עוגת שמיים ומרק עף

 

על הטראסה השניה של המדשאה הגדולה, לאורך הסלעים, מונחים ארבעה ישבנים קטנים מאוד. הוא מספר להם סיפור, הוא יודע אותו לגמרי בעל פה, למתבונן מהצד נראה כאילו הוא קורא מן הכתב. הערבה הבוכיה מתחייכת מאחורי גבם, הסביונים משתחררים ומסתחררים סביב תלתלי הזהב שלהם, הערב מסרב לרדת. היום הכי ארוך בשנה. הם לא יודעים שזה יום ארוך, הם יודעים שברגע הזה ממש הוא מספר סיפור והדשא מדגדג את הבהונות וההורים יושבים ומסתכלים עליהם, סימן שהכל בסדר.
הוא מסדר לי את העולם מחדש. מגלה לי שכל הכללים נשברו ואני קובעת איך זה ייראה.
מערבוב נמרץ של האוויר מתחילה הכנת עוגת שמיים בטעם כחול מאוד, מהשלכת חפצים מסויימים, כרטיסיות למשל, אפשר לבשל מרק עף. זה כל כך פשוט בעיניו שאפשר לעשות את כל מה שרוצים, ואני לא רוצה לגלות לו שזה לא נכון, אז החלטתי לגלות לי שזה כן נכון, במקום.
מותר להמציא ולחשוב את כל מה שרוצים, איזה חופש. מה עושים עם זה עכשיו?

רומי כתב:

Start a huge, foolish project
like Noah
It makes absolutely no difference
what people think of you

 

 

עבודה של משה קופפרמן ז"ל

 

(התחלתי לכתוב ספר לפני כמה ימים)

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מלפומנה  On 22 ביוני 2003 at 10:23

    שהוספת תמונה, רוני. הסתקרנתי מי היא אותה אושיה שמשאירה תגובות לכולם בבלוג שלהם, וכותבת מעמקי הקרביים של כולנו (כולל שלי). איזה יופי. עכשיו אדע למי עלי לומר תודה על מילים שחותכות אוויר בשתיקה וממלאות חללים פעורים. איזה יופי.

  • רוני  On 22 ביוני 2003 at 11:09

    מה שכתבת לי, התרגשתי.
    אני אושיה? אני משרבטת פה בפינה בשקט. נעים לשמוע שזה נוגע למישהו לפעמים…

  • מלפומנה  On 22 ביוני 2003 at 13:17

    זה ברור שנעים לשמוע. למי מאיתנו שכותבים תמיד נעים לשמוע, הגם שלא תמיד אנחנו יודעים אם אנחנו עושים זאת היטב או נאמנה. במקרה שלך זה התבקש. אני אוהבת את כתיבתך.

    שמחתי לרגש. יש עוד מאיפה שזה בא.

  • יורם קופרמינץ  On 22 ביוני 2003 at 14:34

    כמה נכון שאמרת, שנכון.
    מוזיקה זה.
    וקופפרמן מת. מדום.
    ואני תוהה על הבחירה שלך בתמונה הזאת.
    תוהה חיובי.
    )ובסוגריים, עכשיו את גם תסיימי את הספר, תגידו לו שנכון(

  • רוני  On 22 ביוני 2003 at 15:22

    אבל אוהבת אותו.
    ההסתרה, החשיפה. יש בו הרבה ילדות.
    זו הדרך שלי להיפרד ממנו, להביא אותו בפשטות, בלי להתלהם.
    אתה מכיר את הציור? אם אתה רוצה לכתוב עליו כמה מילים, אתה מאוד מאוד מוזמן. אני אשמח.

  • stm  On 22 ביוני 2003 at 16:54

    נהנתי לקרוא

  • דרור  On 22 ביוני 2003 at 19:03

    מזל טוב, אחותי, ובהצלחה.
    את עומדת בפיתחה של תקופה מאוד מרגשת. איזה כיף לך! אני מקנא… זה כל כך כיף לכתוב ספר, כל כך מקלף את השטויות של היומיום.
    וזה גם בטח יהיה אחלה ספר

  • ד'  On 23 ביוני 2003 at 13:09

    במקום לקנא בך על שאת כותבת ספר, אחכה בסבלנות-לא-אמיתית להוצאתו לאור.
    אני מהקוראים אני, ונראה לי שספר שלך אשמח מאוד לקרוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: