לולה ואנה, מקטע

 

נוסעות למסיבה. הוא אמר ארבעים דקות נסיעה מהצד השני של העיר. הצד הטוב של העיר. נוסעות אל הכביש החדש. השלטים, כחול כחול, עדיין מחותלים פלסטיק מחופה גשם ואבק. "כביש חדש, טוב", אומרת לולה.
"בקרוב יקחו כסף על נסיעה כאן", אומרת אנה.
לולה מתגעשת "כן, כן, יש גם בבית כבישים כזה. איפה יש איש משלמת לו?", היא מחפשת, להוטה.
"לא, לא. לא משלמים בנסיעה. קראתי בעיתון שמצלמים פה את המכוניות ואחר כך שולחים חשבון הביתה לשלם", מסבירה אנה, "עוד לא. עוד מעט".
לולה מבולבלת. "בבית יש איש יושב בכביש", היא מסבירה שוב, ופתאום היא פוקחת עיניים רחב רחב ומחייכת מערבה. "זה סול יורד לים, יפה זה", היא אומרת, עיניה לא חוזרות לכביש.
"שמש", אומרת אנה.
"כן, שמש. יפה, אדום", מחייכת לולה.
הכביש ישר, שחור, מבריק באור האלכסוני. לולה מאטה, תיכף יורדים מהכביש החדש, אחר כך תפנה שמאלה, צייר לה מפה.
"תראי", מצביעה אנה מזרחה, "הירח כבר בשמיים".
"לונה!", שמחה לולה לקראתו, עגול ובהיר, מכר ותיק מהבית. ועיניה מקפצות בין גרמי השמיים. "סול! לונה! סול! לונה!"
היא מאטה בלי להקדיש תשומת לב רבה לכביש. ילדה וצעצועיה שבשמיים, מחייכת אנה.
"סול! לונה!", אומרת לולה, ומתנגשת במכונית שלפניה בעוצמה, מכסה המנוע מתרסק ופניה מדממים והיא מחייכת אל הירח.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גילעד  On 21 ביוני 2003 at 00:33

    היום כבר יורים שם. סתם תאונות כבר לא במודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: