אתה זוכר שזה היה כך?

 

עדיאל ישן.

אני מביטה בו עכשיו והוא לא יודע. תמיד זה הוא שמסתכל, הוא מאסף אותי לתוך הכורסה האדומה ומחייך. אני משפילה את עיניי ותוהה מתי יהיה לי אומץ להסתכל ישר לתוך עיניו.

אבק אדם אני למולך, עדיאל יפה שלי. הוא חולם עכשיו וריסיו מרקדים למולי. חיוך רך מלטף את שפתיו לרגע וגז כמעט מיד. זכיתי, אני מסמנת וי קטן. ראיתי אותו ישן, ראיתי אותו חולם. גם פסיכיאטרים חולמים.

הענף שתחתיי חורק, זמני קצוב. אם איוותר פה עוד רגעים ספורים אשמט אל הקרקע הרחוקה ואתרסק, אבל אני רוצה לראות עוד משהו, עוד סימן קטן של.

הוא שוכב על הצד, חזה רחב מתרומם ומתרחק ממני, שערות רכות מתבדרות, מסתלסלות, משחקות עם הרוח בשנתו. לגופו חיים משלו למולי ואינו יודע, עדיאל, כמה אהבתיו.

התינוק עדיין ממלמל. עוד רגע היא תחזור, אשתו היפה, ותשכב לצידו. בינתיים הוא שלי, חיוכו, שערותיו, נשימתו הקצובה בשקט. הוא מתרכך מעט הצידה, כף ידו מפשפשת בזווית עינו, מחפשת שם דבר מה ונחה על מצחו לבסוף.

אני מטפסת על אדן החלון ונוטשת את הענף. עכשיו זה שנינו פה, ואני נוגעת באצבע קלה ברקתו. חם, רך, היום ניקה פדחתו משיערות ועדיין אין שם אפילו פלומה רכה. אני מחליקה את כף ידי הפתוחה על הסהר הבוהק ועדיאל נאנק בשנתו. מנשקת על שפתיו והוא נענה בעיניים עצומות ואומר "לכי לישון, מותק".

אני מחליקה למיטה לצידו והוא חובק אותי בידיו, רגל אחת מונחת על ירכי, ואנחנו ישנים. עוד כמה רגעים ייעלם הכל, תקום השערוריה, עכשיו זה שנינו, וחם כאן וטוב.

חלומות פז, עדיאל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • stm  On 3 ביולי 2003 at 12:00

    זה יפה כל כך

  • שיר  On 3 ביולי 2003 at 13:27

    דניאל מילים: יוסי בנאי לחן: יהודית רביץ
    כשדניאל ישן
    ישן כל העולם
    ציפור קטנה בקן
    השמש בטח גם
    הרוח לא ישרוק
    עץ לא ישיר עליו
    רק צל כוכב רחוק
    קורץ לו ממרומיו
    כשדניאל ישן
    פיות אליו באות
    ונסיכים גם כן
    מכל האגדות
    ושלגיה וכל
    שבעת הגמדים
    יוצאים אליו מכל
    ספרי הילדים
    כשדניאל ישן
    דניאל ישן.

    כשדניאל ישן
    שני פרפרי זהב
    עודרים גומות של חן
    באודם לחייו
    ומלאכי מרום
    סביב למראשותיו
    שומרים על החלום
    שהוא חולם עכשיו
    כשדניאל ישן
    דניאל ישן

    יפה כל-כך. תמים כל-כך. טהור.
    מלאכים כשהם ישנים. כל הרגשות האימהיים פורצים החוצה, גם אצל מי שעוד לא. לחפון אותו בשקט, ברוגע, ברכות. להטמע בתוכו, בתוך נשימותיו השלוות, הבל פיו החמים, הטהור.
    בחזרה לילדות, לתמימות, לתחילת הראשוניות…

  • ש  On 4 ביולי 2003 at 19:58

    לא בטוח כל כך שזה "תמים וטהור" אבל עדיין ללא ספק יפה וכמו תמיד – טעון. מוזיקאי שדיברתי איתו אמר לי שמוזיקה, כל המוזיקה, זה "ליצור מתח ולשחרר אותו". אז אני משער שיש בכתיבה שלך קצת מהמוזיקה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: