כאן מדברת אסתר נמני

אסתר נמני בת שבעים. היא חיה שנים רבות בחולון, וכשבניה עברו לעיר העתיד העבירו אותה איתם. לפעמים היא שומרת על הנכדים, מאכילה אותם בכפית, לאט לאט, בחצר הקטנה שהיתה מתחת למרפסת שלנו פעם. בעלה הנכה יוצא לטיול איטי עם הליכון מתכת ומטפלת רוסיה נחמדה מדי יום, הולך כמאתיים מטר וחוזר, טיול שנמשך שעה וחצי או שעתיים. לפעמים הם יושבים יחד בכניסה לבניין ומסתכלים על המכוניות העוברות ושבות.

לפני עשר דקות היא התקשרה.
"אם בעלך לא יתפוס אותך אז אנחנו נחנוק אותך. הבן שלי ושני חברים שלו, שוטרים, כבר בדרך אלייך. יא מפגרת, יא מנוולת אחת. אשה טיפשה. תפסתי אותך. אשה מטומטמת. אין לך טיפת שכל. מי לא מכיר אותך פה? יא בהמה. פתאום את אילמת? לא מדברת? ימח שמך, שקרנית. תגידי לבעל שלך עם הכיפה הקטנה שמהר יפרק אותך. את לא מתביישת. יא מטומטמת, מנוולת אחת, ימח שמך."
זה ציטוט מדוייק. פספסתי כמה מילים באמצע, אבל לא נורא, הגיוון מועט ממילא.

כשעברנו לגור בבית ההוא היא החליטה מיד שאני רוצה להרוג אותה. האמת היא שתוך זמן קצר נבואתה התממשה, בערך. לא רציתי להרוג אותה אבל התחלתי ליחל באופן פעיל למותה. בשיבה טובה, כמובן, אבל היא נראתה לי מספיק קשישה. העניין מוצה.
היא היתה עולה לבית שלנו כמה פעמים ביום, מצלצלת בפעמון ובורחת. מדהים כמה זריזה יכולה להיות אשה קשישה כמו אסתר נמני. הייתי שומעת את הכפכפים שלה טופפים בעוצמה על המדרגות. אם הייתי מציצה לוודא שזו היא הייתה נעמדת כמו אפרוח קשיש ומטורף וצורחת וצורחת. "תפסיקי לעקוב אחרי, יא בהמה, יא מנוולת! בכל הבית את עוקבת אחרי! איפה שאני הולכת את הולכת גם!"
פעם אחת פתחתי את הדלת מהר, סכין אדירה לחיתוך בשר בידיי. היא התבוננה בה בבעתה, צווחה ונמלטה. אחרי כמה ימים הוזמנתי לחקירה במשטרה. החשד: איומים ברצח.
החוקר הנחמד במשטרת מודיעין אמר לי שאין ברירה, לפעמים יש התמודדויות בחיים. הודיתי לו בחום.

בעלי, זה ההוא עם הכיפה הקטנה, הלך לדבר עם הבנים שלה בבית הכנסת. בעדינות, ברוגע. "אמא שלנו? מה פתאום. האשה שלך מתעללת בה", הם אמרו. "אמא שלנו בסדר גמור, תראה כמה יפה היא מטפלת באבא ובנכדים".
זה נמשך זמן ארוך מאוד. אחרי שנה נשברתי. עוד חצי שנה חלפה ועברנו דירה. אחרי כמה חודשים פגשה את בעלי ובני בסופר, הלכה אחריהם, צרחה. רבע שעה הוא שתק, האיש הסבלני שלי. כשאחזה בחולצתו של הילד שאג עליה, והיא ברחה.

ועכשיו, שנתיים אחר כך, היא חזרה. הטלפונים שלה, בכל שעות היממה, משתנים. לפעמים היא מלחששת, לפעמים מנתקת מיד, לפעמים היא צורחת עליי שורה ארוכה של קללות. עשר דקות. אני תורמת "הלו?" תמים בתחילת השיחה, ואז, כשאני שומעת אותה, אני מניחה את השפופרת וחוזרת לענייני. בדרך כלל אני מקלידה משהו, והיא שומעת את רחש הקלידים בלבד. "פתאום נהיית אילמת?" הוא המשפט השני הכי נפוץ אחרי "יא מנוולת, יא בהמה", המשורשרים זה לזה בדרך כלל, כמו פזמון של שרית חדד וקובי אוז.

התקשרתי למשטרה. "בואי, תגישי תלונה", הם אומרים. אני תוהה לשם מה. "יטפלו בזה" מבטיחה היומנאית האופטימית.
חברים אומרים "תשלחי לה את הפסיכיאטר המחוזי, אשפוז כפוי".
אני חושבת להחליף את הטלפון. מספר חסוי. תמיד צחקתי על עיתונאים פלצנים עם מספר חסוי.

מה? שאני אשלח אליה משטרה שלא תעשה דבר? שאני אאשפז אשה בת שבעים? משוגעת ככל שתהיה, שאני אגמור לה את החיים במוסד, עם בגד כחול פתוח מאחור? בלי הנכדים, הבעל הנכה שחיה איתו כל חייה?
אז תגידו, מה באמת עושים עם אסתר נמני?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיא  On 30 במאי 2003 at 18:28

    אני מבקש סליחה מראש על שאלה אידיוטית אבל תגידי – רוני – זה לא באמת, הסיפור הזה, נכון? זה פיקשן. בטח. פיקשן… נכון?

  • רוני  On 30 במאי 2003 at 18:30

    אין פה שבב פיקשן אפילו.
    כולל השם.

  • גדי  On 30 במאי 2003 at 18:33

    במחשבה שניה, פחות הומני ממוסד

  • גיל  On 30 במאי 2003 at 18:37

    לפעמים כשקורים לי דברים שנראים כמו חלום ביזארי, אני מנסה לנתח אותם כמו חלום ביזארי. לא שיש לי פרשנות בינתיים, אבל אני עובד על זה. בינתיים, בהצלחה ב"התמודדויות בחיים" – לא מקנא בך.

  • גילעד  On 30 במאי 2003 at 18:45

    יקירתי, ביקשת ממנה תגובה לפני שכתבת? אולי דבריה הוצאו מהקשרם?

  • אורי ב.  On 30 במאי 2003 at 20:41

    בדירה האחרונה בה גרתי בתל אביב, עם שתי חברות, היתה שכנה זקנה עם בעיה ברורה של שיטיון (דמנציה) דומה. ועם בן – שפשוט לא אכפת לו ממנה וממה שהיא עושה, אז בטח שלא מאיתנו.
    הבעיות האמיתיות התחילו אחרי שעזבתי.
    היא היתה מורחת זבל על הדלת שלנו, דופקת עליה וצועקת שנחזיר לה את התכשיטים שגנבנו, ופעם אחת נכנסה והחלה להכות את אחת הבנות.

    גם פניה לרשויות לא ממש עזרה, ולמיטב ידיעתי החברות שלי המשיכו לסבול ממנה עד שעזבו.

  • אורי ב.  On 30 במאי 2003 at 20:43

    גם מניסיון – אם המטריד אובססיבי ממש המשטרה לא תוכל לעזור.
    רק שינוי של המספר לחסוי.

  • רונית  On 30 במאי 2003 at 21:39

    וזה לא קשור לפלצנות.
    אנחנו חסויים כבר שבע שנים בגלל כתבה
    (מפרגנת דווקא)
    בשבעה ימים, שבעקבותיה התקשרו הביתה כל מיני
    גברברים עדינים יותר ובעיקר פחות.
    ושני מעריצים אפילו התעקשו לעשות ביקור-בית.
    בזק. ביום ראשון על הבוקר.

  • לא-אמין  On 31 במאי 2003 at 01:31

    הנה:
    http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=3158&blogcode=38547

    ומה הוא עשה? "גברת, גם בגילך צריכים להיות מנומסים", הוא אמר לה, וגם "הנה. משכתי עכשיו 200 ש"ח מהמכונה שבקיר. אולי כדאי שתקחי אותם ותלכי להבדק אצל פסיכיאטר?"

    אחר כך הסתבר שהכל היה כתוב מראש, במסכת סוטה:
    http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=3158&blogcode=38549

  • מתיתיהו אחר  On 31 במאי 2003 at 03:22

    לא בדיוק הבנתי מה זה אמור להיות,האם זוהי כתבה או שזהו סיפור קצר – אולי אבין יותר אם אקרא את הטקסט, אכל אני ממהר כרגע, לכן איאלץ לוותר לעת עתה

  • אביבה  On 31 במאי 2003 at 11:16

    קני לך משרוקית של שופטי כדורגל.
    המתיני לפעם הבאה שהיא מתקשרת.
    אטמי את אוזנייך באטמים.
    ואז תשרקי לה.
    אבל חזק.

  • איתן כספי  On 31 במאי 2003 at 15:55

    את ממש לא צריכה לשאת בנפשך צלקות של אחרים.

    א. קודם כל: מספר חסוי. בלי שום פקפוק ושהיות. בצורה זו פשוט תקטיני את הסיכוי שהיא תמצא אותך, ולכן לא תאלצי לעשות דבר נגדה.

    ב. במידה וזה ממשיך בכל אופן, יש מכשירים שמחברים אותם בין שקע הטלפון ומכשיר הטלפון, וכאשר מתחילה שיחה הם מקליטים אותה על קלטות. אני מתאר לעצמי שיש גם תוכנות שעושות את זה באמצעות מודם ויוצרות קבצי קול במחשב.
    לאחר שיש לך מספר עדויות כאלו את מתייעצת עם עו"ד ומוצאת את הדרך הטובה ביותר להרחיק אותה ממך (לא תמיד חייבים להגיע לאשפוז כפוי, אפשר צו הרחקה פיזי ותקשורתי).

    אם את עדיין מרחמת עליה, תעברי לשלב הבא: מה אם זה יגיע לילדים שלך? הם ישמעו אותה בטלפון? או יפגשו אותה ברחוב לבדם?- נכון שעכשיו יותר ברור על מי את צריכה להגן?

  • מתיתיהו אחר  On 3 ביוני 2003 at 00:44

    לא אכפת לי פיקשין לא פיקשין-זה ענק!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: