל הנהג אמבולנס היא היתה תורנית לילה. בשש בבוקר עשתה מדידת חום ומיקי אברג'יל, בחדר האחרון, חיכה לה. ועוד איך חיכה.
אחרי ישיבת צוות בבוקר היא סחבה אותי ואת אביגיל לחדר של הרופא ואמרה:
"תשמעו, מיקי אברג'יל זיין לי את הצורה בשש וחצי בבוקר".
היינו די המומות, חודשיים לפני החתונה והכל, עשינו את כל ההצגה של "יו!" ויד על הפה, ואז היא סיפרה שיש עליו כלי בגודל של טרקטור ושהיא מתכוונת לחרוש עליו טוב טוב עד שהוא עוזב.
"אני אוהבת את יגאל והכל אבל תשמעו, כזה עוד לא ראיתי".
"גודל זה לא משנה", התנפחתי, "העיקר מה עושים איתו".
"יאללה יאללה", אמרה נטלי ויצאה מהחדר מחייכת ומעכסת. נטלי! שאין לה תחת! פתאום נענעה אותו במעגלים כמו איזו רקדנית בטן מצריה.
אחר כך אביגיל. תורנות לילה עוד הפעם, בקושי נפטרה מאורן החובש, השותף שלה לתורנות, רק כדי לראות. "אני חייבת לדעת מה זה גדול אצל נטלי", אמרה בציניות.
"או-הו!", אמרה לנו בחדר הרופאים, "זה לא זין, זה חדק!"
"נכון שווה?", חייכה נטלי.
"תשמעי, אחותי, אני רוצה עוד".
"מה הוא עשה לך?", הסתקרנתי. הן נראו כמו שתי חברות במועדון אקסקלוסיבי, שתי חתולות מפוצצות בשמנת חמוצה.
"לא מגלה לך. את תורנית הערב, לא?"
כל היום מיקי אברג'יל הסתובב בחלוק לבן פתוח שמתחתיו בצבצו מדי פעם תחתונים מנומרים, השיער השחור שלו מוחלק בג'ל והבטן בולטת כמו אשה בהריון. בשום אופן לא הצלחתי להבין איך החברות שלי הסכימו להיכנס עם הדבר הזה למיטה.
ולא חשבתי שגם אני, ובאמת למיטה לא נכנסנו, אבל לראות הייתי חייבת.
בבוקר מדדתי חום במהירות אדירה לכולם, מקפצת בין החדרים בתקווה ובחשש מעורבים. מה יחכה לי שם, בחדר האחרון?
נכנסתי בזהירות, שלא יזנק עליי.
היה שם אוהל. בקצה הבטן, אוהל מבד מנומר. זה מה שראיתי כשפתחתי את הדלת. לא חשבתי שמשהו יגמד את הבטן של מיקי אברג'יל אבל האוהל הזה גימד אותה ועוד איך.
ואז הוא הרים את הראש מיקי, וחייך. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך, והיו לו שני טורים יפהפיים וזוהרים של שיניים, מבריקים כמו השרשרת, והשפתיים שלו היו בשרניות, והיה גם העניין הזה עם האוהל. הוא ראה את המבט שלי בורח לשם ואז הוא קם, מתגלגל על צידו כמו כדור, ובא אליי. אני, להזכירכם, בדלת עם מדחום ביד.
הפוטנציאל הקומי של התשוקה אינו מתמצה לעולם.
זאת אומרת, באמת, תסתכלו איך הוא ואני הולכים להתגושש על הקירות עכשיו.
הוא הרים אותי באוויר כמו תינוקת, הצמיד אותי לקיר ובעוד יד אחת שלו מחזיקה אותי באוויר היו השפתיים שלו חמות ומתוקות על שלי והיד השניה, עסוקה מאוד, כבר מפשיטה אותי ביעילות. המדחום נעלם, אני לא יודעת לאן עד היום וגם לא בטוחה שאני רוצה לדעת.
והאוהל נפל ומתחתיו מיקי אברג'יל היה שוקולד טובלרון מתוק וענק, כזה שאפשר לקנות רק בדיוטי פרי.
אני לא יודעת איך זה עבד, לא היתה שם טכניקה, אני די משוכנעת, אבל מה כן היה קשה לזכור. יש פעמים שזה טוב מכדי לזכור, אבל עד היום אני מתגעגעת לאין טכניקה הזו. בשלושת ימי האשפוז הנותרים של מיקי אברג'יל היינו שלוש חובשות מאוד שמחות, בתורנויות.
ואז הוא שוחרר מהאשפוז.
הרמנו כוסית לזכר מיקי אברג'יל בחתונה של נטלי ויגאל. שנה אחר כך נטלי שלחה לנו את הברכה שאנחנו שולחות עד היום זו לזו, שבוע ויום לפני ראש השנה.
"שתהיה לך שנה מלאה שוקולד".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רונית  On 3 ביולי 2003 at 09:22

    הסיפור הזה.
    תגידי,בחובשוּת שלכם מישהו
    ניסה לבלוע אבקת גיר? אבל החום לא עלה
    ודווקא ירד ל-35.5 ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: